הנופים והאורחים השתנו, הגורם "המדליק" התחלף גם הוא, אבל הקומדיה השחורה של מייק ווייט שומרת במידה רבה על אותם מרכיבים שהפכו אותה להצלחה אדירה. אף שהדמות המוכרת ביותר מאשתקד די מזייפת הפעם, קשה לא להתענג גם הפעם מהחיבור שלה בין יופי לכיעור אנושי
סדרת הלהיט של נטפליקס על סיפורו של הרוצח המחריד, מייצרת עוד ועוד גילויי אהדה והערכה מטרידים דווקא כלפי דהאמר עצמו. משפחות הקורבנות חוות טראומה מחודשת ובארה"ב חוששים מטרנד תחפושות דהאמר - שפריטים המאפיינים אותו כבר החלו לצוץ ברשת
עונת הבכורה של סדרת הענק הקריבה הרבה לטובת חידה שלא הייתה קשה לפיצוח. דמויות וקווי עלילה נפגעו מההתמקדות הזו, ויידרשו למקצה שיפורים משמעותי בהמשך. ועדיין, המעט שכן עבד - מערכות יחסים בודדות, סצנות מרהיבות והאופן שבו עונה 2 נבנית - משאירים מקום לאופטימיות
ג'ף ברידג'ס מדהים בדרמת פשע שקצת מאבדת גובה ככל שהיא מתקדמת, הדרמה על מייק טייסון מתנהלת על אוטומט אבל עדיין מבדרת, וגיבורת העל שאיכשהו מצליחה לבלוט בתוך היבול המתיש של מארוול. זה מה שחשבנו על "הזקן", "מייק" ו"שי-האלק", שזמינות כולן בדיסני פלוס ישראל
"הדוב" מתנהלת בקצב רצחני של אנשים שנאבקים בכל רגע על זכות קיומם, אבל במקביל גם בורחים מהטראומות והצרות של העבר. את כל אלה עוטפת הסדרה בתצוגות משחק מרשימות, כתיבה חדה וקולחת, נוסטלגיה ורומנטיקה למה שאוכל היה עבורנו פעם - או שאולי בכלל למה שאנחנו היינו
המעבר ממעולה למתסכל עלול להיות חד ואכזרי, וזה בדיוק מה שקורה לקומדיית הערפדים המוערכת של רשת FX. בהחלטה תסריטאית שגובלת בתרמית, היא פירקה כבר בפרק הראשון את כל מה שבנתה בעונה הקודמת, ובכך גזרה על עצמה עלילה מאכזבת וממוחזרת
סוכנת מוסד שלובשת את סמלי מדינת ישראל, מייצגת את עוצמת כוחות הביטחון ומהווה מטאפורה לא מתוחכמת מדי לדימוי הקשוח אך מתוק של המדינה. לא בטוח כמה מההיסטוריה הפוליטית של סברה תיכנס לדמות הקולנועית שתגלם שירה האס, אם בכלל. כך או אחרת, מדובר בדמות מסקרנת
בעולם מושלם שבו הדברים היו בשליטתה, המלכה אליזבת' הייתה שומרת בקנאות על פרטיותה ועל מעמדה של המשפחה המלכותית ושל הכתר. אלא שהנכונות להבין את הזמנים המשתנים ואת הצורך בסמלים דווקא בעידן כל כך קטנוני, הקנו לה את האהבה שלא ציפתה לה
הקומדיה החדשה של נטפליקס, המבוססת על סיפור חייו של הקומיקאי הפלסטיני מוחמד עמר, מכניסה הרבה לב ורגש לחוויית הזרות והתלישות של מי שמתגעגעים למולדת - ובמקביל כמהים להכרה מארצם החדשה. הכתיבה החכמה ודמויות המשנה המצוינות בונים נרטיב מרתק, גם לעיניים ישראליות
אחרי שני פרקים, הסדרה היקרה אי פעם מתקשה להציג דמות סוחפת שתישא את הסדרה עד שתציב את כל כלי המשחק על הלוח. עם זאת, כבר עכשיו היא מצדיקה את ההייפ סביבה באמצעות סטנדרטים קולנועיים מרשימים, ורוחב יריעה שמייצר פוטנציאל גדול. ביקורת
הסדרה שמנסה להיות "דברים מוזרים" ונכשלת, סדרה מבריקה מבית היוצר של האנשים מאחורי אחת הסדרות המעולות של נטפליקס, והסדרה שהמשחק המדהים בה שווה הכל. מחפשים את הבינג' הבא? זה מה שחשבנו על שלוש סדרות מהזמן האחרון: "מחלקות העיתונים", "Players" ו"ציפור שחורה"
גם בעונתה השלישית, סדרת ההיסטוריה האלטרנטיבית של אפל טיוי פלוס על המרוץ הגדול לחלל, מספקת רגעים של התעלות רגשית ומתח אדיר. הבעיה היא שחלק מגיבוריה החדשים פשוט קטנים עליה
90 מיליון דולר כבר נשפכו על הסרט "באטגירל", רוב העבודה כבר נעשתה עליו, ובכל זאת החליט מנכ"ל שירות הסטרימינג של וורנר לגנוז אותו. זו הייתה יריית הפתיחה לסחרחרת שמועות, הסרת סרטים וסדרות נוספים וקריסה של שווי המניה. מה מתרחש ב-HBO מקס ומה המשמעות לגבינו?
עמוסה, משעממת ועם גיבור שמצליח להיות מדכא ומעורר רחמים בו זמנית. בניסיון שלה לשמור אמונים לחומרים הכותבים של סדרת הקומיקס המצליחה, יצירת הענק היקרה עסוקה בעיקר בריצוי מעריצים. הבעיה היא שלא ברור מה אמור להלהיב אפילו אותם בעיבוד החלול הזה
בטווח של ארבעת השבועות הבאים עומדות לנחות על המסכים שלנו חמש סדרות, שעלותן הכוללת עוברת סך של 10 ספרות. חלקן חיכו 30 שנים למעבר מגרסת הספר, אחרות יהיו מבחן של ממש לחברה שעומדת מאחוריה. בין אם יהפכו להצלחה או לכישלון, זה עומד להיות מעניין
אחרי שנתיים שבהן הקורונה השביתה את החגיגה, כנס קומיק-קון - שסגר אתמול (א') את שעריו - חזר לגרסה הפרונטלית הרגילה והאהובה שלו, והוא כלל רצף מסחרר של הכרזות, טריילרים והפתעות. הכמות הגדולה הייתה של מארוול, שפירטה את כל מה שמתוכנן אצלה בשלוש השנים הקרובות
אחד האייקונים התרבותיים הגדולים של חיינו חוגג 80: האיש שגילם את האן סולו ואינדיאנה ג'ונס בכלל לא התעניין במשחק, וכשהחל לעשות זאת הבין מהר מאוד שזה לא בשבילו. השתלשלות אירועים יוצאת דופן בין 1976 ל-1981, ויד גורל אחת, הפכו אותו לכוכב שאנחנו מכירים כיום
סדרות על דמויות גאות הולכות וממלאות את המסכים בשנים האחרונות, אבל מעטות מהן מצליחות לגעת בצורה רגישה וחכמה כל כך בזכות לאהוב ולהיות נאהבים ללא תנאים. עם כוכבת יוצאת מן הכלל במרכז והרבה רגישות, נוצרת דרמה פורצת דרך שלא עושה מעצמה עניין
הקומדיה החדשה פרי יצירתה של סתיו אידיסיס, מתכתבת בשמחה ובמודעות רבה לז'אנר שבתוכו היא מתקיימת. התוצאה מבדרת וקולחת, אבל נדמה שהסדרה עוצרת את עצמה מללכת את הצעד הנוסף: לצלול אל הפיל בחדר שעליו היא באמת מעוניינת לדבר - ההשלכות של רווקות מאוחרת
בתוך הגודש העצום של העונה הרביעית בסדרת הלהיט מסתתר לו סיפור יעיל, מותח ומפתיע, אלא שההפסקה של שלוש השנים בין העונות מעמיסה עליו גודש מיותר לחלוטין. בין דמויות חדשות לא נחוצות לקווי עלילה מופרכים ונטייה לחזרתיות - דווקא הגיבורים שלה מרגישים לפתע קטנים
הנערה שגרמה לבן זוגה להתאבד הפכה לסדרה שבמקרה הטוב הייתה צריכה להיות סרט, הבמאי שחזר אל מקורותיו הטלוויזיוניים בסדרת פשע עמוסה מדי ולא מספיק מעניינת, ומשחק המחשב שהפך לאחלה סדרה כנגד כל הסיכויים. זה מה שחשבנו על "הנערה מפליינוויל", "טוקיו וייס" ו"היילו"
אף שהכתיבה שלה לוקה בלא מעט חולשות וההתפתחויות בה מלודרמטיות לעתים, "ילוסטון" מצליחה לכבוש ביופיה ובאהבה שלה לאורח חיים שהולך ונעלם. כמו הגיבור שלה, בגילומו של קווין קוסטנר, היא מספיק נחושה כדי לגרום לזה לעבוד
שלוש סדרות חדשות שעלו בשבועות האחרונים, עוסקות בסיפורם של יזמי ההייטק טרוויס קלאניק (אובר), אליזבת הולמס (ת'ראנוס) ואדם נוימן (WeWork). הראשונה שבהן מתישה ואינפנטילית, השנייה מפוספסת ומוזרה, ורק ההברקה הישראלית בכיכובו של ג'ארד לטו מהווה נחמה מבדרת
הסדרה שהזניקה את נשיא אוקראינה ממעמד של קומיקאי מצליח ועד לנשיא הנבחר, חזרה לנטפליקס בשל העניין הרב שהוא מייצר. צפייה בה מזכירה כמה כריזמה ואותנטיות יש בזלנסקי, אבל גם מייצרת הקבלות קורעות לב בין הדמות הפיקטיבית לבין זו שמנהלת קרב עצמאות מלב בירתה המופגזת
גם אם היא לא עושה משהו יוצא דופן מבחינה יצירתית או סיפורית, האריזה הבידורית שעוטפת את הסדרה על הקמת השושלת האדירה בלוס אנג'לס - הופכת אותה לחוויה קולחת ומהנה. ההופעות המשובחות תורמות, אך גם העובדה שהיא לא מתביישת להסתכל על גיבוריה כאינפנטילים פגומים
על אף ההצלחה העצומה שקוצרת הסדרה של HBO, מאחורי הקלעים נדמה שהתככים והאמוציות גדולים לא פחות מאשר על המסך. תחקיר של הדיילי ביסט חושף את הקרע שנוצר בין יוצר הסדרה לבין אחת מהכוכבות הגדולות שלה, את ימי ההפקה המפרכים ואת הנטייה להעדיף כוכבים מסוימים
הצבעוניות, ההפקה המרשימה והשמלות המרהיבות עדיין שם, אבל אחת הקומדיות המהנות של השנים האחרונות בטלוויזיה, שוכחת בבית את העלילה במחצית הראשונה של עונתה הנוכחית. בהיעדר תוכן, היא נגררת שוב ושוב לקלישאות של עצמה והופכת גם אותן להרבה פחות מוצלחות מבעבר
המשחק הדרמטי והמסקרן בלוס אנג'לס לווה בכמה הצצות מסקרנות לסרטים וסדרות מדוברים. גולת הכותרת היא ההצצה הראשונה לעיבוד הטלוויזיוני עתיר המזומנים ל"שר הטבעות", אבל גם גיבורי על, מסתורין ואימה ונוסטלגיה לא חסרו
"1883" מציגה את היופי והאכזריות במסע לחיים טובים יותר, "פיסמייקר" לא ממש מצדיקה את קיומה, והקומדיה "אבוט אלמנטרי" מלאה בכוונות טובות אבל ההומור בה לא מתעלה לרמת הערכים. זה מה שחשבנו על שלוש סדרות שעדיין לא הגיעו לישראל
ייתכן שבהיעדר נקודת ההשוואה, החולשות של "מנקודת מבטנו" היו צורמות פחות לעיניים ישראליות. ניתן להעריך שמי שיצפו בה מבלי להכיר את היצירה שהולידה אותה, יחוו רבות מהתחושות שהיו מנת חלקם של הצופים ב"על הספטקרום". ושוב, מדובר בהחלט בסדרה מהנה ולא אחת מרגשת
