המיני-סדרה של HBO אמנם ממשיכה את עלילת הסרט "באטמן", אבל עשויה באופן שיכול לעניין גם את מי שלא צפו בו או לא מתכוונים להמשיך לסרטים הבאים. ההתמקדות במלחמות משפחות הפשע בלב גות'אם בונה את הפינגווין באופן נוגע ללב, מעניקה לו עומק והקשר ומייצרת דרמה איכותית
אמנם קשה להאמין, אבל חברי הקאסט של "חברים" הגיעו אליה כשהם אלמוניים כמעט לחלוטין ומאחוריהם לא מעט תפקידים שהיו מעוניינים לשכוח. כך החוזה של ג'ניפר אניסטון כמעט מנע ממנה להשתתף בסדרה, ומאט לבלאנק חגג בלילה שלפני האודישן הגורלי כמו שרק ג'ואי יודע
אמנם קשה להאמין, אבל חברי הקאסט של "חברים" הגיעו אליה כשהם אלמוניים כמעט לחלוטין ומאחוריהם לא מעט תפקידים שהיו מעוניינים לשכוח. כך החוזה של ג'ניפר אניסטון כמעט מנע ממנה להשתתף בסדרה, ומאט לבלאנק חגג בלילה שלפני האודישן הגורלי כמו שרק ג'ואי יודע
אף שהיא רחוקה מלהיות סדרת חובה, "ג'נטלמן במוסקבה" היא סיפור נוגע ללב על הניסיון לשמור על מורשת בעולם שמנסה למחוק אותה. היא מצליחה לייצר חיבור רגשי הרבה בזכות תצוגת משחק נפלאה של יואן מקגרגור בתפקיד הראשי, אבל גם בגלל המאבק לשמר צלם אנוש בתוך תקופה של כאב
המנדלוריאן וגרוגו מגיעים למסך הגדול, "הקול בראש" זוכה לסדרה משל עצמה, טיזר לסדרה החדשה של "דרדוויל", וגם "צעצוע של סיפור 5", "לשבור את הקרח 3", "מואנה 2", "זוטופיה 2", גל גדות ועוד טריילרים והכרזות מהאירוע הגדול של דיסני
אחרי שתי עונות של קונצנזוס מוחלט, העונה השלישית של "הדוב" עוררה לא מעט ביקורת של הצופים על הקצב האיטי, שעצר את הדהירה האינטנסיבית שמאפיינת אותה. בעוד ניתן היה לצמצם בחלק מהבחירות האמנותיות, הבחירה העלילתית להירגע ולהתחבר לנשמת הגיבורים, חיונית להמשך הדרך
גורלה של ליידי ג'יין גריי האמיתית, שמלכה על אנגליה במשך תשעה ימים במאה ה-16, היה עגום. הסדרה החדשה "ליידי ג'יין שלי" מבקשת לתקוע אצבע בעין של ההיסטוריה, להפוך את מלחמות הדת של אז לפנטזיה עם מסר אוניברסלי ואת הגיבורה עצמה לקסם גדול. התוצאה מלבבת
האירוע שבו הותקפה יולן כהן על ידי שוטר בהפגנות היה רגע נדיר שבו תוכנית של הגוף המשפיע ביותר בישראל התייחסה בזמן אמת לאלימות בהפגנות. זה לא מקרי: מישהו החליט שהרגע שבו המכתזיות והאלות נשלפות לא באמת ראוי לסיקור, אבל תראו איזה ריקוד יש היום במשימת ההדחה
"הג'ינקס" תיזכר לנצח בזכות רגעי סיום העונה הראשונה והווידוי של רוברט דרסט. אך במרוצת השנים הספקנו לשכוח שמדובר ביצירת מופת, עם יכולת יוצאת דופן להפוך אין-ספור פריטי מידע לסיפור מרתק ומותח. העונה השנייה שלה עשתה זאת שוב, גם אחרי שהסיפור כביכול כבר נגמר
לכנות את "מקסטון הול" סדרת נוסחה יהיה האנדרסטייטמנט של המאה. הדרמה הגרמנית של פריים וידאו מרגישה כמו משהו שלא בהכרח נוצר על ידי בני אדם, אלא על ידי מה שאלגוריתם היה מתאר כתיאורי סדרת נוער. הטוויסט: לא סתם היא הפכה ללהיט ענק. משהו שם עובד
The Tortured Poets Department, אלבומה ה-11 של סוויפט, הוא כנראה האישי ביותר שלה אי פעם. היא מתכתבת בו עם גרסאות העבר והסיפורים שליוו את חייה המקצועיים והפרטיים, מוסיפה עליהם שכבה חדשה של פרשנות בוגרת ומייצרת שלם חדש
כמו סדרות גדולות באמת, "שוגון", הדרמה ההיסטורית המפוארת של רשת FX, החביאה את התשובה לשאלה הגדולה ביותר שלה כבר בתחילתה, אבל הצליחה לשטות ולהתל בצופיה כמו יושי טורנגה עצמו
יצירות פוסט-אפוקליפטיות כבר נחרשו בכל דרך אפשרית, או כך לפחות חשבנו. "פולאאוט" אולי לא ממציאה את הז'אנר מחדש, אבל מצליחה להפוך אותו למרענן וממכר בזכות דמויות ראשיות נפלאות, כתיבה חכמה ומסקרנת ובניית עולם מבריקה
קשה לחשוב על עוד סדרה שהצליחה להפוך את העברית למרגשת, אותנטית וחכמה כמו "הצבי". מתחת לרומן הגלוי של סוניה וגבריאל ניסן, מסתתר אחד מרגש הרבה יותר בין פרומה לבין השפה שלמדה מאהובה באודסה. מערכת יחסים ביניהן מגדילה את שתיהן, למרות המחירים הכואבים שבדרך
"הג'נטלמנים" הקולנועי סימן שמשהו טוב קורה עם גאי ריצ'י, לכן לא מפתיע שמהסרט נולד עיבוד טלוויזיוני. מה שמשמח במיוחד הוא שזה עובד מצוין. היכולת לפתח ולהעמיק את הסיפורים והדמויות, עושה רק טוב לביזאר, ליד הקלילה על ההדק ולפיתולי העלילה שמאפיינים את יצירותיו
סדרת האנימציה הייתה ונותרה יצירה נפלאה ומעמיקה. הניסיון לשכפל אותה בלייב-אקשן בנטפליקס סובל מחטאים צפויים כמו רצינות יתר, קיצור תהליכים וחוסר יכולת לשחזר את הקסם של חלק מהדמויות הראשיות. מצד שני, אם כל מה שרציתם זה בינג' בלתי מחייב - היא לא בחירה רעה
כמעט שני עשורים אחרי שהסקס-אפיל של שני הכוכבים הגדולים בעולם יצר פיסת רכילות בלתי נשכחת, מגיעה הסדרה שלוקחת את הפוטנציאל של הסיפור המקורי ומצליחה לממש אותו. הרבה בזכות שני הכוכבים החדשים, שמפיקים זוגיות אותנטית ונוגעת ללב הרבה יותר ובכך מייצרים חיבור הרבה
הריאיון עם גדי איזנקוט ב"עובדה" נראה לפרקים מתסכל, בעיקר כי הסגנון הקצר והישיר שלו לא מותאם לדרמות באולפנים. הוא לא צריך "לקחת אחריות", היא שם טבעי. לכן, הגישה שלו כל כך חזקה: אפשר להמשיך לחפש תמונת ניצחון דמיונית, או להיאבק על מי שניתן להציל. לא גם וגם
הסדרה שמתמקדת בסיפורה של דמות שולית למדי ביקום המורחב, עושה זאת עם שורה של כוכבים אהובים מ"כלבי שמורה" וקונספט מעניין שמתחבר למקורותיה של הדמות. אלא שהביצוע שטחי ונטול השראה עם כתיבה חלשה שיחד לא מצדיקים את ההשקעה בסיפור הזה
אף אחד לא מצפה מהכתבים הצבאיים לדכא אותנו - הדיווחים היומיומיים מעזה עושים את זה יפה מאוד לבד - אלא שהציפייה הייתה שמשהו במוד הפעולה ישתנה אחרי האסון הגדול. זו בדיוק העת לשאול את השאלות שהכתבים האלו צריכים לשאול - גם אם הן לא ממש מתאימות לקו של צה"ל
אחרי שהתמכרה לעיסוק הצהוב במותה של דיאנה, חלקה השני של העונה האחרונה בדרמה היוקרתית מקדיש זמן רב מדי למלודרמת ההיכרות של וויליאם וקייט מידלטון. דווקא בפרקים המעטים שבהם "הכתר" נזכרת בנכס הטוב ביותר שלה, היא מצליחה להזכיר את רגעיה היפים ולייצר כמה חדשים
הדרמה של ה-BBC מתארת סיפור פיקטיבי אך אינטנסיבי במיוחד של אמן הונאה וגזלייטינג, שמותיר אחריו אנשים שבורי כלי - והניסיון של אחת מהן לחשוף סוף סוף את זהותו. אלא שהעלילה לא מצליחה להחליט אם הוא שרלטן מעורר חשד או נבל אכזרי - והתוצאה מבלבלת בהתאם
התוכנית השנייה של ספיישל "ארץ נלחמת" פספסה כמעט כל הזדמנות לסאטירה מוצלחת על המציאות המטורפת של ישראל במלחמה, ובחלק מהמקרים הגיעה להומור שלא היה צריך לעבור את רצפת העריכה. רק כשהחליטה לכוון שוב אל הגויים, היא הזכירה כמה טובה היא יכולה להיות גם עבורנו
במשך יותר משבוע עשו אנשי החדשות בערוצים המרכזיים מאמצים עילאיים, יש שיאמרו אפילו מוגזמים, לאמץ את הקו הממלכתי של "נלחמים עכשיו - מתחקרים אחר כך", אבל מול המנגנון המאורגן והציני הזה, דני קושמרו היה הראשון לשבור שורות
יוסי שלי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, קיבל יד חופשית כמעט לשטוח שקרים ונקודת מבט מנותקת להפליא. רק כשהצליח לשבור שיא של אבסורד ותקף את אנשי האולפן על כך שהם "מורידים את המורל של העם", התעוררו סוף סוף יושביו והחלו להטיח בו עובדות
אחרי חודשים של איומים והשמצות, התכנסו 15 שופטי בית המשפט העליון לדיון מופתי במקצועיות ובחדות שלו, שגם צולם והועבר באופן מרתק ומקצועי. לצדם, המשיכו באולפנים למחזר דפי מסרים, לשקר או סתם לעשות אבישי בן חיים. באולם ג' זה לא היה עובר
ברגישות יוצאת דופן הצליחה הקומדיה של כאן 11 להעביר חוויה רוסית-ישראלית אותנטית - במנהגים, במאכלים, בהתנהלות בין גיבוריה. דווקא בחלקים הישראלים שלה היא חורקת מעט ומרגישה מלאכותית, אבל הכתיבה והמשחק המשובח שלה מנצחים את הכל
סדרת ההרפתקאות החדשה של נטפליקס, המבוססת על האנימה-האולטרה פופולרית, מצליחה להיות גם מוזרה וגם מרהיבה, ובמקביל כל כך בלתי צפויה עד שהרצון לגלות מה עוד מתחבא בה מייצר רצון להמשיך. הבעיה ב"ואן פיס" טמונה בעיקר בדמות הגיבור, אך סובלת גם מכמה צרות נוספות
המכירות המוקדמות לכרטיסים לסרט של טיילור סוויפט עשויות להגיע ל-70 מיליון דולר אחרי סופ"ש אחד בלבד, ובכך כבר הותירו מאחור כמה מהסרטים המצליחים בהיסטוריה. אלא שהסיפור הגדול כאן הוא האופן שבו סוויפט עקפה את האולפנים, הפתיעה אותם והכתיבה עובדות בשטח
אחרי שנים שבהם התרגלנו ליצירות מהוקצעות על תחקירים אמיצים יותר ופחות, מגיעה "אנשי הטלמרקטינג" ומוכיחה שהקסם האמיתי טמון באותנטיות. שני הגיבורים שלה לא מתיימרים או מסוגלים להיות עיתונאים חוקרים, וזה בדיוק מה שהופך את הסיפור שלם לכזה שנכנס אל הלב
