כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
העדות בתכנית "עובדה" של אדר בת ה-85, שנחטפה מקיבוץ ניר עוז בידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר ושבה לישראל לאחר כ-50 יום בשבי, מותירה אותנו בפה פעור. זה לא רק המה, אלא גם האיך: קור הרוח, הכנות, הישירות. בתקופה כל כך מערערת, זאת תצוגת חוסן שמקרינה על כולנו
רוב הזמן, תכנית הסאטירה מצליחה להתנהל ברגישות ולהעלות חיוך בימים קשים. אמש היא הציגה סיוט גרוטסקי, עם מערכון שבלי להתכוון דורך על כל העצבים החשופים
תכניות הבידור לא בטוחות איך לדבר ואיך לצחוק ברגע העצוב הזה. "מה שאפשר", רצועת הלייט נייט החדשה של רשת 13, מצליחה למצוא את הטון הנכון, ולשחרר קצת אוויר מהבלון הנפוח
סדרת האנימה, שמציגה טייק חדש על סרט הפולחן, שומרת על רוח המקור אבל גם מצליחה לחדש. היא אולי לא עומדת בזכות עצמה, אבל המעריצים יהנו מכל רגע
הסרט התיעודי "#NOVA" (יס דוקו) משחזר באמצעות סרטונים עצמיים את הכרונולוגיה הנוראית של הטבח ברעים. בנסיבות אחרות זה יכול היה להיות סרט טריפי על מסיבה מאושרת, אבל השטן דפק בדלת, והשתלט על הרחבה
מועדון הבארבי חזר לפעול אחרי שבועות ארוכים של הדממה בצל המלחמה, בהפקה מיוחדת וסודית שכללה את בר צברי, מירי מסיקה ואהוד בנאי. בערב של מוזיקה מחבקת ומנחמת, הלב העז סוף סוף להתרחב
אינספור שירים יצאו בעקבות השבת השחורה ומלחמת "חרבות ברזל". בין מחוות אנושיות וקלישאות ילדותיות, המנוני התקופה הם אלה שמאירים את השעות החשוכות של הלילה
יש טיעונים טובים בעד החזרה של תכנית הבידור, אבל כרגע, השיחות על האירוויזיון, הסמול טוק וכל האווירה מסביב - עם כל מה שראינו וכל מה שאנחנו עדיין מעכלים, המופע הזה נראה כמו מזכרת דהויה מעולם אחר לגמרי. רגע אחד גילה שזה יכול גם להיות אחרת
"אוטו אוכל - צו 8" יצאה לפגוש בעלי עסקים מעוטף עזה ומתנדבים, ולהכין ארוחה לצעירים מכפר עזה שניצלו מהטבח. המתכון המנצח: לזוז הצידה ופשוט להקשיב, כדי לקבל שעה נדירה של נורמליות במציאות לא נורמלית
"כל האור שאיננו רואים", המבוססת על רב מכר זוכה פוליצר, מציגה קיטש נאיבי וסיפור פשוט, קל לעיכול ומתקתק עד בחילה, שהופך את הקטסטרופה הגדולה בהיסטוריה לרקע אסקפיסטי. המעטפת הדביקה מכעיסה: יש משהו לא מוסרי בגישה שמטשטשת כל דבר שלא עושה נעים בסוף היום מול הספה
לראות מעבר ל-7 באוקטובר: הכתבה של אביגיל קוש וחיים ריבלין על החגיגה האחרונה של קיבוץ בארי, בערב שלפני מתקפת הטרור, הצליחה לחבק את מה שהיה ואינו עוד: מרקם החיים של הקיבוץ, הפולקלור והסיפור המשותף שנוצר בו - תמונה שלמה, צבעונית ועשירה, שהוכתמה באחת
כמה פרקים לתוך מהדורת המלחמה של "ארץ נהדרת", מתברר שוב שמערכוני ההסברה חלשים, מתישים ופשוט לא מצחיקים. זה חבל בעיקר מפני שכשהיא לא מנסה לחנך את העולם, אלא להגיד משהו עלינו, היא יודעת גם להבריק
"עולם מופלא, איפה אתה", אלבומו הרביעי של אביב גדג', נכתב לפני 7 באוקטובר, אבל הנסיבות הפכו אותו לאקטואלי להחריד, כאילו השירים בלעו את האירועים או להיפך. הוא הופך את הבטן ומצליח לבטא את מה שקשה למצוא לו מילים, ברגע מוזיקלי נדיר שלא היה כמותו כבר שנים
לאחר עשרות שנים בקמפוס של האוניברסיטה העברית בגבעת רם, ובצל המלחמה, הספרייה הלאומית על מיליוני ספריה נפתחה הבוקר באופן רשמי במשכנה החדש והמהודר בקריית הלאום. הקוראים הראשונים כבר התייצבו
בהפצת התיעוד הלא-מצונזר אנחנו מעצימים את האפקט של המעשים הנפשעים. סרטוני הזוועה חותכים אותנו, מוצצים את נשמתנו מבלי שנוכל לעקור אותם מתוכנו. את מעט הביטחון שאנחנו מצליחים לאסוף מחדש, הם מערערים בלי תקנה. זה בדיוק מה שהטרור רוצה
המוסד הוותיק, שימיו כימי הציונות, עוזב אחרי עשורים את האוניברסיטה העברית וייפתח החודש מחדש בבניין עצום מול הכנסת. עם ארבעה מיליון ספרים, אוספים מפוארים וגם תערוכה ובה ספרי קודש נדירים וכתבי יד של גדולי הרוח שלנו, הספרייה הלאומית מנסה למשוך מחדש את עם הספר
גדלנו עליהם, שרנו איתם, הסיפורים שלהם עיצבו את חלומותינו לטוב ולרע - ולא שכחנו אותם מעולם. מבקרי וואלה! תרבות דירגו את 20 סרטי האנימציה הכי גדולים של דיסני, השאירו את "פוקהונטס", "פינוקיו" ו"רובין הוד" בחוץ, התאהבו באנה ואלזה - ובחרו מנצח מפתיע
כל הסחרור הישראלי מתנקז לרגע הזה: המאבק בין הדתה לחילוניות, הרמיסה של שלטון החוק, תרבות האצבע בעין, הוויכוחים הפוליטיים שגולשים לעימותים פיזיים ברחוב וחוסר היכולת לחיות זה לצד זה - וכל זאת בערב יום הכיפורים. הטלוויזיה, כרגיל, התעסקה בטפל
הסדרה התיעודית של סימה קדמון ואמנון רבי בכאן 11 היא צלילה מרהיבה, כנה ואינטימית אל מתחת לעורו של חיל האוויר, שלא מתביישת להצביע על היוהרה, הבלבול והמחדלים שליוו את המלחמה - אבל גם מנסה להבין את בני האדם מאחוריהם
על המסך, החשיפות על איתמר בן גביר הדגישו את האופן המטופש שבו מתנהלים דברים בישראל, ובהתאם הן התקבלו כמעט בשעשוע באולפנים. התיעוד שבו חברת מפלגתו קראה לרוצח התינוק עלי דוואבשה והוריו "קדוש וצדיק", רק דרבן את רפלקס ההקאה
ליאור יונתן, בנו של המשורר נתן יונתן, נפל בסיני בשעות הראשונות של מלחמת יום הכיפורים. השירים שנקשרו בו - "כמו בלדה", "זמר לבני" ואחרים - עיצבו את פסקול העצב הלאומי. בחזרה אל המילים, הצלילים והאיש והמפקד מאחוריהם | מיוחד
הלהיטים שנולדו מהטיקטוק, המאסטרים שריגשו אותנו, הכוכבים שיצאו לדרך חדשה וגם קאמבק אחד מדהים. מחנן בן ארי עד שירה מרגלית, מפאר טסי עד שי המבר: 25 שירים שעשו לנו את שנת תשפ"ג
ליסה פרץ חוזרת בסרטה אל יום אחד באפריל 1974, שבו רצחה חוליית מחבלים לא פחות מ-18 ישראלים בקריית שמונה - ובכל זאת נעלם מהזיכרון הקולקטיבי. סצינת הפתיחה שלו, שמציגה את ילדי העיר משחקים בטרוריסטים ובני ערובה, עוכרת שלווה באופן מיוחד
הכתבה של עורך חדשות החוץ בערוץ 12 על התקשורת הלא-חופשית בהונגריה של ויקטור אורבן הראתה איך נראית חברה שבה גם חופש הביטוי מוכפף לעריצות הרוב הפוליטי. אי אפשר להימלט מהמחשבה העגומה: גם ישראל בדרך לשם
כולנו נולדנו בניצנים: בערב אחד בלתי נשכח באוגוסט 2003 נזרעו הזרעים ששינו את הטלוויזיה והמוזיקה הישראלית לעד. 20 שנה אחר כך, כשהכול הרבה פחות תמים, אנחנו עדיין מנסים לחזור לשם
המוזיקאי הענק הגיע לשיאו בסגנון מיוחד, רדיקלי ונדיר ביופיו: שירים ארוכים שבהם ירה את כל התחמושת, בלי לאפר או לייפות דבר, כשמאחוריו מתנהלת מלחמת רוק שסוחפת כל מה שעומד בדרכה. עשר שנים בדיוק אחרי שהלך לעולמו, הם מדהימים אפילו יותר
"סובייצקה", הסדרה הקומית החדשה של כאן 11, עוסקת בלחץ שמופעל על יוצאי ברית המועצות לשעבר להיטמע בחברה הישראלית ובשטף הסטריאוטיפים והעלבונות שמוטחים בהם. הסדרה משחקת בכל אלה, מנכסת אותם מחדש ומציגה את הסיפור הזה מהעיניים שלה, ועל הדרך עוקצת בחזרה בשנינות
התעשייה האווירית בחרה משום מה לפרסם בערוצי הטלוויזיה את מערכות הנשק שהיא מייצרת כשברקע נוף פסטורלי וזמרת ענוגה שרה "שלח לי שקט בקופסא מארץ רחוקה" ללא שמץ אירוניה. דימוי חיובי זה חשוב, אבל אנחנו לא מטומטמים: אין סיבה למכור לנו טילים בעטיפה של גבינה לבנה
החגיגה סביב סרטו של כריסטופר נולאן על מפתח פצצת האטום מעוררת אי-נוחות בקרב פעילים לפירוז העולם מנשק גרעיני וביפן, שמציינת השבוע את ימי השנה להפצצת הירושימה ונגסקי. האם הסרט יזכיר לציבור שהנשק הזה עדיין מאיים על האנושות כולה?
כוכי כלף, שבנה לא הוכר על ידי מערכת הביטחון והצית את עצמו, ולאה גולדין שעדיין ממתינה להשבת גופת בנה מעזה, המחישו כיצד הברית בין המדינה לאזרחים מופרת לכל אורכה. אולי אם אימהות ולא פוליטיקאים וגנרלים היו פותחים כאן מהדורות, דברים היו נראים אחרת
