כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
"מדורות השבטים" שעלתה בכאן 11 מתארת את 30 השנים האחרונות בישראל, מהסכמי אוסלו ורצח רבין ועד ההפגנות נגד המהפכה המשפטית, ככרוניקה של התנגשויות בין קבוצות בדלניות החרדות לקיומן. בדרך הזאת היא מנסה להעשיר את הנראטיב המקובל - אבל בעצמה מגישה סיפור חסר
לכבוד יום העצמאות, בחרנו 40 שירים שהתגלגלו לישראל משפות ותרבויות אחרות - והפכו להמנונים שלנו בעברית. מ"אלינור" ו"האישה שאיתי" עד "מלך העולם" ו"סימן שאתה צעיר", ועוד כמה הפתעות
כ-40 שורדי שואה, מעוררי השראה יותר מכל לפיד, דגל או סמל, צעדו באחד המקומות הארורים ביותר שבני אדם בנו אי פעם, ואחריהם אלפי בני נוער. רגע מצמרר אחד, כשעברי לידר והניצולה שוש טריסטר שרו מחובקים, הביע באופן הצלול מכל את מהות הרגע. יומן מסע ממצעד החיים ה-35
כ-40 ניצולי השואה השתתפו לצד אלפי בני אדם ב"מצעד החיים", שהתקיים בסימן "הגבורה היהודית בשואה ורוח האדם" לרגל 80 שנה למרד גטו ורשה. "התקווה שלנו היא שדור העתיד יפעל נגד אנטישמיות", קרא יו"ר המצעד. נשיא איטליה קשר בין השואה לפלישה הרוסית לאוקראינה
הטקס המרכזי, הנערך השנה זו הפעם ה-35, יעמוד בסימן "הגבורה היהודית בשואה ורוח האדם", לרגל 80 שנה למרד גטו ורשה. שבעה לפידים יודלקו בו, ובין היתר ינאם גם נשיא איטליה סרג'ו מטרלה
בגטו וילנה, הנערה ריקלה גלזר כתבה בלי הפסקה, ושירה "היה זה יום קיץ" היה להמנון. סיפור ההישרדות המדהים שלה עובר דרך מילים, צלילים ותושייה אין קץ, וכולל גם סיפור לא-ידוע על המפגש שבו סייעה ליצירת "שיר הפרטיזנים", אחד השירים הידועים ביותר מתקופת השואה
סדרת הדוקו החדשה "החיים על פי הגשש החיוור" מתעכבת על הדמויות והציטוטים המבריקים שהגדירו את הקיום שלנו. בעידן כה מקוטב, כשהמים מגיעים עד גועל נפש, היא גם מעוררת געגוע לימים שיכולנו לצחוק על זה יחד
המצעד, המוקדש השנה לציון 80 שנה למרד גטו ורשה, חוזר למתכונת מלאה אחרי שלוש שנים מצומצמות בהשפעת מגפת הקורונה, עם 25 משלחות מרחבי תבל, 42 ניצולי שואה, ונכדיהם של אנשי הארגון היהודי הלוחם. "צעירים בישראל וברחבי העולם היהודי לא יודעים מספיק על מעשי הגבורה"
ביום שאחרי ליל המחאה ההיסטורי נגד המהפכה המשפטית ופיטורי שר הביטחון, משדרי האקטואליה התקשו להעביר את הזמן עד להכרזה הדחויה של ראש הממשלה על עצירת החקיקה. אחרי שזו סוף סוף הגיעה, גם באולפנים הבינו שהדרמה נמצאת בכלל במקום אחר
כתר ששון, שכולל את כל 24 ספרי התנ"ך, נכתב סביב המאה העשירית לספירה ומאז נדד מיד ליד. עכשיו הוא מגיע לישראל ומוצג לשבוע אחד בלבד במוזיאון "אנו" בתל אביב, וכל המעורבים מתקשים להסתיר את ההתרגשות. "בימים מאוד מורכבים, אנחנו נוגעים בדבר נצחי. קשה לעכל את זה"
ההעלאה המחודשת של הקלאסיקה השייקספירית בתיאטרון בית ליסין מתפקעת מרעיונות, נשענת על תרגום מרהיב ולא משעמם בה לרגע לאורך שלוש שעות ארוכות, גם אם יש בה גם כמה בחירות בימתיות תמוהות. בעידן של חוסר קשב ובינוניות כללית, זו בשורה מצוינת לתיאטרון הישראלי
צפייה בטלוויזיה בתקופה הקיצונית הזאת, בתוך סדרת אירועים בלתי סבירה ובלתי נגמרת, מותירה תחושה של טביעה. זה משפיע על הצופה, על הנשיא וגם על המגיש. אתמול במהדורה של חדשות 12, כשאירוע רדף אירוע, קושמרו המחיש זאת שוב ושוב, ובתסכול גובר
כולם זקוקים לאסקפיזם לפעמים, ובטח במדינה מוכת חדשות כמו ישראל - גם הצופים רוצים לפעמים לברוח אחרי אירועים דרמטיים במיוחד. אבל בקשת ורשת בוחרים הפוך: האקטואליה רועשת ומתקשקשת באולפנים כל היום, אבל בזמן האירוע הדרמטי, החריג, ההיסטורי - היא נעלמת
הקול של שלמה ארצי מלווה את ישראל במשך עשרות שנים, ברגעי הזוהר וברגעי השפל. כבכיר הזמרים בישראל, הוא לא יכול להרשות לעצמו לשתוק בזמן שהארץ משנה את פניה. ולא, לדבר על זה שכולנו אחים זה ממש לא מספיק. אלה אינם ימים רגילים: עכשיו הזמן לדבר | דעה
"לירז" הוא אלבום של תלמיד מצטיין ששיעורי הבית קלים לו מדי, ואין לו ממש חשק ללמוד משהו חדש. יש בו לא מעט רגעים יפים, אבל במקום לעשות צעד גדול קדימה - הוא מדשדש במים המוכרים והרגילים. ובשביל מי ששואף לעמוד בחזית, הרגיל הוא לעולם אינו מספיק
במשרד החינוך אומרים כי ההחלטה החריגה התקבלה רק בימים האחרונים, ומזמינים את הציבור עכשיו, חודשיים לפני הטקס, להגיש מועמדים לפרס. אשתקד זכה אביהו מדינה בפרס ישראל לזמר עברי, ובדומה לקטגוריות אחרות, פרס ישראל בקטגוריה זו הוענק עד כה רק אחת לחמש או שש שנים
הרכב הקאלט מתחילת שנות ה-2000 חזר אחרי כ-15 שנה במופע ללא גימיקים מכל סוג ועם מטרה אחת: לגרום לצופים להזיז את התחת ולהניע את האגן. בזמן שהקהל נענה לאתגר הזה באהבה, לדורבנים עצמם לקח קצת זמן להתניע - אבל אחרי שזה קרה, התחילה החגיגה. טוב שבאתם
הסדרה החדשה של כאן 11 עם יהודה לוי מתארת את תככי עסקאות הנדל"ן שמנסות "לייהד" את האזור, כשבאמצע מתנגשים פלסטינים, מתנחלים, אנשי דת ואופורטוניסטים - אלא שהיא מתקשה להתרומם מעל לקלישאות ולאפרוריות
הפרויקט הדוקומנטרי על היחידה אפופת הסוד אולי מלקט זיכרונות מאוסף מרשים של מרואיינים, אבל נמנע מכל עמדה ביקורתית או מסקנה מקורית. עם כל הכבוד להצצה הנדירה, זה לא מספיק בשביל להפוך למסמך בעל ערך
מה שהיה נפלא בסדרת הלהיט של כאן 11 הוא לא העלילה המופרכת, אלא בעיקר מה שהסתתר מתחתיה: תסריט אוהב אדם עם דיאלוגים מושלמים, שמציגים בחדות איך כל גיבוריה משחקים כל הזמן תפקידים, מעמידים פנים ועושים הצגות. למרות הכול, בסוף מגיעה גם גאולה
ריקודים בחשיכה שמתעתעים בצופים וקטעי פנטומימה מקוריים ומשעשעים: קבוצת "התיאטרון השחור" אימאג', שתגיע בחודש הבא לסיבוב הופעות בארץ, תציג כאן את הסגנון שהפך לאחד מסמליה של פראג: "אנחנו רוצים להביא לקהל הישראלי את הכי טוב שיש לנו"
היועץ המשפטי לממשלה לשעבר לא ממש פתח את הלב והמגירות בריאיון לתוכנית "עובדה". דווקא לכן, כשהוא קובע ביובש ובעייפות שישראל על סף הפיכה ושמישהו ישלם בדם, זה הרבה יותר מדאיג. הדבר הכי מזעזע, הוא שהמילים כאלה כבר לא מזעזעות בכלל
עם רשימת אמנים מרגשת ואינספור שירים שנכנסו עמוק לזרם הדם של כולנו, ערב המחווה לג'וזי כץ כלל הרבה רגעים יפים. אבל אם ננצור מתוכו רגע אחד, זה לא יהיה שיר - אלא המראה של הזמרת על הבמה, גאה ומאושרת, וזוכה לכבוד שמגיע לה
האנשים מאחורי האפוס התיעודי "מלחמת וייטנאם" חוזרים עם סדרה חדשה שבוחנת כיצד הביטה אמריקה על הרייך השלישי ופשעיו נגד העם היהודי, ואיך מורשת אפלה של גזענות, אנטישמיות ושנאת זרים מטילה צל כבד על עברה של המעצמה - וגם על ההווה שלה
אחרי שנה שבה פופ מהונדס שלט במצעדים, שירים כמו "אחותי כבר לא סובלת אותך" של שירה מרגלית ואחרים עשויים להצביע על שינוי מגמה בפופ העברי: פחות מחשבים, יותר גיטרות. מה זה אומר ולמה זה קורה עכשיו? התשובות מתחילות אצל כוכבת אחת מעבר לים, אוליביה רודריגו
בעקבות מסע הרצח הנורא בשכונת נווה יעקב בירושלים, הפאנלים הרועשים של שישי בערב השתתקו והוחלפו בשידור מתוח ומלא מועקה. כשהזעם הוא הערוץ הזמין ביותר, מה הפלא שהחיפוש הנואש אחרי דרמה דורס כרגיל את האיפוק
אחרי הפסקה של כמעט עשור, האיש והפסנתר חוזר עם "בית פתוח - חלק א'", אלבום אישי, רענן ומלנכולי למדי, שמקבל את הצבע שלו דווקא מהשירים שבהם הוא מתנסה באתגרים חדשים ומארח חברים מפתיעים. על ההתחכמויות המרגיזות שמפציעות לפעמים, מפצה גם השיר היפה שמוקדש לבנו הקטן
"דוד מלך ישראל השנייה", סרטם של רובי אלמליח ואמיר בן דוד על שר החוץ לשעבר, מיטיב להראות את כל תקרות הזכוכית הגזעניות שעומדות בפני מזרחים בפוליטיקה ובכלל, וגם מלווה בפסקול מהמם. בכל זאת, דמותו של לוי עצמו מתפספסת בתוך הדיון הכללי
הצמד התאחד בהיכל מנורה בערב נוסטלגי עם שפע להיטים ואורחים מזמנים אחרים. את מה שהלך לאיבוד בזמן וברעש, השלים קהל שיודע את כל המילים בעל פה. הרוחות של 2023 בכלל לא חדרו פנימה, אבל על המסר שהגיע בסוף, יכולים לחתום גם מי שהפגין באותו הזמן בצד השני של העיר
הרבה דברים רעים אמרו על ההבטחה הגדולה של כאן, ורובם נכונים. אבל בנכונות שלה לשחק עם ההיסטוריה בחכמה, להביט בה באירוניה ולהשתעשע עם הפאתוס ההרואי עד כדי גיחוך - היא עשתה משהו שמעט סדרות ישראליות העזו לעשות. חייבים להעריך את זה
