רינה מצליח היא אחת המעצבות העיקריות של התקשורת הפוליטית בישראל בעשור האחרון, לטוב ולרע. חייבים להעריך גם עיתונאית כמוה, שמצליחה מדי שבוע לעורר הרבה אמוציות בכל כך הרבה אנשים. מצד שני, המורשת שמשאירה אחריה "פגוש את העיתונות" היא של טלוויזיה צעקנית
המיני-סדרה החדשה של נטפליקס היא עוד אחת בשורה של סדרות על מטוס שהתרסק באזור פראי, וכעת על הגיבורים - או גיבורה במקרה הזה - לשרוד לבדם. כמו קודמותיה, גם "נשימה עמוקה" מתעקשת לזגזג בין ההווה לעבר, מה שהופך אותה לתבניתית מדי. למרות זאת, יש בה יופי ועדינות
יש למשה סעדה את כל הסיבות לפגוע במעסיקיו הקודמים, אבל משהו בו משדר אמינות. לא מן הנמנע שלמראיין יש חלק בזה. ובכלל, נראה שעמית סגל נהנה מכל רגע בריאיון הזה. זה יהיה בזבוז נוראי לעולם הדרמה הישראלי אם סגל לא ייקח חלק בעונה הבאה של מנאייכ
למרות שהמתמודדים הם בדיוק מהסוג שתצפו לראות בתוכניות מהסוג הזה, בזכות עריכה מצחיקה ומבריקה וקומיקאית כמו ניקי גלייזר בתפקיד המנחה, "Fboy Island" לא נראית כמו שום ריאליטי שידוכים שראינו בעבר
כועס עם כל הלב, מאלתר, נסער מהשחיתות וזועם על התקרנפות - גיבור "מנאייכ" הפך מול עינינו לבלש תרבותי גדול שנלחם על פני החברה הישראלית. סביבו, גלריה של דמויות מעולות, נימה מלנכולית ופרודיה מושחזת המחישו שבכל זאת יש בסדרה הרבה יותר ממשחק של חתול ועכבר
"השפעה", מספריה האהובים ביותר של ג'יין אוסטן, עובד לסרט בנטפליקס, והמעריצים כבר קוראים לו "העיבוד הכי גרוע לאוסטן אי פעם". בניסיון לעדכן אותו, היוצרים שינו את שני הגורמים המהותיים שהם לב ליבו של הספר: אופי הגיבורה והתמה העיקרית של כמיהה לאהבה אבודה
הפרק התשיעי והמופתי בעונה האחרונה של "סמוך על סול" גדוש בחשבונות נפש, קשירת קצוות והדים לראשית ימי הסדרה ול"שובר שורות". באמצעות בנייה עתירת ניואנסים ורבדים משוננים, סיפורו של הגיבור המגוחך הופך לטרגדיה אדירה ושוברת לב. ספוילרים
תוך כדי התעלמות מהצדדים הפחות חיוביים בביוגרפיה של הנשיא המנוח, הדוקומנטרי החדש פשוט מציג היסטוריה אלטרנטיבית. בעזרת הנדסת תודעה מהזן הנחות ביותר, הדוקו מציג את אחד המנהיגים הכי מורכבים שהיו פה בצורה שטחית ומעוותת. התוצאה היא פולחן אישיות בלתי נלאה
ריאליטי השירה הוותיק אמור היה לדלג כמנצח על מגרש ריק, אבל בפתיחת העונה התשיעית קשה היה להתעלם מהזיעה. כשההווה כל כך מפוהק, נדמה שההפקה מנסה לסחוט בלי הפסקה את המיץ מהאיחוד בין נינט טייב ורן דנקר, מתוך תקווה לשחזר ימים מרגשים יותר
מאז תחילת העונה של "ווסטוורלד" היא הציפה עוד ועוד רגעים מהעבר. זה קורה גם הפעם, אבל מעבר למיקרו של הבחירות העלילתיות האלה, לראשונה זה זמן רב דרמת המד"ב מגיעה לשיאים שכבר שכחנו שהיא יכולה להגיע אליהם, כאלה שכורכים בין גילויים מסעירים לרגש עז. ספוילרים
בכתבה קצרה יחסית, הציג ציון נאנוס את אחד מהפעילים הכי קיצוניים ואלימים מילולית של הליכוד זוכה לחיבוקים מצד בכירי המפלגה. זו לא הייתה כתבה צהובה, אלא להפך. חשוב שמצביעים פוטנציאליים של המפלגה ידעו שזה הכיוון שהמפלגה הולכת אליו
הסדרה החדשה של הוט בכיכובו של עוז זהבי, ממשיכה רצף של סדרות ישראליות שמנסות לתאר את העולם דרך עיניים של נוער חסר דרך, אבל מתפזרת בין קווי העלילה ונעה בין רגעים מקסימים למופרכים. זו סדרה נגישה עם לב טוב, והנערים הגיבורים נפלאים, אך היא מתקשה לצלול לעומקים
הסקס פיסטולס לא הגיעו לחדש מוזיקלית שום דבר, הם הגיעו לעשות מהפכה תודעתית. הם באו לקחת את הזעם שלהם, ולשפוך אותה אל מצעדי הפזמונים. הם באו לערער על הסדר הקיים. הסדרה "Pistol" מבית דיסני פלוס פשוט מפספסת את כל זה, ומספרת את הסיפור הגדול הזה בצורה שטחית
"הנערה שבתמונה", דוקו הלהיט של נטפליקס, טווה את הסיפור המורכב על צעירה שנרצחה ודבר מותה חושף שלל אמיתות שומטות לסת, ועושה זאת במלאכת מחשבת וברגישות שנראית לא מובנת מאליה ביחס לסיפור עצמו
העונה הרביעית של "פאודה" מוצאת את יוצרי הסדרה ליאור רז ואבי יששכרוף כשהם בשיא המשחק שלהם. סצנת הפתיחה, שמורכבת מאקשן טהור, עושה חשק לעוד. כשהעשן מתפזר מגלים שהפעם ההתייחסות לסכסוך מגיעה מזווית קצת שונה. מעניין איך יקבלו את זה המעריצים בחו"ל
אין שום סיבה לשרוף בפעם המיליון את המהדורות על תעמולה ריקה, בפרט כשמדובר בנבחרי ציבור שאפילו לא טורחים לענות לשאלות עיתונאים - אבל כל הערוצים שוב נפלו בפח. בכל מה שנוגע לפוליטיקה - הטלוויזיה נרקומנית, מכורה לחלוטין, ולא מסוגלת לוותר אפילו על פירור של רעש
ניתן היה לחשוב שסדרה בת ארבעה פרקים תהיה קצבית בלי שומנים יתרים. אך "אתם לא מכירים אותי", של נטפליקס וה-BBC, נפתחת לא רע ואז מתקשקשת ולא משכנעת, עם סוף בעייתי במיוחד
"רשת תעתועים" אינה יצירת מופת, אבל גם רחוקה מלהיות נפילה. בין כל סדרות הדוקו שנטפליקס מוציאה היא תופסת מקום טוב אי שם בחלק האמצעי של הסקאלה
רשת 13 בקושי הספיקה לנקות את הצלחות והכוסות של "המסעדה הבאה", וכבר היא מעלה פורמט שעל פניו נראה זול ופשוט יותר: "שף מתחלף", כמו "אמא מחליפה" רק עם מסעדות, וזה מיותר כמו שזה נשמע. אין מנצחים, אין מפסידים, כלומר: מלבד הצופים. בתיאבון לכולם
נכון, העונה הרביעית נמתחה מאוד ובדקה את גבולות הסבלנות של צופיה. אבל המסע הנוכחי של הסדרה האהובה העז להקיף את תולדות הסאגה, לעסוק באופן רגיש בהתבגרות, חריגות, יחסי הורים וילדים והאימה של היום-יום, ולהמחיש שוב איך מוזיקה יכולה לנצח את הכול. סיכום עונה
