"שטטל": צלילה מרהיבה אל העבר היהודי, ולמסע הרצח שגדע אותו
בסרט שאפתני, שרובו ביידיש ומצולם בשוט אחד בשחור לבן, מוצגת עיירה יהודית טיפוסית ערב פלישת הנאצים לברית המועצות. בסופו מתואר, בסצינה קצרה אך מטלטלת, גם הבוקר הנורא שבו היא מתעוררת לטבח
נדב מנוחין
מבקר תרבות
כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
כל הכתבות של נדב מנוחין
נתניהו הבטיח ניצחון קרוב? האמת נמצאת אצל קושמרו, בהריסות בארי
שישה חודשים אחרי השבת השחורה, המשדרים המיוחדים בערוצים חזרו לתמונות שנצרבו אצל כולנו. לפני כל המילים הגבוהות, הרהב והבטחות השווא, כל כאבו של היום התנקז לדקת דומייה ב-06:29 בבוקר, ולפריים אחד מקיבוץ שחרב
כולם בוכים עכשיו: הדוקו על אמיר פיי גוטמן חושף את הטרגדיה הגדולה של הפופ
הסדרה התיעודית של ציפי ביידר, "אמיר פיי גוטמן: חייו ומותו של כוכב פופ" (יס דוקו), מראה באמצעות חומרי ארכיון מרתקים איך צמח מילד דחוי לסופרסטאר, איזה מחיר גבתה ממנו ההצלחה, וגם את הדעיכה הבלתי נמנעת - עד הסוף הנורא
אייל שני, מאחוריך: "ארץ נהדרת" הביסה את "מאסטר שף"
לאורך 12 דקות, תכנית הסאטירה ניסתה משהו אחר לגמרי - ועשתה את מה שריאליטי האוכל שמשודר לצידה לא מסוגל כרגע לעשות. זה השתלם לה
אלמוג בוקר מיואש, מיכל פעילן בדמעות ויונית לוי נדהמת. תסתכלו עליהם, תראו אותנו
מהשרים שלא טרחו להגיע לדיון החירום בכנסת על החטופים ועד ההשפלה החדשה של התצפיתניות: קשה להביט על מה שקורה סביבנו ולראות עד כמה הכול מתפורר. פלא שגם הכתבים לא יכולים להסתיר כבר את הייאוש?
הסדרה המרתקת הזו מוכיחה: אנחנו לא באמת יכולים לברוח מההיסטוריה
"ברלין בלוז", הסדרה החדשה והחכמה של yes, מתחקה אחר זוג אמנים ישראלים שמהגר לבירת גרמניה כדי לפתוח בה פרק חדש - ומגלים שהעבר, החרדה והאלימות של המזרח התיכון רודפים אחריהם. על הדרך, קלאסיקה עברית, זכר השואה ועיר שלא עוצרת אף פעם מתערבבים בקומדיה מתוקה-מרירה
"בלוז לחופש הגדול" הוא סרט פולחן מופלא. ההחלטה להמציא אותו מחדש היא אומללה
אחרי ההצלחה של "אפס ביחסי אנוש" ו"לעבור את הקיר", בבית ליסין הפכו עוד סרט נפלא למחזמר. זה היה יכול להיות מעניין אם לא היו זורקים לפח את הפסקול הכי מרתק בתולדות הקולנוע הישראלי, ומזלזלים כל כך בגיבורים שלו
ראיתי את אוזני העכבר המבחילות על סינוואר ב"ארץ נהדרת" ונבהלתי למה הפכנו
מנהיג חמאס הוא איש נתעב ומנוול, אבל קהל היעד של החיקוי שלו הוא אנחנו, הציבור הישראלי. ואנחנו, שנמצאים במלחמה, רואים את האויב שלנו בדמות עכבר מצחין, לא בן אדם. אם "ארץ נהדרת" היא התת-מודע של המיינסטרים הישראלי, המשמעות מבהילה
21 שניות לתוך "ארץ נהדרת" רציתי לצרוח: זה חייב להיגמר עכשיו
במערכון הפתיחה הקצרצר של "ארץ נהדרת" היה רק משפט אחד של רועי בר נתן, ובקושי חמש מילים. לכאורה זה היה סתם משחק מילים מטופש, אבל רק לכאורה
כל הסופרסטארים באו להצדיע לאגדה חיה ובועטת. היא עשתה להם בית ספר
ברי סחרוף שר "אין לי ארץ אחרת" כמו שאף אחד מעולם לא עשה, הילה רוח הדהימה ונגה ארז הרימה, אביתר בנאי ואסף אמדורסקי חגגו וגם אריק סיני בא להסביר פנים בערב המחווה "חברים שרים קורין 2024". אבל השיא שלו הגיעה כשכלת השמחה, קורין אלאל, כבשה בעצמה את מרכז הבמה
הטבח. החטופים. המפונים. ההפקרה. כל הכעס הוצף בטראנס אפל וטעון
כמה חודשים אחרי צאת אלבום המופת "עולם מופלא איפה אתה", שנצבע כולו בצבעי 7 באוקטובר, אביב גדג' העלה אותו דווקא בתיאטרון בית ליסין. לאט לאט, הקהל קם מהמושבים המרופדים והצטרף לטורנדו של זעם, בכי וגיטרות
הן מייצגות את הפושעים הכי נוראים בישראל. זה לא מה שמפריע כאן באמת
"הפליליסטיות", הדוקו-ריאליטי החדש של רשת 13, מציג סנגוריות פליליות בעבודה ובחיים האישיים, ומערבבת פשע אמיתי בטראש. דווקא החלק הקליל שלה הוא זה שמכשיל אותה
זה שפל מסוג חדש גם עבור הליכוד ונתניהו. אפילו לכתבים הפוליטיים נמאס
התגובה המחפירה של מפלגת השלטון לדוח ועדת החקירה על אסון הר מירון, שגבה את חייהם של 45 בני אדם, הייתה סחרור אחד יותר מדי גם בשביל יושבי האולפנים. המבטים ההמומים, המילים הקשות והמיאוס העמוק בדיווחים על כך המחישו עד כמה הרכבת ירדה מהפסים
מפייק ניוז מופרע ועד לינץ' אכזרי, "הצבי" משתעשעת על חשבון אליעזר בן יהודה
הקומדיה ההיסטורית החדשה של כאן 11 חוזרת אל תחיית העברית בשלהי המאה ה-19, במיני-סדרה שמחליפה ז'אנרים וטונים כמעט מדי סצינה. על הדרך, היא מזכירה לנו שבעיות העיתונות היו שם מאז ומתמיד
היא פגשה את הפסיכופתים הכי גדולים בעולם, והבינה: אבא שלה היה גרוע יותר
מיכל וולס גדלה בצילו האפל של אביה החורג מוטקה קידר, איש המודיעין שסרח ונודע בשם האסיר X, ואחראי גם לסיוט של חייה. בסדרת דוקו חדשה (כאן 11) היא לוקחת את הכינוי הזה על עצמה, ומתארת כיצד יצרה קשרים עם רוצחים סדרתיים ואנסים כדי לנסות ולהבין איך פועלת מפלצת
הפרויקט של עידן רייכל מגלה: אלה לא ימים טובים להיות באמצע של האמצע
זמנים מטורפים דורשים ביטוי שיוצא מגדר הרגיל והשגרתי, אבל האלבום החדש של הפרויקט, שמתמקד באופן טבעי בנחמה וגעגוע, מסרב רוב הזמן לצאת מהקווים, עד שבשורה מגיעה מכיוון מפתיע. וגם: שלומי שבן יצר עוד פנינה שמוקפת בשטויות, וההבטחה הגדולה של עמר גושן
הלהקה האדירה הזאת הקדימה את זמנה בשנות דור. השנה הגיעה הנקמה של הזמן
כרמלה גרוס ואגנר חגגה בבארבי החדש את האיחוד שלה, אחרי שהמלחמה שיבשה תכניות מוקדמות יותר. ובזמן שהמצב הצליח לתעתע גם בערב הזה, הפתעה אחת, מלהקה אחרת בכלל, הפכה אותו למרגש במיוחד
המבט האחרון של איזי מזכיר: בשיאה, "מנאייכ" הייתה הסדרה הישראלית הגדולה של התקופה
העונה השלישית של המותחן (כאן 11) הזניחה מעט את מה שהפך אותה לסדרה כה מרתקת, אך חתמה את הסאגה בעוד סוף מסחרר. אחרי שערבלה אובססיה, נקמה והתקרנפות למשל ישראלי אינטנסיבי, הבלש המרגש שלה משאיר לצופים לפתור בעצמם את התעלומה האחרונה. 5 הערות
דקה אחר דקה: כך נראית קריסת האנושות. וזה קשה מאוד לצפייה
"20 ימים במריופול" יזכה כנראה באוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר, ובצדק: זהו דיוקן גרפי ומדמם של עיר שמוחרבת ללא רחמים בפלישה הרוסית לאוקראינה, שבה בעת גם מהרהר על חשיבות התיעוד בעידן של פוסט-אמת, תעמולה צינית ואדישות. את המראות האלה ייקח לי הרבה זמן לשכוח
איילת זורר ועמוס תמם מרגשים וכובשים. זאת הסדרה הבאה שכולנו נתאהב בה
"חולי אהבה", הסדרה החדשה של קשת 12, מביאה אל המסך דרמה קומית על אבחון בסרטן ועל ההתמודדות איתו. היא שופעת טוב לב, ובאמצעות הומור עדין, משחק משובח ודיאלוגים חכמים מצליחה להתמודד עם בשורות מרות. אולי דווקא בגלל שלא חסרות לנו כאלה לאחרונה, היא מחממת את הלב
הפאנץ' של "ארץ נהדרת" לא משנה. אי אפשר להתחיל ככה בדיחה
מערכון הפתיחה של תכנית הסאטירה הוא המקום שבו היא מרשה לעצמה לנשוך יותר חזק מבדרך כלל. אבל כשנקודת המוצא היא הסיוט הטרי של כל כך הרבה משפחות, וביום של עוד "הותר לפרסום", למי בכלל אכפת מהפאנץ' שמגיע אחריה?
ברגע אחד הדמעות פשוט פרצו. והכול בגלל כסא צהוב וריק, ושיר מושלם
נעם רותם, מהרוקרים הגדולים של הדור האחרון, חגג 30 שנה על הבמה כשהזמן לא באמת מאפשר לחגוג והרפרטואר ממילא נטוע בעצב. הרבה חברים עלו לשיר, אבל את הערב הזה נזכור בגלל רגע אחד
זה רגע היסטורי בטלוויזיה שלנו, והוא משעמם עד מוות
פרק ההשקה של "פקין אקספרס", הריאליטי החדש של רשת 13, הציג בעיקר ישראלים מנסים לתפוס טרמפים, אורזים תיקים ומתבזים. אלא שעצם שידורה מסמל שלב חדש: ההלם נגמר, הקטסטרופה נורמלה, והטלוויזיה, באופן רשמי, עוברת הלאה
בעיניים אירוויזיון, בלב יום הזיכרון: גמר "הכוכב הבא" הציג מדינה במאניה-דיפרסיה
התחרות הטלוויזיונית סיימה עונה הזויה במיוחד, שנקרעה לכל אורכה בין הפנטזיה הבינלאומית הנוצצת למציאות המקומית המדכדכת, וכשהשיר הבולט של הגמר הגדול הוא מחווה למתמודד שנהרג, מי בכלל זוכר שהייתה כאן גם תחרות. אולי, ככלות הכול, אנחנו פשוט לא פנויים לזה עדיין
בהצגה החדשה על גולדה מאיר, המסר העיקרי הוא שלא למדנו כלום מאוקטובר הארור ההוא
"הגברת הראשונה" של תיאטרון הבימה בשיתוף תיאטרון באר שבע חוזרת להתמודדות של ראשת הממשלה עם המחאה אחרי מלחמת יום הכיפורים וחקירת המחדל בוועדת אגרנט. לאורה ריבלין מופלאה כתמיד בתפקיד הראשי בתוך מחזה שמלא בפאתוס מצד אחד - ובתזכורות כואבות מצד שני
הזעם על "ארץ נהדרת" מוכיח: עידן עמדי הפך לפרה קדושה. מה זה אומר עלינו?
גם המערכון של "ארץ נהדרת", שכולו הערצה לזמר שנפצע בעזה, וגם הגולשים שכעסו עוד לפני שראו רגע אחד מתוכו, מגלים את אותו דבר: עמדי הפך לסמל לאומי, שלצחוק עליו זו פגיעה ברגשות הציבור. אולי זה מתבקש: כשהכול כל כך ציני מסביב, מי שאינו כזה הוא הקו האדום של ההומור
זאת לא סתם כתבה על בת מצווה. זה הסיפור של העוטף בקליפת אגוז
במדינה נורמלית, בת מצווה זה לא חדשות. אבל בישראל שום דבר לא נורמלי, וכתבה מתוקה של תמיר סטיינמן על נערה משדרות שחוגגת יום הולדת 12 רחוק מהבית והחברים מעלה בפשטות את המחירים המודחקים והלא הוגנים שתושבי הנגב משלמים. וגם: הרגע ב"כוכב הבא" שנתן לנו אגרוף בבטן
ב-2024, "מנאייכ" היא ממתק נוסטלגי. כמה נהנינו פעם מפשע ושחיתות
סדרת הפשע המצליחה של התאגיד חזרה לעונה שלישית, והציפה מחדש את הריקבון, הפוליטיקה הפנימית, ומאבק האימתנים בין מי שנלחם על צדק ומי שמכר את ערכיו. עוד מוקדם לדעת מי ינצח, אבל דבר אחד ברור: זו כבר לא האודיסיאה של איזי בכר, אלא סיפור נפילתו ונפילתו של ברק הראל
בערב שכולו דמעות, הכתבה של עמית סגל ובן כספית צרמה במיוחד
לאורך מהדורת החדשות שסיכמה את "אסון ה-21", נדמה היה שרשימת ההרוגים פשוט מסרבת להיגמר, ושלעצב באמת אין סוף. דווקא לכן, תמוה השידור של מסע הצחוקים התמוה של שני הפרשנים לחאן יונס, שהגיע ביום הכי גרוע בשנה
בחדשות אומרים שטיסה ללונדון תעלה בקרוב 92 דולר. כמה תעלה טיסה ל-6 באוקטובר?
מהדורות החדשות מבטיחות לנו אור מנחם בקצה האפלה: לטוס מפה. אבל בעצם, החגיגה בנתב"ג רק מוכיחה שלמדנו לחיות, לקנות ולבלות לצד הסיוט, והמופרע הפך לנורמלי. וגם: "דוח רולניק" אולי לא מחדשת הרבה על הרשתות, אבל היא קריאה אחרונה לכולנו לפני שהרכבת תרד סופית מהפסים