בטווח של ארבעת השבועות הבאים עומדות לנחות על המסכים שלנו חמש סדרות, שעלותן הכוללת עוברת סך של 10 ספרות. חלקן חיכו 30 שנים למעבר מגרסת הספר, אחרות יהיו מבחן של ממש לחברה שעומדת מאחוריה. בין אם יהפכו להצלחה או לכישלון, זה עומד להיות מעניין
אחרי שנתיים שבהן הקורונה השביתה את החגיגה, כנס קומיק-קון - שסגר אתמול (א') את שעריו - חזר לגרסה הפרונטלית הרגילה והאהובה שלו, והוא כלל רצף מסחרר של הכרזות, טריילרים והפתעות. הכמות הגדולה הייתה של מארוול, שפירטה את כל מה שמתוכנן אצלה בשלוש השנים הקרובות
אחד האייקונים התרבותיים הגדולים של חיינו חוגג 80: האיש שגילם את האן סולו ואינדיאנה ג'ונס בכלל לא התעניין במשחק, וכשהחל לעשות זאת הבין מהר מאוד שזה לא בשבילו. השתלשלות אירועים יוצאת דופן בין 1976 ל-1981, ויד גורל אחת, הפכו אותו לכוכב שאנחנו מכירים כיום
סדרות על דמויות גאות הולכות וממלאות את המסכים בשנים האחרונות, אבל מעטות מהן מצליחות לגעת בצורה רגישה וחכמה כל כך בזכות לאהוב ולהיות נאהבים ללא תנאים. עם כוכבת יוצאת מן הכלל במרכז והרבה רגישות, נוצרת דרמה פורצת דרך שלא עושה מעצמה עניין
הקומדיה החדשה פרי יצירתה של סתיו אידיסיס, מתכתבת בשמחה ובמודעות רבה לז'אנר שבתוכו היא מתקיימת. התוצאה מבדרת וקולחת, אבל נדמה שהסדרה עוצרת את עצמה מללכת את הצעד הנוסף: לצלול אל הפיל בחדר שעליו היא באמת מעוניינת לדבר - ההשלכות של רווקות מאוחרת
בתוך הגודש העצום של העונה הרביעית בסדרת הלהיט מסתתר לו סיפור יעיל, מותח ומפתיע, אלא שההפסקה של שלוש השנים בין העונות מעמיסה עליו גודש מיותר לחלוטין. בין דמויות חדשות לא נחוצות לקווי עלילה מופרכים ונטייה לחזרתיות - דווקא הגיבורים שלה מרגישים לפתע קטנים
הנערה שגרמה לבן זוגה להתאבד הפכה לסדרה שבמקרה הטוב הייתה צריכה להיות סרט, הבמאי שחזר אל מקורותיו הטלוויזיוניים בסדרת פשע עמוסה מדי ולא מספיק מעניינת, ומשחק המחשב שהפך לאחלה סדרה כנגד כל הסיכויים. זה מה שחשבנו על "הנערה מפליינוויל", "טוקיו וייס" ו"היילו"
אף שהכתיבה שלה לוקה בלא מעט חולשות וההתפתחויות בה מלודרמטיות לעתים, "ילוסטון" מצליחה לכבוש ביופיה ובאהבה שלה לאורח חיים שהולך ונעלם. כמו הגיבור שלה, בגילומו של קווין קוסטנר, היא מספיק נחושה כדי לגרום לזה לעבוד
שלוש סדרות חדשות שעלו בשבועות האחרונים, עוסקות בסיפורם של יזמי ההייטק טרוויס קלאניק (אובר), אליזבת הולמס (ת'ראנוס) ואדם נוימן (WeWork). הראשונה שבהן מתישה ואינפנטילית, השנייה מפוספסת ומוזרה, ורק ההברקה הישראלית בכיכובו של ג'ארד לטו מהווה נחמה מבדרת
הסדרה שהזניקה את נשיא אוקראינה ממעמד של קומיקאי מצליח ועד לנשיא הנבחר, חזרה לנטפליקס בשל העניין הרב שהוא מייצר. צפייה בה מזכירה כמה כריזמה ואותנטיות יש בזלנסקי, אבל גם מייצרת הקבלות קורעות לב בין הדמות הפיקטיבית לבין זו שמנהלת קרב עצמאות מלב בירתה המופגזת
גם אם היא לא עושה משהו יוצא דופן מבחינה יצירתית או סיפורית, האריזה הבידורית שעוטפת את הסדרה על הקמת השושלת האדירה בלוס אנג'לס - הופכת אותה לחוויה קולחת ומהנה. ההופעות המשובחות תורמות, אך גם העובדה שהיא לא מתביישת להסתכל על גיבוריה כאינפנטילים פגומים
על אף ההצלחה העצומה שקוצרת הסדרה של HBO, מאחורי הקלעים נדמה שהתככים והאמוציות גדולים לא פחות מאשר על המסך. תחקיר של הדיילי ביסט חושף את הקרע שנוצר בין יוצר הסדרה לבין אחת מהכוכבות הגדולות שלה, את ימי ההפקה המפרכים ואת הנטייה להעדיף כוכבים מסוימים
הצבעוניות, ההפקה המרשימה והשמלות המרהיבות עדיין שם, אבל אחת הקומדיות המהנות של השנים האחרונות בטלוויזיה, שוכחת בבית את העלילה במחצית הראשונה של עונתה הנוכחית. בהיעדר תוכן, היא נגררת שוב ושוב לקלישאות של עצמה והופכת גם אותן להרבה פחות מוצלחות מבעבר
המשחק הדרמטי והמסקרן בלוס אנג'לס לווה בכמה הצצות מסקרנות לסרטים וסדרות מדוברים. גולת הכותרת היא ההצצה הראשונה לעיבוד הטלוויזיוני עתיר המזומנים ל"שר הטבעות", אבל גם גיבורי על, מסתורין ואימה ונוסטלגיה לא חסרו
"1883" מציגה את היופי והאכזריות במסע לחיים טובים יותר, "פיסמייקר" לא ממש מצדיקה את קיומה, והקומדיה "אבוט אלמנטרי" מלאה בכוונות טובות אבל ההומור בה לא מתעלה לרמת הערכים. זה מה שחשבנו על שלוש סדרות שעדיין לא הגיעו לישראל
ייתכן שבהיעדר נקודת ההשוואה, החולשות של "מנקודת מבטנו" היו צורמות פחות לעיניים ישראליות. ניתן להעריך שמי שיצפו בה מבלי להכיר את היצירה שהולידה אותה, יחוו רבות מהתחושות שהיו מנת חלקם של הצופים ב"על הספטקרום". ושוב, מדובר בהחלט בסדרה מהנה ולא אחת מרגשת
סדרת הנעורים הבוטה, האמוציונלית והשוצפת של HBO חוזרת לעונה שנייה עמוסה בדרמות, אהבות ושברוני לב. אף שהפעם היא נוטה יותר לצד הקודר וממשיכה לסבול מנבל בעייתי, הלב הגדול שלה, הסטייל המרהיב ושתי כוכבות גדולות - ממשיכים להפוך אותה לחוויה טלוויזיונית
"הארי פוטר: ספיישל האיחוד" מתיימר לחגוג את היצירה הגדולה שבראה את סדרת הסרטים המצליחה, אלא שבפועל הוא מסתפק בסיפורים גנריים ומחמאות ריקות. אפילו כשצצה לה הזדמנות לעסוק בסיפור לא מוכר של גיבוריה, הוא מטואטא במהירות. וג'יי קיי רולינג? תזכירו לנו מי זאת?
2021 הייתה עמוסה בסדרת שהן ממש סתם, כאלה שכילינו מולן שעות בלי לזכור מהן דבר ואפילו בלי ליהנות במיוחד בזמן אמת. אבל היו גם סדרות שפשוט אכזבו או אפילו עיצבנו אותנו אקטיבית. כאלה שאהבנו לפני כן ואז חזרו ומעדו, וכאלה שניסו משהו גדול ופספסו בענק. ואלה שמות
מצעד הסדרות של וואלה! תרבות מגיע אל סופו עם שיאה של מלחמת המעמדות, וגם עם תוכנית החלל החלופית והמסעירה, הלהקה האגדית שהתעוררה לחיים לנגד עינינו, הסדרה הכי טובה של מארוול, וגם הקומדיה האנדרייטד של השנה. חלק חמישי ואחרון
מצעד הסדרות של וואלה! תרבות ממשיך, והפעם אפוס המדע הבדיוני שאף אחד לא האמין שיגיע, דרמת האימה המצמרר של נטפליקס, הסדרה הנהדרת של היוצר המושמץ, הדרמה המשפטית שכבר חמש שנים שומרת על רמה גבוהה, והסדרה המבריקה שלא דומה לשום דבר אחר. חלק רביעי
מצעד הסדרות של וואלה! תרבות ממשיך, והפעם בטווח שבין הפנטזיה האפית לפיכחון הריאליסטי. שתי קומדיות אנימציה נפלאות, שניים מהכוכבים הגדולים של בריטניה כלואים בזום, החדירה עטורת הניצחון של מארוול לטלוויזיה, והסדרה הכי טובה שהסתיימה השנה בלי שצפו בה. חלק שלישי
מצעד הסדרות של וואלה! תרבות ממשיך, הפעם עם הסדרה שחזרה לחיים ושבתה שוב את תשומת לבנו, הסדרות שאיכזבו בעונתן השנייה אבל עדיין אהבנו, הסדרה שחזרה לעצמה, וגם שתיים מההצלחות הזרות הגדולות של נטפליקס השנה, כולל הסדרה הענקית ביותר של 2021. חלק שני
וואלה! תרבות גאה להציג זו השנה השביעית ברציפות את מצעד 50 הסדרות הלועזיות שעשו לנו את השנה. למרות שהשפע היה אדיר מאי פעם, היבול היה מאכזב רוב הזמן, אך גם כך נהנינו מעשרות סדרות טובות, וחלקן גם ממש נפלא. בין היתר בחלק א': "צל ועצם", "ארקיין", "משלחת חיפוש"
האחים הפגינו חמלה אמיתית, העבדים התקוממו בלי צורך בגלימות והשטן תפס את כולם בהפתעה: אחרי עונה שנראתה מעט מסובכת בתוך התבניות של עצמה, המריאה סדרת הדרמה המשובחת בשלושת פרקי העונה האחרונים, ובפרט בפינאלה המדהימה, כשהיא כותבת מחדש את החוקים של עצמה. ספוילרים
מאז שידורו של "קיאנטשייר", הפרק השמיני בעונה השלישית של "יורשים", מנסים מעריצים רבים להבין האם הסדרה אכן החליטה לחסל את מערכת היחסים הדרמטית ביותר שלה. הרמזים לכך לא מעטים, אבל ישנן סיבות לא פחות מוצקות לפקפק במה שנדמה לנו שראינו. זהירות, ספוילרים
הקומדיה השחורה על אודות הקיסרית הדגולה של רוסיה מתייחסת לדיוק ההיסטורי כהמלצה בלבד. החופש הזה דווקא עוזר לה לצייר בדיוק רב את הנפש הרוסית, את היחסים בין עשירים לעניים וגברים לנשים, ולהיות וולגרית ואלימה אבל גם מלאת חן וקסם - עם גיבורים שלא מפסיקים להשתנות
העיבוד הטלוויזיוני של אחד מסדרות הספרים המצליחות בעולם, מתברר כשילוב מנצח של הפקה יוקרתית, ליהוק מוצלח וכתיבה חכמה. הקצב הסוחף, המסתורין ותחושת ההרפתקה של אחוות חברים נגד כל הסיכויים, גורמים לפרקים לחלוף במהרה ומשאירים טעם של עוד
ההתעלמות הכמעט-גורפת של תעשיית הטלוויזיה משגרת המגפה היא תופעה מוזרה במיוחד. מלחמות, מחלות, רציחות, פגיעות מיניות, מיעוטים, גזענות, אסונות - שום דבר לא חומק ממנה, אז למה דווקא הקורונה כן? ההסבר ההגיוני ביותר הוא שהתעשייה עייפה מהנגיף לא פחות מאיתנו
העונה השלישית של הקומדיה המבריקה מתנהלת ברובה כהמשך ישיר לקודמותיה: הרפתקאות ביזאריות, בוטות וקורעות מצחוק שמוציאות מצוות הקומיקאים שלה את המיטב. אולם רק לקראת סיומה מתברר כמה היא עשויה להיות משמעותית לעתיד ולסיכוי של גיבוריה להמציא את עצמם מחדש
