הביטו בה, היא יצור נפלא: נטע ברזילי תהיה הסמל של ישראל היפה
בינלאומית, מעודכנת, מתוחכמת, שמחה, ליברלית, אכפתית ואנושית. ניסינו לדמיין איפה זוכת האירוויזיון בעוד עשר שנים ונוכחנו לדעת כי היא מייצגת את ישראל כפי שהיינו רוצים שתהיה
נדב מנוחין
מבקר תרבות
כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
כל הכתבות של נדב מנוחין
משחקים במחבואים: אי אפשר לנתק את האיחוד של טאטו מהמהומה סביבו
אם יש הצדקה לאיחוד של טאטו זו ההזדמנות לראות אגדת רוק כמו אלונה דניאל במקום הראוי לה - חוגגת מול בארבי מלא. כמה חבל שגם הזדמנות לחגוג יצירה חלוצית של מוזיקאית, מאוימת בגלל גברים שסרחו. כך האיחוד של טאטו היה מרגש ונוסטלגי, ובו בזמן גם מוזר ומעט מביך
העתיד יבוא מהחולמים: "יומני אוסלו" מזכירה שפעם הייתה כאן תקווה
בשלושה פרקים של רכבת הרים רגשית הנוגעת במהות הוויכוח בישראל ובכמה מהפצעים הכואבים שמגדירים אותו, מגוללים גיבורי הפרשה את הדרך משיחה ראשונית בין אויבים ועד לקריסת תהליך אוסלו. בין צלקות העבר ועלבונות ההווה, אפשר היה לרגע לדמיין אפשרות שהסכסוך הזה יסתיים
הקרב כבר הוכרע: "שטח הפקר" משרטטת את שקיעתו של בג"ץ
תכנית התחקירים של כאן 11 העניקה מבוא יעיל, מאוזן והגון לאחת הסוגיות הבוערות בחברה הישראלית: האם מתפקידו של בג"ץ לפסול את חוקי הממשלה או להימנע מהתערבות. בין טיעונים טראמפיסטים והאשמות בקץ הדמוקרטיה, נקודת המוצא של הפרק ברורה: בג"ץ כבר הפסיד
תעשיית חלומות ריקה: "דה בוקס" מעוררת געגועים אפילו ל"בית הספר למוזיקה"
אנדי וורהול התנבא שבעתיד לכל אדם יהיו 15 דקות של תהילה. למתמודדי "דה בוקס", חלקם בני 5, נותנים בקושי ארבע תמורת החלום הריק להיות אגס קימל הבאה ולקבל חוזה טאלנט. התוצאה ריקה ועצובה וחסרת תוחלת, ודוגמה רעה באמת לילדים
אריק איינשטיין, הדודאים ושלמה בר: שלושה אלבומים שבאו לנגן לכם על מיתרי הנוסטלגיה
מארז שמסכם את העשור היפהפה ביותר בקריירה של אריק איינשטיין, שלמה בר שובר שתיקה של שמונה שנים ואסף אמדורסקי בשיתוף פעולה נוסטלגי עם ישראל גוריון. ביקורת אלבומים
תם אהרון הוא ההוכחה שבשביל תכנית טובה לא צריך שעתיים ופירוטכניקה
בחצי שעה בלבד מצליח תם אהרון לפרק ב"פעם בשבוע" (כאן 11) לבנה ועוד לבנה מחומות הטמטום שמקיפות אותנו, מפרק עוד קלישאה, עוד אמירה בלתי נתפשת שאמר נבחר ציבור. את המציאות לא יכולה לשנות תכנית סאטירה אחת, אבל בשביל סיכה בבלון זה מספיק
"גרוטראלי - שובם של ילד אוכל מפח": גאולה דרך הגרוטאות
סיפורה של להקה עלובה ומופרכת שמתאחדת ומתגלגלת למסע גרוטאות ברחבי הארץ מוביל פרודיה משעשעת על המוזיקה הישראלית, שמדלגת בין המופרך לאמיתי. גם אם היו ליוצרי הסרט כבר כמה בדיחות חריפות יותר בעבר, אפשר לקבוע שמדובר בקאלט בהתהוות
שילוב של התנשאות ולעג: הראיון של חיים אתגר עם קובי פרץ השאיר טעם רע ביותר
גם ראיון השחרור מהכלא של קובי פרץ בתוכנית "הכל אישי", הפך במהרה לעוד אחד ממופעי התוכחה והטהרנות של חיים אתגר, שהיה נטול מכל ערך עיתונאי בסיסי ונטף השפלה שלא לצורך. ומה קרה אתמול לגאולה אבן?
קסום ובשום ונפלא: לא נשכח את מה שהטלוויזיה החינוכית הייתה עבורנו
כדרכו של עולם, החינוכית נעשתה פחות רלוונטית למול הפירוטכניקה שבחוץ, וערוצי הילדים הביסו אותה בתשומת הלב. עם זאת, השנים האחרונות דווקא סימנו רנסנס של ממש בשידורי החינוכית. ביקור בה היה במידה רבה גיחה לעולם תרבותי שכבר לא קיים. טור פרידה
אל תשליכני: שימי תבורי מופיע ביידיש - וזה נפלא
"א יידישע חפלה" הוא מופע שנותן לנו להתענג רק עוד קצת על מסורת ותרבות שהולכת ונעלמת. השילוב של שחקן החיזוק שימי תבורי הצליחה להוכיח ששילוב תרבויות הוא אפשרי. אבל בעיקר שלבן-אל יש עוד לא מעט מה ללמוד מאבא שלו
לעזאזל המציאות: אולי להיות בנות ים זו הדרך היחידה להישאר פה שפויים
סיפורם של הישראלים שחולמים להיות בני ובנות ים נחשף אתמול במהדורת סוף השבוע עם דנה ויס ובאחת הצליח להאפיל על כל סיפור אנושי שהיה על סדר היום. ייתכן וכך נראה העתיד של כולנו: התמכרות לפנטזיה אבודה שבה יש לנו יכולת לקיים שלווה יחסית
דוקטור, תציל אותנו: "אמבולנס" מוכיחה עד כמה גדולים הפערים בחברה הישראלית
הדוקו-ריאליטי החדשה של רשת מציגה את המציאות הישראלית מנקודת המבט של גופי ההצלה. לעתים היא נראית כמו סרט תדמית סטרילי, אך רוב הזמן מצליחה לחשוף את המורכבות של החברה המקומית, ואת הקיטוב הרה הגורל בין הסקטורים השונים שלה
לפעמים סרט שלם על קקי עדיף על כל שלשול טלוויזיוני
אף שהוא רווי בקומיקאים מוכשרים ומכיל כמה סיפורים משעשעים באמת, יש להודות כי "חרא סרט" (yes דוקו) אינו מצחיק במיוחד, ומדי פעם משעמם. למרות זאת, כשהוא עוסק בקומדיה, בתפקיד שלה, ובמה היא יכולה לעשות באמצעות שימוש בטאבו הזה - הוא מצליח לרתק
החמצה מול שער ריק: "הבוזגלוס" מעדיפה את הטראש על פני התעוזה
העונה השנייה של הדוקו-ריאליטי של yes - שמלווה את השיקום הארוך של השחקן מאור בוזגלו - הייתה יכולה לעשות מהתיעוד הזה יצירת מופת, אלא שהיא בוחרת בפאסיב אגרסיב פנים משפחתי. לפחות האבא יעקב בוזגלו מציל את המצב ומספק מעט עניין
לרדת לאמריקה או להישאר? חיים הכט רק יעשה לכם סחרחורת
הגם שיש ב"בין אריזונה לנס ציונה" כמה נקודות מקסימות ורגעים אנושיים, הסדרה החדשה של חיים הכט (קשת 12) מצליחה לבלבל את הצופים ולגרום להם להשלים בייאוש עם מצבם. וכך, במקום לאתגר את הצופה, היא רק עושה לו כאב ראש נורא
סטטיק ובן אל, עומר אדם ותנומת קיץ: 3 הערות על מוזיקה ישראלית השבוע
אחרי הגלידות והקרטיבים, השורה התחתונה ב"גומיגם" של סטטיק ובן אל תבורי הוא בעיקר שמדובר בשיר ממש ממש משעמם; חוסר הרגישות של עומר אדם מאכזב דווקא בגלל החיבור לקהילת הלהט"ב; ומצב האלבומים הישראלים שחון מאי פעם לקראת החגים
"האולפן הפתוח עם בועז גולן": שעתיים מתישות במלחמה בין "הם" ו"אנחנו"
הפרובוקציות משעממות, התכנים חוזרים על עצמם והפאנל של התכנית די מיותר, כשמדובר למעשה באותה דעה בקולות שונים והניואנסים הם רק ברמת ההטרלה. תוכנית הדגל של ערוץ 20 לא המציאה דבר, רק לועסת את אותו המסטיק על פני יותר זמן
החופש לנחור: הפרסומת החדשה של נטע ברזילי פשוט לא לגיטימית
שימוש ציני בשיר הילדים המתקתק של נעמי שמר, עידוד מסרים אלימים וניצול לא מוצלח של אחת מהמוזיקאיות המסקרנות בישראל, הפך את הפרסומת של פרטנר טי וי בכיכובה של נטע ברזילי לכל מה שאנחנו לא רוצים (וצריכים) לראות על המסך. ביקורת
נשארנו בארץ: "אף פעם לא מאוחר" לא חידשה לנו כלום
הפוטנציאל בעונת הנשים של "אף פעם לא מאוחר" די מובהק. רבקה מיכאלי משעשעת, ציפי פינס ונורית גפן חריפות ומוכיחות שהן הרבה יותר "מהנשים של" ושרהל'ה שרון לקחה את תפקיד האאוטסיידרית בגבורה. אז למה זה בכל זאת לא עשה לנו חשק לטוס לתאילנד?
מדינה נאורה: הכאב של ריאד עלי וגם "טלוויזיה מהעתיד" הזכירו לנו כמה הכל כאן מגוחך
ביום שישי קיבל כתב המגזין הוותיק של רשות השידור את רשות הדיבור במהדורת חדשות כאן, ופצח במונולוג כואב על האופן שבו הוא רואה את החוק, והמילים שלו פוצעות את שומעיהן. למחרת "טלוויזיה מהעתיד" חזרה אל שנות ה-90 כדי לחשוף את הפער הטראגי בין אז לעכשיו
אנטי-ריאליטי: המטרה היחידה של "נינג'ה ישראל" היא כיף, וטוב שכך
יש משהו מרענן כל כך בישירות של "נינג'ה ישראל": גם ככה מסלים כאן כל יומיים, חם כמו הגיהנום ואי אפשר לנשום, אז לפחות נשמח בענף המטופש מכל: נפילת חתיכים למים. אפילו אסי עזר ורותם סלע לא מפריעים
המוזיקה החסידית ראויה למפעל מקיף יותר מאשר הסדרה "חסידיסטוק"
הסדרה החדשה של כאן 11 מאפשרת הזדמנות נדירה לאוזניים לא חרדיות להכיר כמה מהגיבורים המאתגרים של המוזיקה החסידית. התוצאה תעזור לעזור להפריך דעות קדומות, אבל נעדרת קונטקסט ורקע חשוב ורחוקה מלמצות את גיבוריה. נו, לפחות תכירו סוף סוף את "ליידי גאגא" החסידי
שום מבצע בעזה לא ימחק את תמונת הניצחון של מחאת הלהט"ב
למרות שהוחמצו גוונים רבים בסיקור, תמונות ההמונים מכיכר רבין לבדן מביעות את המסר שנשלח לממשלה. כולם אמנם כבר למדו את השיעור הקשה על היום שאחרי מחאת רוטשילד, אך התפקיד של התקשורת יהיה להזכיר אותו לא רק למפגינים אלא בעיקר למקבלי ההחלטות
מכור למצבי חירום: כשרוני דניאל (שוב) זינק עם אפוד ונשק למלחמה בעזה
כשהדרג הצבאי והמדיני כאחד מבהירים שהם לא מעוניינים בהסלמה, מדוע קופץ רוני דניאל ודורש להכות ללא רחם את חמאס? זה לא כל כך משנה, כי דניאל הוא בפירוש רק הסימפטום, רק הנציג הבכיר של תקשורת שמכורה לגלים הפתוחים. במקרה של אזעקת אמת - כולנו כבר מתורגלים
פסיכולוגית בגרוש: הקומדיה של כאן 11 תשעמם אתכם אחרי שלוש דקות
באופן שמזכיר במשהו את "קופה ראשית", הקומדיה האחרת שקרן מור משתתפת בה לאחרונה, גם הדמויות של "הפסיכולוגית" הן הגרסאות הגרועות והעלובות ביותר של עצמן, אלא שהיא נעדרת את הערך המוסף החברתי והאמירה של "קופה ראשית". "הפסיכולוגית" לא תשאיר אצלכם שום זיכרונות
"סליחה על השאלה" היא התכנית הכי חשובה בטלוויזיה כרגע
התכנית "סליחה על השאלה" (כאן 11) ממחישה מה באמת התפקיד של שידור ציבורי: לקרב אוכלוסיות, לייצג אותן ולהכיר אותן זו לזו. בזמן שבערוצים אחרים מעלים סרטוני בעד ונגד כאמצעי פרובוקטיבי, התכנית הזאת מראה שאפשר גם אחרת. יותר מזה, היא אפילו עושה חשק לבינג'
"יחידה מעורבת": בצה"ל לא היו יכולים לקוות לפרסומת טובה יותר
הסטיגמות מנותצות, העריכה מצוינת, הדמויות נלקחו כולן מתוך ספר החלומות הרטובים של מלהקים והדינמיקה ביניהם מעניינת. הסיפור טוב ובצה"ל ללא ספק שמחים על "יחידה מעורבת", אבל כסדרה טלוויזיונית שאינה תשדיר שירות, אפשר היה לצפות ממנה ליותר
"סיפורה של שפחה" חייבת להסתיים. גילעד חייבת ליפול
אם העונה הראשונה זעזעה כשהמחישה את דרכי הדיכוי שגברים מפעילים כלפי נשים, העונה השנייה לא גילתה לנו דברים חדשים. אלא אם כן העונה הבאה תפיל את גילעד, להמשיך את "סיפורה של שפחה" יהיה מעשה לא ראוי. אם קיימת בנו מעט חמלה כלפי ג'ון, עלינו לדרוש את סוף הסיפור
"גם מה שנראה לי הכי קשה וטאבו, בסוף כולם חיים איתו": ראיון עם אביגיל קובארי
לרגל אלבום חדש ומשובח, "בת זקונים", התקווה הגדולה של הרוק הישראלי מספרת בראיון מיוחד על הרגע בו נשברה לה האמונה באלוהים, מדוע סלחה לתיירים גרמנים על השואה, למה היא לא חוששת לשיר על הריבים של ההורים ואיך היה לגלם מתנחלת צעירה שפוצחת ברומן לסבי עם בת שירות