כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
המשפט "ערבים לא גרים בבני ברק", שריססו פורצים על קירות דירה בעיר, מזקק גזענות כה עמוקה וגסה שאי אפשר לטעות בה - ובכל זאת אולפני הערב הצליחו לקושש רק תגובות רפות, מיתממות ומבישות מנבחרי הציבור החדשים. אולי, מול הכיתוב השחור, הגיע הזמן שהתקשורת תמתח קו אדום
מבין כל המופעים הבזויים של פוליטיקאים על המסך, השתתפות בריאליטי כמו "המטבח המנצח" היא האיומה ביותר, וסמל ההתרוקנות מתוכן ומשמעות של עבודה ציבורית. הטלוויזיה לא אמורה להתגייס לתעמולה ופוליטיקאים לא אמורים לקדם תכניות מלאות חסויות. זה אמור להיות המובן מאליו
הפרודיה הקיצונית על רצח רבין - עוד טאבו שנשבר - המחישה שלתכנית הסאטירה אין שום כוונה להיות מנומסת בעונתה ה-20, ושאין בה פחד. זה ממש לא אומר שהיא מבריקה או מצחיקה מתמיד, אבל מעיד על מגמה: גבולות הגזרה של ההומור הישראלי מיטשטשים, והסאטיריקנים יוצאים מהקווים
מופע המחווה המתבקש למאיר גולדברג, החזרה הסוערת של דוכין לאלבום הבכורה המפעים שלו, שירי החיות המרתקים של שחר אבן צור וחגיגות העשור למופע הילדים המשובח "ענן על מקל": היינו בארבע הופעות בפסטיבל הפסנתר, ונהנינו מכל רגע
החששות של הקהילה הגאה מהקואליציה המסתמנת הביאו אפילו את נתניהו להגיב, בערך, אבל "אולפן שישי" פטרה את עצמה מעיסוק רציני בנושא והעדיפה שיחה משועשעת על שולחנות חדר החדשות עם סטנדאפיסט. בנושא כל כך מהותי, ב-12 שוב העדיפו לספק בידור במקום חדשות
בין השיחות המטופשת עם ידוענים באולפנים לפולחן המדגמים המנופח והעלוב, הערוצים המסחריים שוב הציגו קרקס של תשומת לב שניזון ממלל חסר משמעות וערך. כדאי לזכור שלרדיפת הרייטינג הזולה הזאת יש גם מחיר
כשכאוס פוליטי-חברתי מאיים על הציבור וכל צד מזהיר מחורבן מתקרב, שלומי שבן, שולי רנד, רביד פלוטניק, דורין הירבי ותמיר בר העמידו במרכז שיריהם החדשים את הארץ והמדינה, כמו בימים עברו. בין "כנען" המופתי, "ארץ ערבה" הפרודי ו"תקווה" ההזוי, אולי מסתמנת כאן מגמה
תוכניות האקטואליה מוצפות מדירוגים ומבחנים עם ערך דל בכסות של צרכנות נבונה, אבל ב"תוכנית חיסכון" הגדילו לעשות. עם מבחן הקבב בלאפה בשוק התקווה, מבחן המשלוחים מהסופר ודירוג המזון המהיר הפחות נורא ששודרו בזה אחר זה, לא ברור איך גדעון אוקו לא נקרע מצחוק בעצמו
בתכנית החדשה שלו בתאגיד, הקומיקאי הוותיק משלב סטנדאפ עם שיחות כנות ברוח "סליחה על השאלה", תוך שאיפה לצחוק על מה שאסור כביכול לצחוק עליו. הוא מתגלה כאיש שיחה אמפתי ואדיב שמוביל מפגשים אנושיים ונוגעים ללב, אבל הבדיחות שלו מחמיצות את המטרה
זמר הפופ הישראלי, שהוציא בתחילת החודש מיני-אלבום ראשון באנגלית, זכה לשבחים באתרים כמו "בילבורד" ו"רולינג סטון", התארח ב-MTV, וקיבל מחמאות גם בהופעת הבכורה שלו בטלוויזיה האמריקנית: "יש לך את זה". מרגי לוואלה! תרבות: "תקופה מרגשת". הפריצה הגדולה בדרך?
העיבוד הבימתי של "גשר" לסיפור של סטיבן קינג אולי לא מסעיר במיוחד ולא מתעלה על הסרט האהוב, אבל מדובר בהצגה מקסימה למדי עם שחקנים נהדרים, שמצליחה לרגש, להצחיק ולהכעיס. הקסם עודו מרחף מעל סיפורם של האסירים רד ואנדי דופריין, גם בווריאציה הזאת
"(ר)אבולוציה", ההצגה של תיאטרון גשר בהשראת כתבי יובל נח הררי, מנסה להציג באופן קומי כיצד הטכנולוגיה של העתיד תצמצם את האוטונומיה האנושית, ואת המחיר הכבד שבהשתעבדות אליה. למרות הכוונות הטובות, היא לא מספיק מעניינת או מצחיקה, ומתקשה להתעלות מעל לבנאליות
הקומדיה החריפה, שבמרכזה שתי פליטות להקה צבאית שנפגשות שוב אחרי 40 שנה, נהנית מהופעות קורעות מצחוק של חנה לסלאו וקרן מור ומתסריט נפלא ונוקב על הצדדים האפלים שטואטאו אל מחוץ לזיכרון הנוסטלגי. זה תענוג טלוויזיוני מלא בכישרון, עם אגרוף בבטן ושיר חדש בלב
הזמרת הנפלאה חזרה במופע חגיגי בבארבי לאלבומה השני, המופתי ושובר הלב, בערב שערבב בין הווה ועבר. כשהקהל הצטרף במקהלה נואשת לפזמון של שיר הנושא, נדמה היה שאולי בכל זאת יש כלי נשק אחד שיכול לנצח את הזמן
אצל מנהיגת להקת המכשפות, הנסיעה המהירה ברקע הסכנות האורבות בדרך היא דימוי שחוזר על עצמו שוב ושוב. הוא מרתק ומושך לא מפני שהוא מהדהד כביכול את האסון שבדרך, אלא משום שהוא מדגיש את האנרגיה המתפרצת שהניעה את אחת היוצרות המבריקות שפעלו כאן. במלאת 25 שנה למותה
"ארץ נהדרת" נכנסה זה עתה לעונתה ה-20, הזדמנות מצוינת לחזור בזמן ולסקור את 20 הדמויות המקוריות שיצרו היא ואנשיה. ראובן ואסתי, אירנה, הרומנים, ליהיא האשטאג, הטורטלים והפילוסים: כולם ניסחו בדיוק את הישראליות הרלוונטית של אותו רגע - ולפעמים זו שרלוונטית תמיד
הקהל השמיע את קולו חזק מתמיד, המוזיקה הישראלית כבשה את הטלוויזיה, והזמרות עשו היסטוריה. בינתיים, הפופ השתלט על הכול, ההיפ הופ נתן לו קונטרה, ומה קרה למוזיקה המזרחית ולאינדי? מסכמים את תשפ"ב
נונו כבשה אותנו, אנה זק ומרגי עלו כיתה, פול טראנק הקפיצו עם ג'ימבו ג'יי את הקיבוצים, טונה ורביד פלוטניק הובילו את ההיפ הופ לשיאים חדשים ועדן בן זקן שוב הפציצה עם להיט שלא יצא לנו מהראש. אלה 20 השירים שעשו לוואלה! תרבות את השנה, ושלושת אנשי השנה שלנו
נערים שמופקרים לגורלם, שוטרים שמנסים לתפוס את עמיתיהם הסוררים, סדרות מוזיקליות שבבסיסן התחשבנות של הדור הצעיר עם זה שקדם לו, וגם הדמות הכי טובה בטלוויזיה. היבול הדרמטי הישראלי על המסך היה מרשים פחות מאשר בשנים קודמות, ובכל זאת הגיעו כמה יצירות בלתי נשכחות
ערב שהתחיל בים של דמעות הסתיים בים של דמעות, כשהזוכה אפילו מקרית גת. ככה זה ב"כוכב הבא": גם הזוכה הגדול שלוקח את המיליון הופך בסוף לעוד הדהוד לאגדה של נינט טייב
היצירה "סאן אנד סי (מרינה)", שעלתה בשבוע האחרון בפסטיבל ישראל, מזמינה את הצופים להתבונן לתוך מחשבותיהם המולחנות והנוגעות ללב של מבלים בחוף. בתוך מה שנראה בהתחלה כחופש חלומי, מתגלים בהדרגה תסכול וחרדה מהעולם המודרני ומהקטסטרופה האקלימית שבפתח
העונה החדשה והלפני-אחרונה בסאגה של "סיפורה של שפחה" מתמודדת עם סוגיות של שכר ועונש וטביעת החותם של חיים במערכת אלימה, וממשיכה כמובן עם עיצוב מושלם לצד כל הבעיות המוכרות והמתישות. קשה להגיד לאן היא מתקדמת, אבל דבר אחד ברור: זה ייגמר בדם. זהירות: ספוילרים
הבטן מתהפכת מאז התיעוד שבו הורים חסמו את הכניסה לסייעות הערביות, אני לא מזהה את החברה שהפכנו להיות. בסוף, כולם מפסידים מהגזענות - העובדות שלא יוכלו להתפרנס. ההורים, שיישארו בלי פתרונות, והילדים שיפסידו היכרות עם בני אדם טובים
סדרת הביון החדשה של רון לשם ועמית כהן ("שעת נעילה") מנסה לברר מה קרה למטוס ישראלי שאבד בדרך להודו. למרות ערכי הפקה גבוהים, עמוד שדרה רגשי משמעותי וכמה רעיונות מעניינים, העיסוק השטחי בסוגיות עומק וכימיה איומה בין השחקנים מפריעים ליהנות ממותחן חביב וגנרי
אותה אדרת בשינוי גברת: העידן שאחרי רינה מצליח המשיך בדיוק מאותה הנקודה, עם מנחה אחד שנעלם ברקע, פאנל רדוד, הופעות אורח ליצניות ועלבונות הדדיים - אבל לפחות בלי צעקות באולפן. שום בשורה גם לא חיכתה במהדורת הבכורה של טלי מורנו בכאן 11
עם אלבום סולו חדש ונפלא והוצאה מחודשת של אלבום הבכורה של פונץ' שתיחגג בשתי הופעות באוזן, יוסי בבליקי, מהגיבורים הכי מרגשים של הרוק הישראלי, מספר בפודקאסט "ועדת תרבות" על הכעס על הפוליטיקאים, מדבר על הסרטן ומגלה באיזה מובן הוא השמעון פרס של הרוק. האזינו
לא פחות משלוש סדרות בז'אנרים שונים עלו בשבוע האחרון בהשראת רצח י"א חללי האולימפיאדה, שאירע לפני 50 שנה בדיוק. כל אחת בדרכה ממחישה עד כמה זיכרון הטרור נוכח תמידית בתודעה הישראלית, אך מרוב שחזורים התפספסה הזדמנות נדירה להאיר את סיפורם הנשכח של הנרצחים
אחרי שנים של התרחקות מאור הזרקורים, המוזיקאית דיברה באופן נדיר עם כתבים לרגל קבלת הפרס בטקס פרסי אקו"ם: "הפחד מונע ממני לחזור לבמה". גם סולן אתניקס זאב נחמה קיבל פרס מפעל חיים, נרקיס קיבלה פרס על שיר השנה, קרן פלס מלחינת השנה ונונו תגלית השנה שדמעה בטקס
שלומי שבן חוזר עם סינגל עמוס במילים, וידויים וציטוטים, ופותח את התיאבון לקראת אלבום מקורי ראשון אחרי שמונה שנים. בינתיים, משטרת הפאניקה המוסרית הוזעקה בעקבות הסינגל החדש של אגם בוחבוט, אבל כשערפל הסערה מתפוגג, מסתבר שבקושי יש כאן שיר. סקירה
הריאיון עם שירי מימון אצל גיא פינס היה חזק פשוט מפני שהיה פשוט, הגון וישר, עם גיבורה רהוטה ומרשימה במרכז. זה לא "הכוכב הבא", לא כל דבר צריך להיות הכי והכי והכי. עלינו השיחה הזאת עשתה רושם הרבה יותר מאשר כל דבר שקדם לה אמש בטלוויזיה
