דאגתם למרגי? הבדיחה בפרסומת של יס היא על חשבונה של נועה קירל
זו לא קירל שמנצלת את יס, אלא ההפך: הדמות של הכוכבת הפופולרית בישראל מוצגת פעם אחר פעם בפנטזיות שהמשותף להן הוא חוסר רגישות כלפי המיוצגים, ובדרך מוותרת גם על החיים הפרטיים שלה
ארכיון ביקורת טלוויזיה - נובמבר 2021
בערוץ 14 חולמים לפנות לקהל יעד עצום. עם כזה מוצר - מי יבוא?
טלוויזיה בינונית, מסרים חד מימדיים, אווירה של חוסר רצינות ותוכן מסוג אחד ויחיד. השקת שידורי עכשיו 14 נראתה כמשדר בחירות נצחי שאין לו סוף והתחלה, כאילו את הקהל הזה לא מעניינים החיים עצמם. האקטואליה בערוץ לא מציעה לו דבר מלבד עימות פוליטי נטול כבוד
כמה טוב שהיא מגיעה סוף סוף לישראל: "קתרינה" גסה, פרועה וכובשת
הקומדיה השחורה על אודות הקיסרית הדגולה של רוסיה מתייחסת לדיוק ההיסטורי כהמלצה בלבד. החופש הזה דווקא עוזר לה לצייר בדיוק רב את הנפש הרוסית, את היחסים בין עשירים לעניים וגברים לנשים, ולהיות וולגרית ואלימה אבל גם מלאת חן וקסם - עם גיבורים שלא מפסיקים להשתנות
"ארץ נהדרת" לעגה לרינה מצליח אבל עושה בדיוק אותו דבר
כמו בתקשורת הפוליטית, גם תכניות סאטירה נוטות לסבול בסוף מאותה הבעיה: קל להתעסק בפרובוקציות וללעוג להן, וזה נוח יותר מלהתמודד עם דברים נפיצים או חשובים יותר
במאית "הכלה מאיסטנבול" עשתה זאת שוב: "מועדון לילה" של נטפליקס מרתקת
זיינפ גונאי טאן, שעומדת מאחורי "הכלה מאיסטנבול", חוזרת עם סדרה חדשה בנטפליקס ששמה הוא קצת מלכודת דבש. במקום שבמרכז יעמוד מועדון לילה נוצץ, העלילה בעצם עוסקת בחיי היהודים באיסטנבול של שנות ה-50, מיעוט נסבל-בקושי בקרב שכניו המוסלמים. יש בכך תענוג מיוחד
לא משעממת, אך לגמרי מיותרת: העונה השניה של "טייגר קינג" מחווירה לעומת הקודמת
העונה הראשונה של הסדרה הדוקומנטרית מבית נטפליקס הפכה ללהיט ענק בחסות הקורונה. ועדיין, זו לא סיבה להשקיע בעונה השנייה של "טייגר קינג", שנראית בעיקר כמו עוד סיבוב ניצחון ציני של נטפליקס על חשבון האישיות המהפנטת והטרגית של ג'ו אקזוטיק
"הד קולך" מרשימה אבל מתקשה להגיד משהו מקורי או עמוק
מבחינה מוזיקלית, הסדרה החדשה של כאן 11 היא מלאכת מחשבת מושקעת עם ערכי הפקה גבוהים. הבעיה שטמונה בה, לפחות בשלושת הפרקים הראשונים, היא התסריט. העלילה מתקדמת לאט מאוד ובנימה עגמומית מאוד, ומתקשה לסחוף או לרגש
המונולוג המגוחך של דני קושמרו הוא הדבר הכי מוזר שראיתי במהדורת חדשות
רגעי הפתיחה של "אולפן שישי" לא היו מונולוג, כי אם זרם תודעה אקראי, ילדותי, משולל היגיון פנימי, ובעיקר חסר משמעות. לקושמרו ועורכיו אין משהו חשוב להגיד על החדשות, אז הם אורזים אותן כסטנד-אפ רדוד ואינפנטילי. אבל למה? מה הערך של זה?
צעד קטנטן לאנושות: "קאובוי ביבופ" של נטפליקס חדשנית כמו סדרה מסוף הניינטיז
"קאובוי ביבופ" המקורית נחשבת ליצירת מופת פורצת דרך, שעטנז קול של מערבון, פילם נואר ומדע בדיוני. הרעיון ללכוד מחדש את רוחה ולתווך אותה אל קהל גדול בהרבה נדמה מבטיח, אולם בפועל העיבוד הטרי של נטפליקס מזיע ממאמץ. ההפך הגמור מהנונשלנט שאפיין את המקור
ושוב נצאה אל הדרך: "מחזור כישור הזמן" היא הפנטזיה הסוחפת שחיכינו לה
העיבוד הטלוויזיוני של אחד מסדרות הספרים המצליחות בעולם, מתברר כשילוב מנצח של הפקה יוקרתית, ליהוק מוצלח וכתיבה חכמה. הקצב הסוחף, המסתורין ותחושת ההרפתקה של אחוות חברים נגד כל הסיכויים, גורמים לפרקים לחלוף במהרה ומשאירים טעם של עוד
רינה מצליח אינה סלב. היא עיתונאית. מה יש לה לחפש בחגיגה המטומטמת של "הזמר במסכה"?
הופעה של דמות עיתונאית כמו מצליח בתוכנית כמו "הזמר במסכה" מטשטשת את הגבולות ומוכיחה שאלה בעצם שתי זירות של אותו קרקס טלוויזיוני ניהיליסטי. בערוץ המקביל, ה"אודישן" של גיא זוארץ ב"אקס פקטור" היה התגלמות נוספת של טלוויזיה שפועלת נגד עצמה ונגד הצופים
הריאיון של אופרה וינפרי עם אדל לא כלל רגעים בלתי נשכחים. בכל זאת, הוא היה קסום
גם ללא גילויים חדשים על חייה של הזמרת המצליחה ביותר בעולם, "אדל: לילה אחד בלבד" (ישודר ביס ובסטינג טיוי בראשון הקרוב) סיפק שיחה מרתקת בין הזמרת לאשת התקשורת המצליחה בעולם ואנחנו נהנינו משעתיים של קתרזיס מתוק
הסדרה החדשה של yes היא אחת הטובות שנראו השנה על המסך
כמו "היורשת" הקומית, גם "מנגן ושר" צוללת בהרבה אהבה למוזיקה המזרחית ולסמליה הוותיקים, וכמוה בנויה על תבניות מוכרות - אך מתנהלת בקצב אחר לגמרי. נטוותה כאן סדרה עדינה, שאוהבת את גיבוריה ומתרחקת, רוב הזמן, מהגזמות
ההפסד של ביבי הוא הרווח של "ארץ נהדרת": שלוש הערות על פתיחת העונה
כמו בדרך כלל בפתיחות עונות של "ארץ נהדרת", גם הפעם ה-19 לא הייתה מבריקה במיוחד. השילוב בין "משחק הדיונון" לכנסת נראה רוב הזמן כפוי, והפרודיות על מותגי קשת היו מוגזמות אפילו יותר מהרגיל. עם זאת, מערכוני הפתיחה והסיום רוממו את התוכנית כולה
מאכזב רצח: הגלגול החדש של "דקסטר" לא מכפר על פרק הסיום הזוועתי
שמונה שנים אחרי שהתסריטאים של דקסטר הציגו את הדוגמא המובהקת ל"איך לא מסיימים סיפור", חוזר יוצר הסדרה עם "דקסטר: דם חדש". המטרה של המיני-סדרה היא תיקון, אך למרות פרק פתיחה מרשים ומעורר ציפיות, המשך העונה מדשדש וגורם לכל העסק להרגיש מיותר
ואז הגיע העימות בין מיטל ל"גילברט", והציל איכשהו את "המתחזים" הצולעת
הפרק של "המתחזים" ששודר אתמול בקשת 12 הוא בסך הכל עוד פרק צהבהב ומבדר מבית חיים אתגר. הוא לא איכותי, לא מבריק, לא יעשיר אתכם בתובנות חדשות על החיים או עצמכם. מה שכן, הייתה שם סצנה שעוד איכשהו הצדיקה אותו
אודי סגל הזכיר שעיתונאי לא צריך הרבה יותר מזוג עיניים סקרניות
מגיש המהדורה המרכזית של חדשות 13 הרים כתבה חשובה על המאבק המתמשך בין קצא"א לבין השכל הישר ועתיד האנושות. סגל הגיע להקשיב למנכ"ל איציק לוי, ולתת לצופה להחליט בעצמו מי הטובים ומי הרעים בסיפור הזה. מה שכן, העיניים של סגל עבדו נהדר אתמול
טורפת את הקלפים: "מה שקורה בצללים" יוצאת סוף סוף מאזור הנוחות
העונה השלישית של הקומדיה המבריקה מתנהלת ברובה כהמשך ישיר לקודמותיה: הרפתקאות ביזאריות, בוטות וקורעות מצחוק שמוציאות מצוות הקומיקאים שלה את המיטב. אולם רק לקראת סיומה מתברר כמה היא עשויה להיות משמעותית לעתיד ולסיכוי של גיבוריה להמציא את עצמם מחדש
"עלומים" סוגרת עונה ראשונה מלאה בבעיות, ובכל זאת ההצלחה שלה מובנת
"עלומים" סובלת מלא מעט בעיות - מהלכים מופרכים, שגיאות המשכיות מרושלות, בחירות תסריטאיות תמוהות, ובעיקר נקודת תורפה ענקית בדמותו הריקה והדלה של אבנר. למרות כל זה, יש סיבה טובה לכך שהפכה ללהיט מדובר במהלך השבועות האחרונים