כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
כועס עם כל הלב, מאלתר, נסער מהשחיתות וזועם על התקרנפות - גיבור "מנאייכ" הפך מול עינינו לבלש תרבותי גדול שנלחם על פני החברה הישראלית. סביבו, גלריה של דמויות מעולות, נימה מלנכולית ופרודיה מושחזת המחישו שבכל זאת יש בסדרה הרבה יותר ממשחק של חתול ועכבר
ריאליטי השירה הוותיק אמור היה לדלג כמנצח על מגרש ריק, אבל בפתיחת העונה התשיעית קשה היה להתעלם מהזיעה. כשההווה כל כך מפוהק, נדמה שההפקה מנסה לסחוט בלי הפסקה את המיץ מהאיחוד בין נינט טייב ורן דנקר, מתוך תקווה לשחזר ימים מרגשים יותר
גם 30 שנה אחרי שהשירים האלה נכתבו, ההופעה של הלהקה במועדון הגגארין בתל אביב הוכיחה שאין מתאים מהם לשמש גם כיום כפס הקול של מצב החירום העולמי. חשוב לא פחות: הבס, התופים, הקלידים, הגיטרות והקול של בן עזר, אגדת רוק מקומית, השתלבו נפלא לכדי אגרוף מוזיקלי בבטן
הסדרה החדשה של הוט בכיכובו של עוז זהבי, ממשיכה רצף של סדרות ישראליות שמנסות לתאר את העולם דרך עיניים של נוער חסר דרך, אבל מתפזרת בין קווי העלילה ונעה בין רגעים מקסימים למופרכים. זו סדרה נגישה עם לב טוב, והנערים הגיבורים נפלאים, אך היא מתקשה לצלול לעומקים
כוכבת הפופ הגדולה במדינה היא סמל שנוי במחלוקת, וההשתתפות בתחרות הבינלאומית תוכל לספק לה תמיכה קולקטיבית שאף פעם לא באמת הייתה לה ומנוע לחמם את הקריירה העולמית, שעדיין רחוקה מלהמריא. אם יש לה מה להוכיח, זאת ההזדמנות שלה
אין שום סיבה לשרוף בפעם המיליון את המהדורות על תעמולה ריקה, בפרט כשמדובר בנבחרי ציבור שאפילו לא טורחים לענות לשאלות עיתונאים - אבל כל הערוצים שוב נפלו בפח. בכל מה שנוגע לפוליטיקה - הטלוויזיה נרקומנית, מכורה לחלוטין, ולא מסוגלת לוותר אפילו על פירור של רעש
המחזמר הנפלא והאייקוני שכתב ג'ונתן לארסון עשה סוף סוף עלייה אחרי יותר מ-25 שנה. הגרסה המקומית שעלתה במרכז ענב רחוקה מלהבריק ויש רגעים שהולכים לאיבוד בתרגום, אבל רוח נעורים מרגשת שורה עליו, וההתלהבות של הקהל מזינה אותה. ביקורת
רשת 13 בקושי הספיקה לנקות את הצלחות והכוסות של "המסעדה הבאה", וכבר היא מעלה פורמט שעל פניו נראה זול ופשוט יותר: "שף מתחלף", כמו "אמא מחליפה" רק עם מסעדות, וזה מיותר כמו שזה נשמע. אין מנצחים, אין מפסידים, כלומר: מלבד הצופים. בתיאבון לכולם
נכון, העונה הרביעית נמתחה מאוד ובדקה את גבולות הסבלנות של צופיה. אבל המסע הנוכחי של הסדרה האהובה העז להקיף את תולדות הסאגה, לעסוק באופן רגיש בהתבגרות, חריגות, יחסי הורים וילדים והאימה של היום-יום, ולהמחיש שוב איך מוזיקה יכולה לנצח את הכול. סיכום עונה
"מנאייכ" עדיין נמצאת רמה אחת מעל לרוב הסדרות הישראליות. שלום אסייג, עמוס תמם ולירז חממי עדיין מובילים קאסט מצוין במשחק מצוין, ואפילו שעברו שנתיים מאז העונה הקודמת - ניתן להתמסר אליה בקלילות כאילו לא עזבנו אותה מעולם. נשאלת השאלה האם יש לה משהו חדש לומר
"אלוף העולם" בתיאטרון אורנה פורת הוא רגע יפה בתרבות הישראלית: עיסוק חכם ורגיש בדעות קדומות, קול, חירשות והתבגרות ומאיר זוויות חדשות בשירים של המוזיקאי המצליח, גם אם סיפור המסגרת מוכר ודידקטי לעייפה. כשם שהשירים מחמיאים להצגה, היא מחמיאה להם
פרשן חדשות 12 התריע על התפוררות החברה הישראלית לנוכח עוד סבב בחירות, אבל לא ציין את חלקה של המתווכת - התקשורת שמהדהדת את הפופוליזם, הרעש והרכילות הפוליטית שבאמצעותם היא משגשגת
עם פינאלה חצופה וקיצונית, העונה השנייה של המותחן לא השאירה רגע לנשום והפכה לממתק טלוויזיוני יעיל ומזוקק. אלא שהכיף הזה בא לצד דמויות דלות, עלילה מופרכת, דיאלוגים חלשים והשטחה של הסיפור. מה שאולי הכי פגע בה היה הוויתור על הזירה הישראלית, שטשטש את הזהות שלה
העמידה של הזמרים הכי מצליחים לצד הקהילה הגאה טובה לחברה בישראל, וטובה גם להם עצמם: כך הפופ הישראלי מקבל הזדמנות להעז ללכת סוף סוף קצת יותר רחוק. ובכל זאת, במקבץ השנתי האחרון, נראה שהמעטפת הקווירית הרבה יותר רעננה ומעניינת מהטרמפיסטים הצעירים
חייו המרתקים של יגאל מוסינזון הם ללא ספק חומר גלם נפלא לבמאי קולנוע עם חוש סגנוני מפותח. הדוקו עליו משתמש בעושר ויזואלי כדי להקים את הסיפור לתחייה, אך בעוד הסרט מתענג על הביוגרפיה הסוערת - הוא מפספס את הדרמה של היצירה
הזמר האהוב ישתתף השנה בערב המסורתי "שירים לדני", המוקדש לבן משפחתו, דניאל ורדון, שנפל במלחמת ששת הימים. לרגל האירוע הוא מספר על המרד שלו בקיבוץ שמוזיקה הייתה בו אובססיה, ההתפייסות עם המורשת שכולם אוהבים להשמיץ, ועל החגיגות העתידיות של איפה הילד
יותר משסדרת הלהיט של נטפליקס החזירה לתודעה את להיט האייטיז האלמותי, זה השיר שהזכיר איפה נמצא הלב הפועם שלה, מדוע המונים נכבשו מלכתחילה בקסמם של חבורת נערים מהוקינס עם יותר מדי זמן פנוי לחפש בו צרות, ועד כמה מוזיקה יכולה לרפא ולהציל חיים בגיל ההתבגרות
בספרו המרשים, המתבסס על ריאיונות מדהימים עם יוצרים מזרחים מרכזיים, מצביע העיתונאי אילן שאול על העושר התרבותי הבלתי נתפס שמעצבי הטעם ושומרי הסף סירבו לקבל, ומביא כתב אישום חריף נגד התקשורת המתנשאת. בפשטות, זהו ספר חובה לכל מי שמתעניין במוזיקה ישראלית
ריאיון ארוך ונדיר, שבו הפושע הנאצי מתגאה בחלקו בפתרון הסופי, נעלם במשך יותר מ-60 שנה. כעת, "אייכמן: ההקלטות הגנוזות" של הבמאי יריב מוזר מציג אותו לעולם מול עדותו במשפט באופן מבריק. ההישג מדהים ומרתק, אבל נדמה שדווקא שאפתנות היתר של הסרט מפריעה לו
הסרט "צבי אומר - שיסל ואיינשטיין" (HOT8), שיצר צבי שיסל והושלם אחרי מותו על ידי משפחתו, הוא סרט מרגש ומצחיק בצורה בלתי רגילה. אפשר לראות דרכו ממש את הכיף שהוליד רגעים, שירים וסצינות שיקרים לרבים מאיתנו
רגע לפני יציאה לפגרת הופעות ארוכה, הרוקרית הכי חריפה בסביבה הגיעה לפודקאסט של וואלה! תרבות וסיפרה על השיעור שלמדה ב"כוכב נולד", מה חשבה על "התעלול" שעשה לה רביד פלוטניק, איזה שירי פופ באמת מפריעים לה ולמה מגיע רק ציון 7 לשיר הנושא באלבום החדש שלה. האזינו
בפתח ספרו החדש מציג העיתונאי תזה על האופן שבו הגיבה "ישראל הראשונה" על "אובדן ההגמוניה" אחרי מהפך 77 דרך שירים מוכרים, אבל פעם אחר פעם הוא מוציא אותם מהקשר. לא על זה יקום וייפול הספר, אבל אם כך מנסה בן חיים לשכנע את קוראיו, הוא מכשיל את התיאוריה שלו בעצמו
עם שפה מקורית, חוצפה והומור, שתי הזמרות ממחישות בסינגלים החדשים שלהן - "WTF" ו"שוז" - כמה חשובה זהות אמנותית על רקע המשבר העמוק של הפופ הישראלי. כשפלסטיק רודף פלסטיק בקו הייצור, בן זקן ונונו מייצגות את ההיפך המוחלט מהשיעמום והבנאליות של התעשייה
"שישו ושמחו", הקומדיה המוזיקלית החדשה של התאגיד, ממשיכה מסורת ותיקה של פרודיות על צה"ל, כשהפעם להקת הרבנות הצבאית היא מוקד הבדיחה. היא לא תמיד מבריקה, אבל מפצה על כך בהומור פרוע וקיצוני לעתים, שמשווה לה אווירה של מסכת שבת שיצאה משליטה
במקום מותחן אפי על פוליטיקה משיחית, מסורות עתיקות ועיר מקודשת ששקעה בריקבון מערכתי, "ירושלים" (HOT) היא בקושי צל חיוור של הסדרה שהיא יכולה הייתה להיות
גלן קלוז ושון טאוב גונבים את ההצגה, המתח בלתי נגמר והקצב ממכר: סדרת הריגול של כאן 11 חזרה לעונה שנייה בפורמולה חדשה, וגם אם אין בה הרבה מעבר לאקשן ונותרו בה לא מעט פגמים - הקצב המסחרר שואב פנימה
מאז שודר מצעד הפזמונים העברי השנתי הראשון, עשרות להיטים זכו לאורך השנים בתהילה - מהם קלאסיקות על-זמניות, ומהם להיטים לרגע. לרגל יום העצמאות, יצאנו לבדוק: אילו שירי שנה עדיין מושמעים ברדיו ואילו נשכחו לגמרי, ולמה? התוצאות לפניכם
"סבוטאז'" (כאן 11) מגולל את סיפורן של הנשים שהבריחו אבק שריפה לאנשי הזונדרקומנדו, שפוצצו באמצעותו את המשרפות. באמצעות אנימציה, עריכה מעולה, קצב מסחרר ושילוב חכם ועשיר של דימויים, הוא גם מצליח להתמודד באופן מקורי עם אתגרי הייצוג של השואה
מרדכי נורה במריופול. חוה נרצחה בפוגרום בלבוב. בתיה מחרסון ויונה מחרקוב הובלו אל קברי אחים המוניים. נאינה מקייב הוצאה להורג בבאבי יאר. המקומות מוכרים מהחדשות, השמות - מההיסטוריה שלנו. חמישה סיפורים על השואה באוקראינה ועל העבר היהודי שלה - שנגדע באחת
גזר דין מוות ריחף מעל ילדי גטו שאוולי, ויושביו ניסו למצוא מסתור עבורם בבתים ליטאיים. סיפורו של "ילד יהודי", השיר המוכר ביותר שנכתב שם, הוא המפתח לפרשה: כאב ההורים שנטשו כדי להציל את ילדיהם, היחסים המורכבים עם השכנים לשעבר, וגם משוררת רגישה אחת שנשכחה
