כוכב הפופ הענק כבש את הקהל הישראלי כששלף מדי פעם מילים בעברית, ואף פינה את הבמה לביצוע של "שלומית בונה סוכה". ואולם, את ההופעה הזאת נזכור לא בגלל הגימיקים המתוקים, אלא בזכות הכישרון העצום של מארס - פנומן ברמה שלא נראתה בישראל כבר עשורים
קירל נתנה אמש שואו מדהים, שטרם נראה כאן, שהצליח להשתוות לתצוגות הפופ המרהיבות שהביאו לפארק ענקיות וענקים גלובאליים כמו מדונה, ג'סטין טימברלייק ובריטני ספירס - וברגעים מסוימים אף להתעלות עליהם. אחרי כיבוש הפארק, לא ברור אילו עוד שיאים נותרו לה לכבוש
"ג'ארק קריבק", יחד עם ג'וני גרינווד מ"רדיוהד", מציב את דודו טסה בפסגה חדשה בקריירה שלו, כאמן הישראלי הכי חשוב שפועל כיום. המופע בהאנגר שפתח סיבוב בינלאומי בעקבות אלבום בערבית עם זמרים ושירים מרחבי המזרח התיכון הפך לחגיגה מחבקת של תקווה לעתיד
במלאות עשור למותו של גיבור רוקנרול ישראלי נצחי, כמה מגדולי הז'אנר התייצבו לחלוק לו כבוד. מעל כולם בלטו השאגות של יהוא ירון, הביצועים המטורפים של ערן צור, וגם איחוד היסטורי של להקת אלג'יר שהותיר את הקהל בדמעות
אחרי עשור של להיטים חגג אליעד בלייב פארק ראשל"צ מול 5,000 איש במופע מושקע, עמוס אורחים, רווי בלהיטים וברגעים יפים, כשאליעד מפגין בו את סך כישוריו הרבים ומזכיר שלא סתם הוא מחזיק עשור בענף המאתגר של הפופ. אבל למרות זאת, ההופעה הייתה חייבת להיות קצרה בהרבה
במקום להביא עוד אמן מזדקן במחיר מופקע, לייב ניישן הביאו לישראל את אחת הלהקות המצליחות מסחרית בעולם בעשור האחרון. הקהל פרגן בחזרה ורכש את כל הכרטיסים. כל הצדדים זכו עם מופע שכל שיר בו הרגיש כמו הדרן, ושלח את הקהל הביתה עם תחושה מושלמת של עוד
הדיווה האמריקאית הגיעה לישראל באיחור של כמה עשורים, עם רשימת להיטים אינסופית וקול שקשה לא להתרגש ממנו - אבל גם עם גוף פצוע שכנראה לא כשיר לעמוד על במות בהופעת פופ. מצד שני, היו כמה המנונים שלגמרי שווים לבדם את מחיר הכרטיס
נכון, רובם יותר שחקנים מאשר זמרים, אבל הם עמדו במשימה בגבורה: עם הרמוניה קולית נפלאה והרבה הומור עצמי, חמשת המופלאים העלו מופע שפשוט אסור להחמיץ
בין אם זה תקראו לזה מזל או אלוהים, מה שזה לא יהיה שמחזיק את חנן בן ארי כאחד האמנים המבצעים הכי מעניינים בישראל עדיין עובד. בהופעה החדשה שלו הוא משלב בין ההמנונים הישנים לבין השירים הכי עמוקים שהוא כתב אי פעם. רק על שאלה אחת הוא מסרב עדיין לענות
בוב מארלי הישראלי איחד את להקת-האם "שבע" ואירח את דודו טסה, אמיר דדון ואת בנו ניתן במופע סוחף ומרובה להיטים לציון 30 שנות יצירה. זה היה מופע מרהיב עם כמה רגעים מרגשים והמון אנרגיה של שמחה
מועדון הבארבי בתל אביב רעד אתמול מהקפיצות של הקהל, כשההרכב הקאלט חזר עם כל הלהיטים האהובים במערבולת כאוטית של אושר, שעשוע וזעם. וכשהסאטירה האבסורדית של השירים והמציאות הפוליטית נפגשו זו עם זו, נדמה שהלהקה חזרה בדיוק בזמן
אלפי אנשים יצאו לחגוג אתמול ביחד עם האופספרינג את הפאנק. הורים וילדים, בני נוער ומבוגרים, חלקם לובשי שחור וצבועי שיער, חלקם בחולצות של להקות, אבל רובם הגדול סתם בג'ינס וטי-שירט. לכמה שעות תמימות הלהקה והקהל הרימו חגיגת פאנק מרגשת. איזה ערב נפלא
המוזיקאי האגדי הופיע אתמול באמפי שוני, סיפר על אהבתו לישראל, זעם על כך שכתבו עליו "מעצבן" בעיתון, חשף שיר חדש ובעיקר ריגש את קהל המעריצים עם מופע יפהפה שנגע בלב הישראלי
כשהוא מחוזק באודיה, נס וסטילה ואורחים נוספים, אחד הכוכבים הכי גדולים של הפופ הישראלי החדש הציג בהיכל מנורה ניצחון גדול של דור הטיקטוק על עולם המבוגרים. מול השירה ביציעים, ההערצה והצרחות, הוא הזכיר לצופים שוב ושוב: ההישג הזה הוא גם שלהם
מול קהל ששר איתה כל מילה ופזמון, ועם סוללת אורחים מפוארת שכללה גם את סטטיק, נתן גושן ועדן חסון, כוכבת הפופ הכי מעניינת של העשור האחרון סיפקה שיא אחרי שיא. למרות התחלה מהוססת וגם אם לא כל רגע בו היה מושלם, זאת הייתה חגיגה נהדרת
מהרגע שסוויד עלתה לבמה ביד אליהו ועד סוף ההדרן, הסולן ברט אנדרסון עבד ללא לאות בלספק את השואו שהקהל שלו מצפה לקבל ממנו. הוא הלהיב את המעריצים, וירד אל הקהל שוב ושוב, טיפס על המדרגות ליציע וקפץ על הבמה בהתלהבות. מקצוען שנתן הכל והוכיח כמה הוא אוהב אותנו
הקהל הישראלי לא הסתער על הכרטיסים להופעה של הכוכב האמריקני, למרות הניסיון של ההפקה הישראלית לשווק אותו כמחליפו של פרדי מרקיורי. מי שהגיע להופעה נהנה מזמר בעל יכולות מדהימות, מלווה בלהקה גרובית שהפיקה ערב כיפי ומלא בפרופורציות
עשור וחצי אחרי שפרצה לחיינו, ומבלי לוותר על האמת האמנותית שלה, מארינה מקסימיליאן הגיעה לפסגה בקריירה המקומית, במופע שנע בין ג'אז על הפסנתר, דרך נטע ברזילי ועד די-ג'יי איתי גאלו. באמצעו היא שרה שיר מחאה וזכתה לחיבוק מהקהל
בחירות השירים היו בחלקן חסרות היגיון, אקסל רוז בקושי הצליח להפיק קול מגרונו ובין שיר לשיר היו הפסקות ארוכות מדי: גאנז אנד רוזס הופיעו מול 63 אלף מעריצים בפארק הירקון שציפו להרבה יותר מהסולן האגדי. טוב, לפחות היה לנו את סלאש
אייל גולן דוחס 55 שירים לכדי שעתיים וחצי. הרצון לתת טעימה לרוב הלהיטים הענקיים שלו מובן, אבל גם מותיר תחושת פספוס. ועם זאת, מדובר בשואו ענק בסגנון לאס וגאס מול 30 אלף איש, חיבור טבעי עם כדורגל, וזמר גדול אחד שמצליח לשמר את מעמדו בשפיץ של המוזיקה הישראלית
כזה מופע עוד לא ראינו בישראל. רובי וויליאמס, מזמרי הפופ המצליחים בהיסטוריה ומאהב נדיר, העניק לקהל בפארק ערב מיוחד של בידור מהנה וכבש אותו באהבה, כנות, הומור, פתיחות, שואו ולהיטים
אי אפשר שלא לאהוב את קרן פלס, שב"לילה אחד באפריל" מביאה את עצמה לטופ ומעניקה לקהל חוויה בלתי נשכחת, בדרכה הייחודית. אין לנו עוד מישהי כמוה
משהו בקונטרסט בין הדמות הקשוחה של הראפר עם הקוקו מתפרק בבכי אמור להיראות לנו מוזר, אבל זה לא. ממש לא. ההפך אפילו. בתוך ערב מלא רגש ויופי, זה הרגיש נורא טבעי. ההופעה הזוגית של טונה ורביד פלוטניק הציפה את העוצמות ואת הרגש והיכתה פשוט בכל הנוכחים
הבמה הייתה יפהפייה, בחירת השירים הייתה אדירה, איחוד כוכבי להקות הניינטיז היה מדהים, מתי כספי ופורטיסחרוף היו נפלאים, המחווה ליהונתן גפן הייתה מרגשת עד דמעות ואפילו מזג האוויר היה נוח. "נשף רוק" של אביב גפן היה כמעט מושלם, חבל שהוא היה מעט מנותק מהמציאות
השאלה המרכזית שכולם הגיעו איתה לפני מופע הסולו של סטטיק היא האם הוא יצליח להחזיק את העסק על כתפיו. אמש בהיכל מנורה נתן סטטיק את התשובה המוחצת. במשך שעתיים הוא העניק חוויה לאלפי צופים נלהבים ששתו בצמא את שיריו החדשים והישנים. רק רגע אחד העיב על הערב המופלא
מופע הארנבות של ד"ר קספר ציינו אמש בהאנגר 11 30 שנות קריירה בהופעה נהדרת שהחזירה מעל לאלפיים מעריצים אל ימי בית הספר העליזים והצליחה גם להלהיב, גם לרגש וגם להזכיר ששירים טובים ומוזיקה טובה הם לא רק הבסיס להכול, הם גם מה שנשאר בסופו של דבר
בלי אלכוהול ובלי תקריות אלימות, הסתיימה לה ההופעה של אחד האמנים המצליחים בעולם בתוך כשעה. אמנם ראינו את סקוט רק כחלק ממסע הקאמבק התדמיתי שלו, אבל תל אביב עדיין זכתה לקבל לכמה רגעים הצצה אל מה שהיה פעם מופע המוזיקה הגדול בעולם, גם אם רק בגרסת הדיאט
30 שנה אחרי שפרצו לחיינו, "איפה הילד" הופיעו מול אלפי בני אדם בהאנגר 11 והוכיחו שהיום - בדיוק כמו אז - הם הכי רוק ישראלי שיכול להיות, הכי מכאן, הכי מחובר, הכי עכשווי, הכי שוב פס-הקול של התקופה
במופע המשותף של הענק והפילהרמונית בלטו כמה וכמה ביצועים מצמררים, אך התזמורת נותרה רוב הזמן רק כשחקן משני - וחבל. אחרי כמעט שעתיים של עונג גדול, שירים מושלמים וגם כמה בדיחות שהזדקנו רע, המלחין הגאון סיפק עוד רגע לפנתיאון
בכל פעם שנדמה היה שפאר טסי מגיע לשיא עם להיט גדול, הגיע אחריו עוד אחד, גדול לא פחות. בכל פעם שהיה נדמה שגרון הזהב שלו לא יכול לשיר חזק יותר, גבוה יותר ומדויק יותר, הוא התעלה על עצמו, מפיל את המעריצים שדודים ושוב מניף אותם לתקרה
