אשר של "ארץ נהדרת" היכה שנית. זה האיש עם הלב הכי גדול במדינה
כשתכנית הסאטירה רק חזרה, האנטי-גיבור המיתולוגי שלה בגילומו של יובל סמו היה שם כדי להביע את ההלם של כולנו. אתמול, בפעם השנייה, הוא כבר עשה משהו הרבה יותר גדול מקומדיה
נדב מנוחין
מבקר תרבות
כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
כל הכתבות של נדב מנוחין
"קופה ראשית" רצתה להעלות את המורל בזמן המלחמה. במקום פרק מנחם, יצא לה סיוט
הספיישל "קופת ברזל" הראה, אולי בלי כוונה, ש-7 באוקטובר לא שינה בעצם כלום: השנאה, התחמנות, הסיסמאות הריקות והישראבלוף ממשיכים כאליו כלום לא קרה. והכי עצוב: אפילו הערבי הכי ציוני בטלוויזיה נחשד על ידי חבריו כמחבל פוטנציאלי, וגורם לכוחותינו לעשות במכנסיים
ההפתעה הנהדרת של אביתר בנאי מדליקה אור קטן באפלה
המוזיקאי האהוב רגיל להוציא תחת ידיו אלבומים אישיים משוכללים ומתוחכמים. אלבום גרסאות הכיסוי שהוציא עכשיו, ברקע הקטסטרופה הכללית, הולך בדיוק בכיוון ההפוך: פשוט, מינימליסטי - וקולקטיבי. זה בדיוק מה שצריך עכשיו
לא דובי ולא נעליים: מתחת לבית של סינוואר מצאה אדוה דדון שיא מגוחך חדש
כתבת חדשות 12 יצאה לחאן יונס וגילתה את מה שנשאר מתחת לבית המופצץ של מנהיג חמאס בעזה. בין ההריסות, היא גילתה את כל האמת - הפתטית יש לומר - על סיקור המלחמה
השירים של ג'ימבו ג'יי חשפו את הבלוף עוד לפני 7 באוקטובר. כואב לשמוע אותם עכשיו
האלבום הרביעי והעצוב של הראפר, תושב עוטף עזה, נוצר לפני מתקפת הטרור של חמאס על הנגב המערבי. עכשיו, כשהוא יוצא, לא מעט רגעים בו מרגישים כמו סטירת לחי
"ארץ נהדרת" לעגה לפרשנות האיומה של צבי יחזקאלי. כמה דברים הרסו לה את הבדיחה
אתמול בערב התגלה שגם חיקוי מבריק של יניב ביטון לא יכול להתמודד עם אחד מרגעי השפל הנוראים ביותר של המקור. אם זה לא מספיק, גם "החות'ים" של "ארץ נהדרת" מוציאים את העוקץ מכל בדיחה על אוריינטליזם של מישהו אחר. מזל שכיתת הכוננות ממשיכה להציל את כולנו
בין סטטיק לפיקוד העורף, הפרסומות מגלות כמה הכול כאן מופרע
משפחה סהרורית זקוקה לאינטרנט, מכוניות שמבטיחות לנו כמה שהדרך יפה, כולם מצדיעים ומחבקים רק תקנו ותקנו ותקנו. בזמן המלחמה, הפסקת הפרסומות מלאה בהזיות, אבל כשצה"ל בכבודו ובעצמו מתלוצץ על החרדות שלנו, נשבר שיא חדש - וישראל נגלית במלוא טירופה
כשהאדמה רועדת תחת רגלינו, העוצמה של יפה אדר פשוט מהפנטת
העדות בתכנית "עובדה" של אדר בת ה-85, שנחטפה מקיבוץ ניר עוז בידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר ושבה לישראל לאחר כ-50 יום בשבי, מותירה אותנו בפה פעור. זה לא רק המה, אלא גם האיך: קור הרוח, הכנות, הישירות. בתקופה כל כך מערערת, זאת תצוגת חוסן שמקרינה על כולנו
לא, "ארץ נהדרת". אין שום דבר מצחיק כרגע בפסטיגל על המלחמה. זה קרקס בטעם רע
רוב הזמן, תכנית הסאטירה מצליחה להתנהל ברגישות ולהעלות חיוך בימים קשים. אמש היא הציגה סיוט גרוטסקי, עם מערכון שבלי להתכוון דורך על כל העצבים החשופים
בדיוק ככה: ברגע כל כך מבלבל, גורי אלפי הפך ב"מה שאפשר" את כל הקלישאות על הראש
תכניות הבידור לא בטוחות איך לדבר ואיך לצחוק ברגע העצוב הזה. "מה שאפשר", רצועת הלייט נייט החדשה של רשת 13, מצליחה למצוא את הטון הנכון, ולשחרר קצת אוויר מהבלון הנפוח
בדרכה הדבילית והנוסטלגית, "סקוט פילגרים הולך על זה" בנטפליקס ממש מרגשת
סדרת האנימה, שמציגה טייק חדש על סרט הפולחן, שומרת על רוח המקור אבל גם מצליחה לחדש. היא אולי לא עומדת בזכות עצמה, אבל המעריצים יהנו מכל רגע
השפה, השמחה שלפני, האימה בגוף ראשון - הכול מטלטל. כל הגוף כואב מול הסרט על הטבח ברעים
הסרט התיעודי "#NOVA" (יס דוקו) משחזר באמצעות סרטונים עצמיים את הכרונולוגיה הנוראית של הטבח ברעים. בנסיבות אחרות זה יכול היה להיות סרט טריפי על מסיבה מאושרת, אבל השטן דפק בדלת, והשתלט על הרחבה
ישראלים מחייכים, שרים, זזים. זו תמונת הניצחון של תל אביב
מועדון הבארבי חזר לפעול אחרי שבועות ארוכים של הדממה בצל המלחמה, בהפקה מיוחדת וסודית שכללה את בר צברי, מירי מסיקה ואהוד בנאי. בערב של מוזיקה מחבקת ומנחמת, הלב העז סוף סוף להתרחב
בלי "חרבו דרבו" או המנונים מנופחים: עכשיו אנחנו צריכים שירים שידליקו לנו אור
אינספור שירים יצאו בעקבות השבת השחורה ומלחמת "חרבות ברזל". בין מחוות אנושיות וקלישאות ילדותיות, המנוני התקופה הם אלה שמאירים את השעות החשוכות של הלילה
הכוונות שלה אולי טובות, אבל ברגע הזה "הכוכב הבא" נראית תלושה ומנותקת
יש טיעונים טובים בעד החזרה של תכנית הבידור, אבל כרגע, השיחות על האירוויזיון, הסמול טוק וכל האווירה מסביב - עם כל מה שראינו וכל מה שאנחנו עדיין מעכלים, המופע הזה נראה כמו מזכרת דהויה מעולם אחר לגמרי. רגע אחד גילה שזה יכול גם להיות אחרת
אסף גרניט ורותי רוסו לא ידעו מה לומר. זה היה לטובה
"אוטו אוכל - צו 8" יצאה לפגוש בעלי עסקים מעוטף עזה ומתנדבים, ולהכין ארוחה לצעירים מכפר עזה שניצלו מהטבח. המתכון המנצח: לזוז הצידה ופשוט להקשיב, כדי לקבל שעה נדירה של נורמליות במציאות לא נורמלית
נטפליקס מציגה סדרה קסומה על אומץ ואהבה במלחמת העולם השנייה. איזה קשקוש מטופש
"כל האור שאיננו רואים", המבוססת על רב מכר זוכה פוליצר, מציגה קיטש נאיבי וסיפור פשוט, קל לעיכול ומתקתק עד בחילה, שהופך את הקטסטרופה הגדולה בהיסטוריה לרקע אסקפיסטי. המעטפת הדביקה מכעיסה: יש משהו לא מוסרי בגישה שמטשטשת כל דבר שלא עושה נעים בסוף היום מול הספה
"המקור" הבהירה: רק התחלנו להבין מה בעצם איבדנו בקיבוצים
לראות מעבר ל-7 באוקטובר: הכתבה של אביגיל קוש וחיים ריבלין על החגיגה האחרונה של קיבוץ בארי, בערב שלפני מתקפת הטרור, הצליחה לחבק את מה שהיה ואינו עוד: מרקם החיים של הקיבוץ, הפולקלור והסיפור המשותף שנוצר בו - תמונה שלמה, צבעונית ועשירה, שהוכתמה באחת
החדשות הרעות הן שזה מערכון איום. אבל יש גם חדשות טובות
כמה פרקים לתוך מהדורת המלחמה של "ארץ נהדרת", מתברר שוב שמערכוני ההסברה חלשים, מתישים ופשוט לא מצחיקים. זה חבל בעיקר מפני שכשהיא לא מנסה לחנך את העולם, אלא להגיד משהו עלינו, היא יודעת גם להבריק
השירים האלה הופכים את הבטן, לא נותנים לנשום. הלב נקרע עוד פעם ועוד פעם
"עולם מופלא, איפה אתה", אלבומו הרביעי של אביב גדג', נכתב לפני 7 באוקטובר, אבל הנסיבות הפכו אותו לאקטואלי להחריד, כאילו השירים בלעו את האירועים או להיפך. הוא הופך את הבטן ומצליח לבטא את מה שקשה למצוא לו מילים, ברגע מוזיקלי נדיר שלא היה כמותו כבר שנים
פרק חדש בסיפור: המשכן החדש של הספרייה הלאומית נפתח לציבור
לאחר עשרות שנים בקמפוס של האוניברסיטה העברית בגבעת רם, ובצל המלחמה, הספרייה הלאומית על מיליוני ספריה נפתחה הבוקר באופן רשמי במשכנה החדש והמהודר בקריית הלאום. הקוראים הראשונים כבר התייצבו
לא, אסור להראות בתקשורת את זוועות הטבח מהנגב. למען הביטחון שלנו
בהפצת התיעוד הלא-מצונזר אנחנו מעצימים את האפקט של המעשים הנפשעים. סרטוני הזוועה חותכים אותנו, מוצצים את נשמתנו מבלי שנוכל לעקור אותם מתוכנו. את מעט הביטחון שאנחנו מצליחים לאסוף מחדש, הם מערערים בלי תקנה. זה בדיוק מה שהטרור רוצה
הספרים כבר מחכים: הספרייה הלאומית נולדת עכשיו מחדש
המוסד הוותיק, שימיו כימי הציונות, עוזב אחרי עשורים את האוניברסיטה העברית וייפתח החודש מחדש בבניין עצום מול הכנסת. עם ארבעה מיליון ספרים, אוספים מפוארים וגם תערוכה ובה ספרי קודש נדירים וכתבי יד של גדולי הרוח שלנו, הספרייה הלאומית מנסה למשוך מחדש את עם הספר
100 שנות דיסני: 20 הסרטים הכי גדולים של אולפני האנימציה
גדלנו עליהם, שרנו איתם, הסיפורים שלהם עיצבו את חלומותינו לטוב ולרע - ולא שכחנו אותם מעולם. מבקרי וואלה! תרבות דירגו את 20 סרטי האנימציה הכי גדולים של דיסני, השאירו את "פוקהונטס", "פינוקיו" ו"רובין הוד" בחוץ, התאהבו באנה ואלזה - ובחרו מנצח מפתיע
המהומה בדיזנגוף היא קטסטרופה חסרת תקדים. בטלוויזיה כרגיל נגררו לפרוצדורה
כל הסחרור הישראלי מתנקז לרגע הזה: המאבק בין הדתה לחילוניות, הרמיסה של שלטון החוק, תרבות האצבע בעין, הוויכוחים הפוליטיים שגולשים לעימותים פיזיים ברחוב וחוסר היכולת לחיות זה לצד זה - וכל זאת בערב יום הכיפורים. הטלוויזיה, כרגיל, התעסקה בטפל
זו לא עוד דוקו על מלחמת יום כיפור. "האחת" היא סדרה פנומנלית
הסדרה התיעודית של סימה קדמון ואמנון רבי בכאן 11 היא צלילה מרהיבה, כנה ואינטימית אל מתחת לעורו של חיל האוויר, שלא מתביישת להצביע על היוהרה, הבלבול והמחדלים שליוו את המלחמה - אבל גם מנסה להבין את בני האדם מאחוריהם
אפשר להשתגע מול המסך: השר והח"כית שהמחישו את עומק הטרלול
על המסך, החשיפות על איתמר בן גביר הדגישו את האופן המטופש שבו מתנהלים דברים בישראל, ובהתאם הן התקבלו כמעט בשעשוע באולפנים. התיעוד שבו חברת מפלגתו קראה לרוצח התינוק עלי דוואבשה והוריו "קדוש וצדיק", רק דרבן את רפלקס ההקאה
כל המדינה התאבלה עם השירים האלה. מאחוריהם היו הפנים של ליאור
ליאור יונתן, בנו של המשורר נתן יונתן, נפל בסיני בשעות הראשונות של מלחמת יום הכיפורים. השירים שנקשרו בו - "כמו בלדה", "זמר לבני" ואחרים - עיצבו את פסקול העצב הלאומי. בחזרה אל המילים, הצלילים והאיש והמפקד מאחוריהם | מיוחד
חד קרן, תיק קטן ומטריה אחת: דירוג השירים שעשו לנו את תשפ"ג
הלהיטים שנולדו מהטיקטוק, המאסטרים שריגשו אותנו, הכוכבים שיצאו לדרך חדשה וגם קאמבק אחד מדהים. מחנן בן ארי עד שירה מרגלית, מפאר טסי עד שי המבר: 25 שירים שעשו לנו את שנת תשפ"ג
"הבית בקריית שמונה": איך שכחנו לגמרי את הטבח המחריד הזה?
ליסה פרץ חוזרת בסרטה אל יום אחד באפריל 1974, שבו רצחה חוליית מחבלים לא פחות מ-18 ישראלים בקריית שמונה - ובכל זאת נעלם מהזיכרון הקולקטיבי. סצינת הפתיחה שלו, שמציגה את ילדי העיר משחקים בטרוריסטים ובני ערובה, עוכרת שלווה באופן מיוחד