צביקה הדר: "אני מדבר על הגיל בהופעות אבל בעיקר עסוק בלא לצאת פתטי"

יום הולדת 60 שחגג צביקה הדר לפני חודשיים וחצי הוא הזדמנות טובה להביט אחורה בלי זעם. כולם זוכרים את פריצתו לתודעה בתכנית "הקומדי סטור" בערוץ 2. אבל רק מעטים יודעים על שלוש חלטורות שעשה השחקן הצעיר הדר בתחילת דרכו המקצועית, לפני שהתפרסם, ברמת הזיה מהקל אל הכבד:

1. בתקופה שלמד תיאטרון ומשחק באוניברסיטת תל אביב, הדר חילטר במסיבות ימי הולדת תחת המיתוג "צביקה עושה שמח".

2. בתחילת דרכו הוא גם שיחק בפרסומת לטיפול בנאדים. "זאת הייתה העבודה הראשונה שלי בחיים. תרופה בשם אנציפלמד. הסלוגן היה 'אל תהיה כבד, קח אנציפלמד'", מספר הדר. "הייתי סטודנט שנה ג'. הסוכנת המיתולוגית לבנה חכים גילתה אותי ולקחה אותי אליה. אמרה, אתה מוכשר, באה לראות אותי בהצגות. יום אחד היא התקשרה ואמרה, 'יש עבודה, יש אודישנים ואתה חייב לעבור אותם'. אני שואל למה? היא אומרת זו פרסומת. לא ידעתי עבור מה.

"אני מגיע, היה תור של איזה 100 שחקנים, ביניהם כמה מאוד מוכרים, כמו דובי גל וצחי נוי. ואני, שאף אחד לא יודע מי אני. כולם ישבו, כמו באודישנים של 'כוכב נולד'. הפרסומאי אמר 'תשמע זה פרסומת שהיא רק תמונות, לא מצלמים סרט, למודעות לבתי מרקחת ומוסדות רפואיים. אמרתי סבבה. ואז הוא אמר לי: 'תעשה פרצוף שיש לך כאבי בטן נוראיים וקשה לך. עשיתי לו משהו כזה. ואז הוא אמר לי 'עכשיו תעשה פרצוף שרווח לך מאוד'. אז עשיתי לו כזה. וקיבלו אותי".

עשית את פרצוף הגזים בשיטת המשחק של סטניסלבסקי?

"שמע, חשבתי שיגאל שילון יבוא תיכף מאחורה ויגיד לי 'עובדים עליך', זו בדיחה - והלכתי. שלושה ימים אחרי זה, לבנה מתקשרת ואומרת באושר 'קיבלת את זה!'. וצ'ינג, אלף דולר, אחי, על שעה צילום של 'אל תהיה כבד, קח אנציפלמד!'. ובכל בתי המרקחת בארץ הופיעה התמונה שלי. אני זוכר שאמרתי לאמא שלי, שפחדה מהבחירה שלי במשחק כי אמרו שלא מקבלים כסף במשחק: תראי, אמא, בעבודה הראשונה בחיים שלי קנו לי בגדים בכיכר המדינה, איפרו אותי, סירקו אותי ושילמו לי אלף דולר! זה 'אין כסף במשחק?' רק משחק! פר שעת עבודה זו המשכורת הכי גבוהה שקיבלתי אי פעם".

3. והרגע ההזוי מכל: הדר השתתף בתכנית "נייס גיא" בערוץ 2 הניסיוני, בהגשת גיא מרוז ויוני להב, ובאחד המערכונים הקיצוניים שלה גילם את הדמות "זיבי נתניהו", בעקבות פרשת הקלטת הלוהטת של ראש הממשלה נתניהו. במהלך הריאיון, דמותו של זיבי מסירה את החליפה, נשארת בבגדי דראג קווין צבעוניים, יורדת על ארבע ומתמסרת להצלפת השוט של יוני להב תוך האמירה, "שום דבר לא יכול לעצור בעדי".

גיא מרוז אומר לוואלה תרבות ש"צביקה הדר כל הזמן מחביא את העובדה שההופעה הטלוויזיונית המשמעותית הראשונה שלו הייתה ב'נייס גיא'. למה הוא מתחבא? כי יש שם קטע מטורף שהוא עשה על נתניהו בתקופה שהוא בגד באשתו. עשינו דברים מדהימים שם. זה פשוט מעליב אותי שהוא מכחיש את החלק הזה בחייו".

הדר: "עשיתי אצל יוני וגיא מלא דמויות וחיקויים. זאת הייתה תוכנית מופרעת במובן החיובי וזה רק מראה איפה הייתה הטלוויזיה פעם. היא הייתה סאטירית ברמה שהיום לא משדרים דברים כאלה גם ברשת. אנשים הרבה פעמים אומרים (הדר בטון קצת מלגלג), 'אני גיליתי, אני עשיתי!'. אני לא אוהב להגיד את זה על עצמי. אני אגיד שנתתי במה, שזיהיתי כישרון. גיא ויוני ללא ספק זיהו את הכישרון שלי. היינו חבורה מקסימה שכללה את קרן מור, אורנה רוטברג ודרור טפליצקי. אנחנו צרחנו מרוב צחוק בצילומים. גיא היה אז חתיכת מוזיקאי, ויוני היה הכותב המופרע. לאט לאט החיים השתנו לכל אחד, החיים לקחו אותנו לכל מיני כיוונים".

מהר מאוד הלכת לכיוונים מאוד מיינסטרימיים, ולא ניתן היה לראות אותך עושה קטעים סאטיריים קיצוניים, אמיצים ופוליטים כמו "זיבי נתניהו".

"הקטע ההוא לא היה שלי. זה של יוני".

אבל הסכמת לבצע אותו. היום היית מסכים לבצע קטע על "זיבי נתניהו"?

"היום אולי הייתי לוקח את זה למקומות אחרים. אבל סגנון הכתיבה היה של יוני. הייתי שחקן צעיר שנהנה מזה שיש לו במה. זה לא כוחות לשאול אם הייתי עושה את זה היום. יותר מזה, אני יכול להגיד לך את התהליך שעברתי. אני בסופו של דבר מחפש את הפאנץ', את הרגע המצחיק, אפילו באסון הכי גדול שלנו בשלוש השנים האחרונות, אני רואה גם רגעים אופטימיים ומזהה רגעים מצחיקים. יוני מן הסתם רואה רגעים מרגיזים ורוצה למחות נגדם. זה לא אני. לכן, כשהתחיל ז'וז'ו, הוא היה דמות סאטירית שדיברה על להטריד נערות. אחר כך התחלתי להופיע בבמות גדולות, ובאו לא רק שלושה או עשרה אנשים של פרינג' אלא קהל גדול, וטמירה אמרה לי, 'מה הקטע הזה בסוף, הסאטירי? תעשה רק את הצחוקים של ז'וז'ו', כי הקהל היה נמרח, וזה מה שעשיתי. הריגוש הזה שהקהל צוחק ואתה יכול להביא מסרים קטנים וחמודים, זה בעיניי מעל ומעבר, זה מספק אותי פי 700".

בימים אלה מככב הדר בסרט "קופה ראשית", המבוסס על סדרת הטלוויזיה המצליחה בעלת אותו השם של כאן 11, עליו חתומים התסריטאים יניב זוהר ונדב פרישמן והבמאי קובי חביה. זוהי קומדיית פשע שמופיעים בה כוכבי הסדרה המקורית, בהם קרן מור, נועה קולר, אמיר שורוש, דב נבון, יניב סוויסה, דניאל סטיופין ויעקב בודו. הדר מופיע כדמות אורחת - שוקי חלובה, הבעלים החדשים של רשת שפע יששכר - ומזכיר איזה שחקן וקומיקאי נפלא הוא.

הסרט "קופה ראשית" גם זכה לשבחי המבקרים וגם זכה להצלחה קופתית מרשימה: מעל לרבע מיליון אנשים צפו בו בארבעת הימים הראשונים שלו, כולל יום יציאתו לאקרנים ביום הקולנוע הישראלי ברביעי שעבר. "אני מרגיש נורא נחת. שמחתי שהם בחרו בי. היה פאן", אומר הדר. "אם כי זו אליה וקוץ בה, כי תפקיד בסדרה כבר לא יהיה לי בעונה הבאה. היה כיף לעבוד עם שחקנים בני דורי שלא יצא לי לשחק איתם. שלושה או ארבעה ימי צילום, הייתי בין הצגות, בצילומי הסרט רצו אותי עם זקן והייתי מגולח בשביל הצגה בהבימה, אז היו חייבים להדביק לי זקן משיער אמיתי. זה סיוט שנמשך שעתיים. אבל היה כיף. המקצוע הזה הוא פריבילגיה. אני עושה שטויות ומתפרנס מהן באהבה".

מבקר הקולנוע של וואלה, אבנר שביט, אהב את הסרט ועם זאת הגדיר אותו כ"סרט בורקס לאשכנזים". אתה מסכים? זה סרט ללפלפים?

"אני לא חושב. אני חושב שזה סרט של כל עם ישראל, ביג טיים. הילדים שלי כבר הלכו לראות אותו פעם שנייה, הקטנים פעם שלישית. נראה לי זה קולע בול, יש שם בדיחות חכמות ושנונות, יש בדיחות של מיטיבי לכת ויש פאנצ'ים של פיפי, בייסיק, יש את כל הצבעים. למה הסרט של 'קופה ראשית' עובד? למה אוהבים את הדמויות? כי זה משלנו. זאת ישראליות. נכנסתי עכשיו לסופר פה לידנו, ואתה רואה את 'קופה ראשית'".

בסרט הדמות שלך אומרת שגם היא עבדה בעבר בסופר ומוסיפה: "אף פעם לא שכחתי מאיפה באתי". עד כמה אתה זוכר מאיפה באת? רגע אחרי גיל 60, עד כמה נמצא בך עדיין הילד צבי פרוכטר משכונה ד' בבאר שבע שבסך הכל רצה להיות נהג אוטובוס?

"אני עד היום רוצה להיות נהג באוטובוס. אני הפרזנטור של 'מטרופולין' וחלום שלי שהם יעשו לי רישיון לאוטובוס. יש לי רישיון להכל, משאיות, אופנועים. רישיון לאוטובוס חסר לי. כל פעם שאני נוסע עם ילדים ועם חברים לבאר שבע, אני מראה להם איפה הבית. עד היום אני מרגיש יותר באר שבעי מתל אביבי, למרות שאני כבר כמעט 40 שנה בתל אביב. זה חלק מהמהות שלי, הזהות שלי היא באר שבעית, ישראלית, הפועל באר שבע, הדיבור שלי, אני לא יכול לברוח מזה. להפך, אני גאה בזה. זה חומר הגלם בארגז הכלים שלי. אני לא רוצה להחליף אותו בארגז אחר".

הצלחת הסרט "קופה ראשית", מזכירה הצלחה ענקית של סרט אחר, "עפולה אקספרס", שיצא ב-1997 וחתומים עליו ג'ולי שלז כבמאית, אסף אמיר כמפיק והדר ואסתי זקהיים בתפקידים הראשיים.

קיבלת כ-10 אלפים שקלים בלבד על ההשתתפות בסרט הזה.

"כן, לדעתי אפילו פחות. קולנוע לא עושים בשביל כסף. אתה יודע, אחרי שהייתי בקריירה באיגרא רמא, עברתי לסוג של בירא עמיקתא, אחרי ה'שישי שואו'. ג'ולי לקחה הימור, ללהק את ז'וז'ו. אמנם למדתי משחק אבל עוד לא הוכחתי את עצמי. הייתי מקובע בתור ז'וז'ו, אין בנאדם שלא הלך מנומר ואמר 'תחשבו על זה'".

"עפולה אקספרס" זכה בשישה פרסי אופיר, אבל הדר, שהיה מועמד לפרס השחקן, הפסיד את הפרס לאסי דיין על סרטו "מר באום". גורם שהיה מעורב בעשיית הסרט קושר את הפסדו של הדר לכך שבאותה תקופה שבה חברי האקדמיה הצביעו, הוא העלה תכנית בידור עם חנה לסלאו, "כשצביקה פגש את חנה", שספגה קטילות רבות בתעשייה. הדר לקח קשה את העובדה שלא זכה.

בתגובה לכך הוא אומר היום: "עד היום קיים פער בין חברי האקדמיה לכלל תעשיית הבידור המסחרית, שאני חלק ממנה בגאווה גדולה. אני הייתי ההארד קור של תעשיית הבידור המסחרית ופתאום אני נכנס ל'קודש הקודשים', במרכאות, של הקולנוע. לחברי אקדמיה שעושים סרטים שחלקם הגדול איכות, הז'וז'ו הזה פתאום בא להם פחות טבעי. באותו רגע היה לי קשה שכולם זכו חוץ ממני, שאיחדתי בין כולם. היום אני מבין את זה. והתמודדתי מול אסי דיין, ראש הפירמידה של איכות. כשסקעת הגיע למקום השני ב'כוכב נולד', סיפרתי לו את זה ואמרתי לו, 'תשמע, זה בסדר. ברור שברמת האגו האישית אתה תמיד רוצה לזכות, אבל חוכמת הבדיעבד מלמדת שאתה בסוף מתעצם יותר מהנפילות מאשר מהזכיות'".

שותפתו לסרט, אסתי זקהיים, אומרת לוואלה תרבות: "צביקה הוא אדם עמוק וצנוע ומורכב שבא מאהבה. פעם חשבתי שהוא מיינסטרים, מאמי לאומי. קונצנזוס, ושהוא עושה מאמצים לרצות את כולם ולהצחיק. אני, מהמקום האליטיסטי שלי, הפרינג'אי, התנשאתי עליו בליבי. למדתי להעריץ אותו. זו האמת שלו. יש לו לב ענק ויכולות נתינה ואכפתיות ללא גבול. בין הבידור שלו לאמנות שלי יש הרבה גוונים ורבדים".

קצת יותר מ-25 שנה אחרי שיצא הסרט "עפולה אקספרס", נפגשו הדר וזקהיים שוב בעיבוד הבימתי לסרטו של דובר קוסאשווילי "חתונה מאוחרת" של הבימה לתיאטרון באר שבע. "הדבר הכי מדהים זה השינוי שצביקה עבר בשנים שעברו מ'עפולה אקספרס' ועד ששיחקנו שוב יחד ב'חתונה מאוחרת'", מוסיפה זקהיים. "היה אושר אמיתי. יש לנו כימיה משוגעת. לא הפכנו לחברים. לא התראינו. לא דיברנו שנים. אבל מהרגע שהתחלנו חזרות - זה היה קסם".

אני מצטט את דברי זקהיים להדר, והוא לא מסתיר את התרגשותו. "יש אנשים שאתה אוסף במשך החיים שלך, שנשארים חברים שלך לכל החיים, גם אם לא יוצא לך לראות אותם שנים. אסתי לא הייתה הליהוק המקורי ב'עפולה אקספרס'. אמרתי לג'ולי שלז, אנחנו חייבים לעשות פה ליהוק אחר. הייתה התאהבות של בני אדם. הלב של אסתי נמצא במקום הנכון. אלה האנשים שאני אוהב, אתה יכול להסכים או לא להסכים איתם. היא לא רק שחקנית אדירה - היא פרטנרית לבמה. אין הרבה שחקנים על במה שאתה כל ערב מחדש עובר איתם תהליך שלם. יש שחקנים שהם מאוד טכניים. אסתי חושבת שהיא פרינג' אבל לדעתי היא הרבה יותר מיינסטרים ממה שהיא מעידה על עצמה".

בנוסף להשתתפותו בסרט "קופה ראשית", צביקה הדר גם משחק בהצגה "תרקדי איתי" של הבימה בבימוי מירי לזר, המבוססת על הסרט הצרפתי "Rumba la vie", מריץ הופעות סטנד-אפ ברחבי הארץ עם אורנה בנאי ומשמש כאחד המנחים של אולפן המונדיאל בערוץ ספורט 1. בימים אלה קשה לא להיזכר בתקרית המדהימה ממונדיאל 2018 שהתקיים ברוסיה. במהלך המשחק בין נבחרת ברזיל לסרביה, עף כדור לקהל ומי שתפס אותו הוא לא פחות מאשר הדר עצמו.

איזה מהדברים הבאים הוא בעל סיכוי גדול יותר שיקרה: שתחזור להנחות את "הכוכב הבא" או שתתפוס שוב כדור במונדיאל?

"האמת שממש רציתי לנסוע למונדיאל הזה אבל זה רחוק. אז אני אחכה למונדיאל הבא. לא נראה לי שיש סיכוי שאנחה את 'הכוכב הבא'. אבל אני מיוצרי המותג 'הכוכב הבא' וגאה במוצר. אבל להגיש פורמט מוזיקלי אחר? יכול להיות! סטטיסטית העולם שייך לצעירים, אין מה לעשות. אתה צריך למצוא משהו שבסוף מחמיא למה שאתה יכול להביא למוצר. אבל לך תדע מאיפה אני אבוא".

בריאיון של יוצרי "קופה ראשית", יניב זוהר ונדב פרישמן, לוואלה תרבות, הם סיפרו שפגשו אדם ששרד את טבח ה-7 באוקטובר שאמר להם שבזמן שהיו מחבלים בבית, הוא החזיק ביד אחת את דלת הממ"ד וביד השנייה הוא צפה בסלולרי בפרק של "קופה ראשית". אתה סייעת מאוד בתחילת המלחמה כשהפכת לנהג הובלות במשאית. איפה האמנות שלך נתנה כוח לאנשים?

"בזמן האסון הנורא הזה, אני ברחתי למשאית. לא הייתי מסוגל להופיע, להצחיק ולהסתכל לאבות ולאימהות בעיניים. איך אני אצחיק אותם עכשיו? היה פער בין המקום שאני הייתי בו למקום של אנשים שהיו זקוקים לזה ואמרו לי 'בוא בבקשה'. פער בין להיות עם החבר הכי טוב שלי פיטוסי במשאית, לעשות חמ"ל אבלים ולעודד אנשים מהצד בשקט, ולהרגיש שאתה תורם ופורק את החרדות שלי, לבין - קאט, כמה חודשים אחרי זה, לקחת משאית מאיסוזו, לעשות ממנה במה, ולהופיע עם הבן שלי לפני חיילים, כי הם היו זקוקים לזה. הם אמרו 'וואו, איזה כיף עשית לנו'.

"השיא היה עכשיו. חזרתי מארצות הברית לפני שבוע, הייתי בסיבוב הופעות עם הראל סקעת מטעם משרד הביטחון. היה טקס מאוד מרגש למשפחות שכולות בניו יורק, ובבית השגריר לייטר בוושינגטון. התברר לי שבניו יורק רבתי יש 370 משפחות שכולות, ובוושינגטון יש כ-70. השגריר עצמו הוא אב שכול. זה היה אירוע מאוד מסובך להנחיה, כי הוא אירוע כבד של שכול, אבל אתה שוזר בו גם הומור ואופטימיות. ובאים אליך אנשים אחר כך, מחבקים אותך ואומרים לי 'גם בכינו וגם צחקנו, תודה שבאת עד אלינו'. תקשיב, אני בנאדם שבדרך כלל סובל מטיסות, אבל זה מילא אותי. בסוף יש לנו תפקיד בעולם הזה. ההומור לא הציל את העם היהודי אבל בטח עזר ושיקם".

בניגוד לימים שאמרת "זיבי נתניהו", בראיונות קודמים רבים נזהרת מלהיכנס להתבטאויות פוליטיות.

"אני לא זהיר, אני פשוט אומר מה שאני מאמין. אתה חושב שאני זהיר, אני אומר שאני אני. גם עם הילדים שלי אני זהיר. זה האופי שלי. אני משתדל לא לפגוע באף אחד. אני לא רואה בזה משהו לא טוב. אני חושב שהתפקיד שלי כאמן הוא לחבר".

לדעתי ראוי שאמנים יביעו את דעתם על מה שקורה בפוליטיקה ובמדינה שלנו במיוחד לאור הטרלול של השנים האחרונות.

"ממש לא. זה לא עוזר לכלום. ראית ראש ממשלה שהתחלף בגלל אמן? האם כשהגשש החיוור, שהיו מספר אחת בארץ, עשו את התשדירים למערך בזמנו, זה עזר למערך לזכות? מישהו שינה את דעתו? כשספי ריבלין עשה תשדיר לליכוד, זה שינה משהו? המקארתיזם עבד אז בכיוון ההפוך ולספי לא נתנו עבודות. אחר כך זה התהפך ולצד השני לא נתנו. מה זה נתן לציבור? בארצות הברית, רוב האמנים הגדולים היו בעד סליפי ביידן - אבל זכה האפרסק. האם זה עזר למישהו?"

עם זאת, הדר מבהיר שיש כמה נושאים אקטואליים שבוער לו לדבר עליהם. "אם יש דבר שאני מדבר עליו כל הזמן, הוא לא קשור בימין ושמאל, זה קבלת השירות שלנו כאזרחים במדינה הזאת. על זה אני מלין בצורה בולטת, והתחלתי עם זה בשבעה באוקטובר, כשהייתי צריך להביא כיסאות כתר פלסטיק להלוויות. מישהו צריך לתפקד. אנחנו משלמים להם כל החיים כסף. אמא שלי צריכה ביטוח לאומי. סבתא שלך צריכה עזרה בביטוח הרפואי. והכול בירוקרטי וזה נהיה גרוע משנה לשנה.

"אני מדבר על חברים שלי מהדרום, ששנים יורים עליהם טילים ואנחנו מקבלים את זה באהבה. אני רוצה שיהיו להם פסיכולוגים הכי טובים ואף אחד לא דואג לזה. ילדים שנים ליד האזעקה. למה לא מגיע להם לקבל את הטוב ביותר? למה הם צריכים לנסוע שש פעמים בשנה ברכבת לאיכילוב בתל אביב כי אין להם שם קליניקה? על זה אני מדבר, זה לא קשור לפוליטיקה אלא לקבלת שירות בדרום, בצפון ובפריפריות. חוץ מזה, בסטנד-אפ שלי יש קטע שלם שאני מדבר על הנרמול. הנרמול של 300 טילים שירו עלינו מאיראן".

נושא נוסף שהיה בדמו של הדר הוא המאבק להחזרת החטופים, מה שהתבטא בין השאר בכך שהנחה מספר הפגנות בכיכר החטופים בתל אביב. "החטופים מבחינתי היו קונצנזוס. זה גמר אותי שהחטופים נמצאים במרכז של ויכוח. זה היה טראגי, אחד הדברים הכי עצובים שלנו כמדינה. אני כואב את זה, שאיבדנו את הממשלה שלנו, את המנהיגים שלנו, כחומלים וכמחבקים".

בעוד חיילים רבים מתים בלבנון, שר התקשורת שלמה קרעי נאבק בכל הכוח כדי להחליש את התקשורת החופשית, שעוד מעזה לבקר את המלחמה ואת התנהלות הממשלה. זה מטריד אותך?

"ברור שזה מטריד אותי. כל נושא ההשתקה מדאיג אותי. אם אתה שואל אותי, אז צריך כמה שפחות לדבר על זה. אני חושב שקרעי נהנה מזה שמזכירים אותו כל הזמן. הוא כמו הטרולים שלא צריך להאכיל אותם. אני הייתי מתעלם ממנו, מגוטליב, לא מראיין אותם, פשוט מתעלם. הם עושים פרובוקציות, שנועדו לטרלל את כולם. הוא לא מצליח כבר ארבע שנים. תחנת גלי צה"ל עדיין עובדת, התאגיד עדיין עובד, אנשים עובדים. קרעי מנסה בכל כוחו, ולכן בבחירות צריך להעיף את האיש הספציפי הזה, הוא איש מאוד מוזר בעיניי, אני לא מבין במה הוא תורם, אני משתגע מזה.

"מצד שני, זו המציאות שאתה נמצא בה, והתפקיד שלך הוא לשכנע את האנשים שבמחנה שלך לבוא ביום הבחירות להצביע, לצאת מהנוחות התל אביבית ההיפסטרית, ולבוא לשים פתק. לא להגיד 'אה, אנחנו לא מצביעים'. אין לי ציפיות מקרעי. הוא לא מהמחנה שלי. דרך אגב, הוא גם לא מהליכוד. אני לא מבין איך הוא הגיע לשם. הוא עושה באמת דברים שהם בלהט משיחי מטורף, שאני לא מבין אותו בכלל. ממנו אני לא מצפה. אני לא בחרתי בו. אני מצפה מהמחנה האחר, שיתאגד. אתה יודע שאם היו עוד 100 אלף קולות בבחירות האחרונות, התוצאות היו אחרות? אז מה אתה בא בטענות אליהם? הם באו כולם והצביעו".

אותי מצער שרבים מהישראלים שירדו מהארץ לא מתכוונים לבוא להצביע ביום הבחירות הגורליות.

"בעיני זה לוזריות שהם עזבו. זה לוזריות! אליהם תבוא בטענה. אני לא מבין מה זה שאנשים הולכים. תילחמו על המדינה שלכם! תבואו, תצביעו, תשכנעו, תוציאו אנשים מהבתים. ובטח כשזה מגיע לנושא של גיוס. אני חושב שאם לא היינו במלחמה כזאת ארוכה זה היה מוציא אנשים לרחובות. אנחנו חיים בתקופה מטורללת. זה מאוד קשוח. ואני לא מרגיש שנעשה חשבון נפש אמיתי. בטח לא ממי ששולט. תקשיב, עברנו אירוע שמטלטל את כולם. ועדת חקירה חייבת לקום פה".

לפני כשנתיים חיתנת את בתך ובת זוגה. החודש הזה הוא חודש הגאווה. אי אפשר שלא להרגיש שאט נפש מכך שהממשלה הזאת מקדמת טיפולי המרה, קיצצה מיליוני שקלים לקהילה הגאה ושריה התבטאו באופן אנטי-להט"בי. על הרקע הזה, בשנת 2025, לפי דוח הלהט"בופוביה, נרשם שיא באלימות נגד להט"בים בישראל כולל זינוק בתקיפות פיזיות. עד כמה זה מבאס אותך?

"מאוד. זה רק מראה כמה צריך לשנות את שיטת הפוליטיקה ההזויה פה בארץ. אני מאוד עצוב. ממש מבאס שזה קורה בדברים אחרי שכבר הלכנו בהם כל כך יפה קדימה. אני מאוד גאה שב'כוכב נולד', תכנית שרצה עשור, היה לי שופט גיי, גל, הייתה לי שופטת טראנסית, דנה. ישבו אצלי מול מתמודדים, עם כיפה ובלי כיפה, ימנים ושמאלנים, ואף אחד לא אמר 'אני לא מוכן להיבחן' או 'אני לא מוכן לשיר'. הם פשוט ישבו שם, חלק מעם ישראל, ממשפחת המוזיקה, עם האמנות שלהם. זה הסיפור שלנו. ככה צריכים לעשות דברים".

בחודש הבא תשוב למסך "דה וויס", למרות שז'אנר ריאליטי השירה חווה בארצות הברית ובבריטניה היחלשות דרמטית, בחלק מהשווקים בעולם נעלם הז'אנר לחלוטין, בוטלו מותגי ענק, הפורמטים האלה הפסיקו להיות מדורת שבט, איבדו מכוחם ופחות כוכבים מתגלים דרכם. על הרקע הזה, האם יש מקום לשתי תכניות ריאליטי שירה בישראל?

"יש מקום לשתי תכניות כאלו, חד משמעית. אני לא יודע איך הם יעשו את זה, אני לא בתוך הכוורת. אני הייתי עושה תכנית מז'אנר השירה התחרותית שמחפש כוכב - אבל לא 'דה וויס', אלא משהו אחר לגמרי. אני אישית לא הייתי עושה 'דה וויס' כי פחות מעניין אותי. 'כוכב נולד' כבר לא החזיק, והיינו חייבים לעבור ל'הכוכב הבא'. 'כוכב נולד' היה בעידן הרבה יותר תמים, שבו הגיבור של הסיפור היה השיר והזמר.

"ב'כוכב נולד' שאני עשיתי היו צדי ומרגול וצביקה פיק ואני ושופטים מיתולוגיים, ובצניעות אני אומר, הגדולה של מה שאני עשיתי הייתה לחפש באמת את הדבר הבא, שלא מקבל הזדמנות ואין לו סיכוי להגיע, לתת לו את הבמה הכי מכובדת בעולם. וזו דרמה אמיתית. אני צביקה הדר מבאר שבע, רציתי להיות שחקן ולכבוש את תל אביב והוליווד שלי. אותו דבר נינט מקרית גת באה ונהייתה הנסיכה של המדינה. הראל מויאל היה לוחם במג"ב והפך להיות הזמר של המדינה. עידן עמדי היה חייל, שרמז על זה שהוא מה שנקרא מהפצועים השקופים, שהוא חווה טראומה, והוא שר על זה.

"עם השנים, עם הפרעות הקשב של כולם, התחיל להיכנס אלמנט הריאליטי. מהעונה הראשונה של 'כוכב נולד' אתה זוכר את נינט. מהעונה הראשונה של 'דה וויס' אתה זוכר את אביב גפן. הוא היה כוכב, כי הוא רב עם שלומי שבת מי ייקח את הזמר. הפוקוס של הסיפור הפך להיות מי האמן שיזהה ראשון את הזמר. זאת אומרת, הזמר הוא גם סיפור, אבל הוא משני פתאום. ועכשיו האמן גם בוחר עם מי הוא ילך. זאת אומרת יש פה סיפור אחר לגמרי. השיר שהאמן ביצע פחות חשוב. אתה לא זוכר אותו.

"כשכוכב נולד, אחרי 10 שנים, הגיע למקום הזה, הוא היה חייב לחפש לעצמו דרך חדשה. לכן היה המסך שהמצאנו. ואז פתאום הסיפור מתחיל להיות האם המסך ייפתח או לא ייפתח ואז אתה לא מקשיב לשיר. אתה רואה את אסי זורק דאחקה לרותם. הסיפור הופך להיות הקהל. תצביעו, תצביעו! ואתה פחות זוכר את הביצוע. אתה לא יכול להוציא מזה סינגל, כמו שעשינו ב'כוכב נולד'. העולם השתנה לגמרי. לדעתי 'הכוכב הבא' קיבל את הכוח שלו בחזרה כשהוא התחיל לבחור נציג לאירוויזיון, כי הוא קיבל נישה מאוד ספציפית, אבל זה פתאום של המדינה".

עוד סיפור הנוגע למונדיאל ולהדר. גורם ידוע בתעשייה, שעבד לאורך זמן עם הפקת "כוכב נולד", מגלה שבעונה ה-8, בזמן שהיה מונדיאל 2010 בדרום אפריקה, הדר כטאלנט ביקש שתהיה לו טלוויזיה קטנה על הבמה, במרחק מטר מהמקום שבו צילמו אותו כמנחה. הדר צפה במונדיאל בזמן הצילומים. "צביקה נראה כמו מנחה שהתעייף והשתעמם מההנחיה. נראה היה שמה שמעניין אותו יותר זה הרגעים שהוא צופה במונדיאל. הוא חי את זה יותר. הראש שלו היה בגול. כבר לא הייתה לו את אותה התלהבות מ'כוכב נולד'", אומר הגורם לוואלה.

אז מה, צביקה, כבר בעונה 8 ירדה לך התשוקה להנחיית "כוכב נולד"?

"מה שהאיש הזה אמר לך - זו פרשנות שלו. ברור שבזמן מונדיאל זה נע בין לפטר את מי שקבע יום צילום לבין איך לא התעוררתי בזמן לקבוע. זה דבר שמלווה אותי גם בתיאטרון. בהצגה 'תרקדי איתי', נגיד, אין לי מאחורי הקלעים, אני 99% מההצגה על הבמה, אז אני לא יכול לראות מה קורה עם הפועל באר שבע וזה מתסכל אותי. זו תשוקה שהיא מעל לכל דבר.

"לא איבדתי תשוקה להנחות את כוכב נולד בעונה 8. אבל עונה 10 הייתה עונה קשה", מוסיף הדר. "כי רצינו עוד לפני זה לחדש ולרענן אבל הזכיין השקיע פחות כסף. עד שלא הגיעה התחרות עם 'דה וויס' ו'אקס פקטור' לא חשבו לרענן. בסוף, העונה הכי קשה שהייתה לי הייתה העונה הראשונה של 'הכוכב הבא', שבה שמו אותי כשופט. אני לא יכולתי. הרגשתי יותר קרוב לאיש שעושה אודישן. וזה כבר לא מה שהיה פעם, שאם שופט היה אומר משהו לא פוליטיקלי קורקט לנבחן, היו הורגים אותו.

"ריקי גל, שהייתה שופטת מדהימה, לא אהבו אותה כי הייתה ביקורתית, היא הקדימה את זמנה. היום זה הפוך. היום אתה רוצה שייכנסו במועמדים, היום כל שופט מחפש להביא את המשפט שלו, היום כל שופט מחפש להתלבש עם התלבושת שלו. זה לא אני. מאוד קשה לי עם זה. אני גם לא זמר באמת, אני עושה מוזיקה, עשיתי תקליט גנוז, אבל מי אני שאגמור לבן אדם את החלום? זה היה לי קשה. זאת העונה שבה סבלתי מאוד, ושילמתי על זה מחיר, כי עזבתי את הפורמט. אחרת הייתי שם עד היום. הייתי אמור להיות הסיימון קאוול של הכוכב, ולא יכולתי. זה לא אני. לא יכולתי לגלם דמות רשע".

לאחר הפרידה של הדר מקשת ומעברו לרשת הוא העלה את אחד הפרויקטים המוצלחים ביותר בחייו - הסדרה המבריקה "לצבי יש בעיה", שכתב אורי גרוס, קומדיה מוקומנטרית המתארת את ניסיונותיו של הדר, בתפקיד עצמו, לשוב לפריים טיים הטלוויזיוני. פרק בכורת העונה השנייה של הסדרה נפתח ברעיון תסריטאי אמיץ ומבריק - הדר אכול קנאה באסי עזר שתפס את מקומו בפריים טיים. הוא מייחל למותו וזמן קצר לאחר מכן משאלתו התגשמה ועזר הולך לעולמו בתאונת סלפי. באופן סימבולי משהו, הפרק הזה דשדש ברייטינג וקיבל 5.5% בלבד מול "הכוכב הבא" בהגשת עזר עם 18.5%.

"ההשראה ל'לצבי' הייתה לארי דיוויד. בן אדם ששם את הבעיה ומדבר עליה. חלק בכתיבה פאנצ'ית, וחלק בתיאור המצב עצמו. אתה ממציא מצב שהוא מספיק מטורף כדי שהצופה בבית יגיד, רגע, זה אמיתי או לא אמיתי? אתה לוקח נקודה שחשובה לך ושם אותה על השולחן. הנה הפיל שבחדר, נעים מאוד. החיבור בין העולם הרגשי שלי, שלא קיים אצל אורי, לבין העולם הציני של אורי, זה הניצחון של 'לצבי'. הגבלנו כל סצנה ל-60 שניות, שזה העולם החדש.

"'לצבי יש בעיה' זה הדבר הכי שלם שעשיתי. אחד הדברים הכי מבאסים לי כאמן זה שהזכיין שהייתי אצלו, רשת, ראה בעונה השנייה סדרה למיטיבי לכת ולא סדרה שכולם צריכים לראות. זה תסכל אותי. אם זה היה אולי אצל הזכיין השני, קשת, זה היה חי עד היום. אבל הזכיין השני לא רצה את זה, לכן עברתי לרשת. אני מרגיש שקצת הקדמנו את זמננו ב'לצבי', אחרי זה יצאו הרבה מוקומנטריים אחרים. ואגב, הרעיון של אורי ושלי בכלל היה לעשות מזה לא רק 'לצבי יש בעיה', אלא לקחת הרבה אמנים ולייצר להם את הבעיה שלהם. יש המון אמנים שהגיעו לצומת דרכים שהם לא מדברים עליו. היופי, ההזרקות, הרלוונטיות, הצעירות, רשת לעומת לא רשת. ניסינו למכור את זה לחו"ל, אבל ברגע שהסדרה היא לא שלאגר בארץ, אז קשה לך למכור את הרעיון".

השאלה החוזרת היא: עד כמה הפרק על אסי עזר קרוב למציאות הרגשית שלך?

"קרוב מאוד. אני הבאתי את אסי לכוכב, זיהיתי את הכישרון שלו. אבל יש גרעין בבסיס. קח את דודו טופז ואמנים מזדקנים, בעוד העולם שייך לצעירים. הדבר הזה קיים. וברחוב, כשעשינו בפרק שמישהי אומרת לי 'תראה מה זה, אסי לקח לך את כל העבודה. אתה המצאת את נינט והוא לקח לך את "דה וויס"'. הדבר הזה היה קיים ברחוב. ברור שאני לא רוצה להרוג את אסי. אבל ברור שיש לך אמת. אם עכשיו אתה שואל אותי, 'צביקה, רוצים אותך להנחות עכשיו את הדבר הכי גדול של המדינה, בוא תעשה את זה', ברור שאני בא ועושה".

למרות ש"לצבי יש בעיה" היה הברקה, שאר התכניות שלך ברשת לא המריאו ולעתים היו נידחות. אפשר להגיד שניסוי המעבר לרשת נכשל?

"בגדול, כן. חד משמעית. למרות שתוכנית יום שישי שעשיתי שם הייתה מדהימה בעיניי. אחר כך קראו לי לתוכנית בוקר. מאוד רציתי לעשות חדשות. החליטו שנהיה שלישייה וזה היה מאולץ ולא היה חכם, למרות שהשותפות שלי היו מדהימות".

היום פורסם שאתה מצטרף לערוץ 16, שבו תוביל את תחום הבידור והפקות המקור. בהארץ כתבו בחודש שעבר: "ערוץ 16 החדש מסתמן כתינוק שהביאו יחד ערוץ 14 ו-I24NEWS. עם משקיע מורשע בפלילים ומנכ"ל שמגיע מערוץ 14, נדמה כי ערוץ 16 עתיד להיות עוד צינור פרופגנדה שלטוני". אם ערוץ 16 באמת יהיה סוג של ערוץ 14, תהיה שם או לא תהיה שם?

"במקרה כזה לא אהיה שם. אני גם לא אשדר בערוץ 14, שמעולם לא פנה אליי אף פעם להיות טאלנט שלו, כי מן הסתם הוא יודע שאנחנו לא באותה אג'נדה, ולכן זה לא רלוונטי".

אתה מתבאס מהפער בין האהדה הגדולה שהייתה כלפיך בעבר לכך שהיום אתה לא מביא קהל רב להופעות הסטנד-אפ שלך, ושהקהל גם לא רץ להצגות התיאטרון שלך? אולי בגלל שכשהייתה תכנית בפריים טיים היה קל יותר להביא קהל.

"הייתי רוצה למלא. אם פעם לי ולאורנה (בנאי - ש"ב) היו לנו 20 הופעות בחודש, אז היום יש לנו שמונה. אבל אנחנו גם מתארחים ב'שי שטרן' ואני עושה שלושה פודקאסטים ושלוש הצגות תיאטרון, זאת אומרת שהתפזורת היא גם חלק מהעניין. אני גם מודה שבחמש-שש השנים האחרונות, מאז הקורונה, כל חיינו השתנו ולא היה לנו איזה רגע שאני יכול להגיד לך אוקיי, זה חזר. זה לא חזר, אנחנו יודעים איפה אנחנו. זה המחיר הכי גדול שאמנים משלמים.

"אני בתוך שוק שיש בו היום הרבה יותר אמנים. אין אחד שאין לו פודקאסט. אין אחד שאין לו תכנית משלו. אין אחד שלא עושה סטנד-אפ. אין אחד שלא שר שירים. אבל אתה לא תלוי באיזה עורך של ערוץ אחד שיכניס אותך, אתה תלוי בעצמך. אז מצד אחד יש לך פחות סיכוי, מצד שני יש לך הרבה סיכוי. פעם היו ארבעה מפעלי מינויים לתיאטרון והיום לכל עיר יש את מפעל המינויים שלה. זאת לוקחת רק שתי הצגות מהבימה ורק הצגה אחת מהקאמרי ורק שתיים מבית ליסין ועושה לעצמה את הסל שלה".

בנוסף לכישרונו ולקסמו, אחד הדברים המרשימים ביותר בצביקה הדר הוא הרעב שלו והפתיחות לנסות ולחפש במנעד רחב של מדיה - קולנוע, תיאטרון, טלוויזיה, סטארט אפ, ומגוון ז'אנרים - סדרות, שעשועונים, ריאליטי, אקטואליה, ספורט ועוד - וזה ממש לא מובן מאליו. "תראה, אנחנו חיים פה בארץ. יכול להיות שאם הייתי חי היום בארצות הברית ועושה שש עונות של 'שמש' וחי היום כמו איזה מולטי, אולי הייתי פחות מחפש. הייתי כמו סיינפלד, חי בנוחות שלי, מופיע מדי פעם בכיף, ותעזבו אותי בשקט".

הדר מגלה שבשנה האחרונה הוא מפתח סדרת דרמה קומית שעוסקת בלוויות עם שמוליק כהן ודני רוזנברג בקסטינה הפקות (עוד לא ידוע מהו גוף השידור). "זה אחד הדברים הכי מדהימים. אנחנו אוהבים את הדבר הזה ומוצאים את עצמנו צוחקים מזה. השכול נגע בנו בכל כך הרבה מקומות, עוד לא נגעו בזה ממקום קומי. אנחנו בשלים אחרי שלוש שנים. זה דבר שאני מאוד רוצה לעשות. זה חלום לשנה-שנתיים הקרובות. פיצוח של ישראליות ועוד קומה שלא הייתי בה".

לפני חודשיים וחצי חגגת יום הולדת 60. עד כמה אתה מוטרד מהזקנה והמוות?

"את המוות כבר עברתי אז אני פחות מודאג. אם זה יקרה אז זה יקרה. תשמע, בכל מקום שאני בא אומרים לי, 'וואלה, אתה עם אנרגיות'. אבל עכשיו אני יושב איתך ואומר כוס אמכ, הלך לי השנ"צ. זה חלק מהגיל. אני אומר זה חלק מהגיל. יש משברים של גיל, של מחשבות. זה לא מעסיק אותי בגילנות אלא בעיקר בחומרים שאני מתעסק בהם, בסטנד-אפ. נגיד, אני ואורנה עושים עכשיו את המופע המשותף שלנו, שזה בילוי הכי גדול.

"תחשוב, אני מבאר שבע ואורנה מעומר. שנינו בני אותו גיל. אני חושב שאנחנו נראים היום יותר טוב משנראינו כשהיינו צעירים. אנחנו מדברים על זה. אנחנו נורא גאים בילדים שלנו. הבן שלה הוא כוכב ענק. הבן שלי זמר. יש לי נכדות. אתה מדבר על זה אבל בעיקר עסוק בלא לצאת פתטי, לא לצאת לוחץ, לראות מה מתאים לי ומחמיא לגיל. אני מחפש את המקום שאני עדיין צוחק על עצמי כל הזמן במודע. ברגע שזה לא יהיה, שם אולי יבוא משבר. נראה לי שאני חווה את הגיל בסדר".

שאלה הולמת לסדרה שלך על הלוויות: לפני זמן קצר חגגת 60, אנחנו מאחלים לך להכפיל עד 120. ביום הדין, אם היית נוכח בלוויה שלך, איך היית מספיד את עצמך?

"זה הכי קל. אני אגיד: אהבתי את כולם, מקווה שחייכתם עכשיו, ותזכרו, נראיתי טוב לגילי. זה הכי חשוב. זה מה שקובע, שהסלפי האחרון יהיה מדליק".