כותב על טלוויזיה, מוזיקה ותקשורת, או בקיצור - חי על התפר שבין ריאליטי ומציאות. הייטקיסט ביום, מוזיקאי בחלום.
"ארץ נהדרת" קיבלה אתמול הזדמנות נהדרת לעמוד בצומת שבין המלחמה המתמשכת בעזה לבין הבחירות לרשויות המקומיות ולכתוב פרק שיותיר חותם. מה שנזכור ממנו זה בעיקר חיקויים גאוניים ליואב קיש ואילה חסון
הדרמה הקומית בכיכובו של פבלו רוזנברג לא בדיוק דומה להורתה הרוחנית, "אורי ואלה", ובכל זאת משהו באופטימיות והאקסצנטריות שעבדו שם כל כך טוב - נוכח גם פה. יש בה משחק מצוין ורגעים יפהפיים, והכל מטופל בטבעיות וברגישות שכבר הפכו לסימן ההיכר של יוצריה
רגע לפני שהדיון באולפן "שרקי ולוינסון" התפתח לעימות חריף בעקבות דבריה חסרי הרגישות של פעילת הימין דניאלה וייס לבת של חטוף - בחר שרקי לעצר אותו. הפערים בין שני הקצוות של החברה הישראלית מעולם לא היו בולטים יותר. וגם: ברדוגו ממשיך להפיץ קונספירציות הזויות
העונה השנייה של "הטבח" (yes) מרגישה כמו מסעדה טובה שחזרתם אליה אחרי מספר שנים והבנתם שהיא לא השתנתה אבל היא גם לא טובה כמו שזכרתם
בהרבה מובנים "אתגר הדיונון" היא שילוב "האח הגדול" ו"הישרדות" על סטרואידים, עם קורטוב של טירוף תוצרת אסיה. כמות הטוויסטים מפחידה ממש, והרנדומליות שבה המשתתפים יכולים לסיים את דרכם במשחק גורמת לצופים לרצות לא לפספס רגע
תכנית הריאליטי של קשת 12 נראית עכשיו כמו הכלאה של תחרות שירה וערב יום הזיכרון. אירוויזיון זה אחלה, אבל לצערנו, המציאות הוכיחה שאם יש משהו אחד שתמיד יש לו ביקוש בישראל זה שירים עצובים
נראה שב"קרועים" רון כחלילי שוב לא מצליח להתגבר על הדחף שלו לחזור בכל כמה שנים אל העוול ההיסטורי שנעשה לבני עדות המזרח ולחטט בפצעים הישנים. גם הפעם, מלבד מרואיינים מצוינים, אין לו תובנות חדשות. יש לו דבר אחד: הוא בהחלט יודע איך לוחצים על הכפתור שעושה "בום"
בזכות שחזור נהדר ותסריטים מדויקים שמרגישים כאילו נכתבו לאחר היכרות עמוקה עם החומר, "שיחה נכנסת" מרתקת ונוגעת ללב. רק חבל שהיא לא מנסה להציג גם את החלקים הפחות מצליחים. לעומתה, "מנתחים" מעבירה את מכלול השיקולים והפחדים של המקצוע
הרעיון לא מקורי במיוחד והליהוק נראה כאילו נעשה על ידי AI של קשת, אבל "המטבח המנצח" פשוט עובדת. הרייטינג גבוה, הבאזז רוחש, ולמרות כל הפרסומות והתוכן השיווקי, הצפייה מהנה. זה כך לא מעט בזכות חיים לוינסון ומעיין אדם
מעריצי "בואו לאכול איתי" יודעים: חלק גדול מהקסם של הפורמט נמצא בניואנסים ובפערים בין הנימוס ההכרחי בקבוצה להשחרות מאחורי הקלעים. בעונה הזאת, עם כל עימות חזיתי שהתפרץ בעוצמה, התכנית האהובה הייתה הרבה פחות מהנה
כל ביצוע בערב גמר "רוקדים עם כוכבים" זכה לסופרלטיבים כמו פנטסטי, מושלם, בלתי נשכח, חד פעמי, יוצא דופן ומרגש והרקדנים כולם היו על אנושיים ובלתי יאומנים. כאילו, הבנו, זו תמונת מראה לשליליות שמסביב, אבל זה גם מתוק מדי. ולמרות זאת, היינו צריכים את זה
בחשיפה המגוחכת שלה על עמי אשד השוהה במלון מכספו הפרטי, עברה אילה חסון את גבול הטעם הרע גם של עצמה. האם הגיוני שתוכנית שלמה תעסוק במי שמתנגדים - או נחשבים כמתנגדים - לנתניהו?
יש לא מעט פערים בין מה שמתפרסם ברשתות החברתיות על דריסתו של הילד רפאל אדנה לבין מה שקבעו חוקרי התאונה. אלא שעיתונאים צריכים להיות נאמנים לעובדות, ולא להיגרר אחרי סנסציות. בחדשות 12 בחרו השבוע באופציה השנייה
כבר משלב הרעיון "30 עם" נשמעת כמו מופע גדול של האדרה עצמית - החל מהפתיח של התוכנית שמדלג בין הלוגואים של קשת לאורך השנים, דרך נעימת הפתיחה שלה, שהיא אותה נעימה של קשת שאנחנו שומעים ביציאה לפרסומות ולפני החדשות, ועד התפאורה שמציגה את בניין החברה בתל אביב
"טבריה מתחת לקו האדום" של כאן 11 משרטטת בצורה די מדויקת איך המאבק על עתידה של ישראל כיישות אחת או כשתי ישויות נפרדות עשוי להיראות. אם רוצים לחפש בסדרה תשובה לגבי איך תראה ישראל בעוד כמה שנים מהיום, לא בטוח שיש מקום לאופטימיות
ייתכן ומדובר בסכסוך גירושים מכוער מאוד או אולי יש כאן באמת אישה צעירה שניצלה בעור שיניה מגבר מתעלל. בכל מקרה, יש חשיבות לא מבוטלת לנראות של נשים חרדיות שיוצאות נגד החברה המיזוגנית אליה הן שייכות ומחליטות לקחת אחריות על החיים שלהן
גם אם היא הרגישה לפעמים יותר כמו חמש סדרות שונות מאשר פאזל אחד שלם, הסדרה המדוברת של כאן 11 סיפקה גם רגעים של אור, משחק מופתי של לאורה ריבלין ושלמה בראבא ובעיקר מבט מקורי: במקום לחגוג את העושר המובטח, היא עסקה בכסף רק בשביל לדבר על היומיום האפרורי
האזנה לאלבום החדש של נינט, "קמתי לרקוד", חושפת שני קצוות: התהומות שאליהן צללה והאושר הגדול שהיא כנראה מרגישה היום. אם ויתרתם עליה בעבר או התקשיתם להתחבר למוזיקה שלה בשנים האחרונות - "קמתי לרקוד" הוא בדיוק הזמן לחזור וליהנות מנסיכת הרוק שתמיד ידענו שתהיה
דרמת המד"ב של אפל סובלת מכמה בעיות, כמו תעלומות רצח משעממות ומשחק חיוור של כוכבת הסדרה. למרות זאת, התעלומה הגדולה שבמרכזה מצליחה למשוך ולרצות לעבור מיד לפרק הבא, והנושאים שהיא מגניבה מתחת לפני השטח הם כאלה שקשה לא לקשור ביניהם לכאן ולעכשיו
הסדרה המדוברת החדשה של נטפליקס נראית כמו גרסה חיוורת ומשעממת של "השטן לובשת פראדה", שיש בה את כל הייצוגים הנכונים רק ששכחו לכתוב לה גם עלילה. במקום להיות הקאמבק של שחקנית אדירה כמו קים קטרל, היא רק גרמה לנו להתגעגע עוד לסמנתה ג'ונס מ"סקס והעיר הגדולה"
כמעט כמו כל סיפור שחיים אתגר חתום עליה באחת התוכניות שלו, גם "הגרושה והבכיר" ששודר אמש ב"חשיפה" עשוי בצורה קולחת ומותחת, כזאת שגורמת לך להריץ קדימה את הפרסומות ולצפות בקשב רב, העניין הוא שלא ממש ברור איפה נמצא הפוקוס של התוכנית
בעונה השישית של "סאנסט" - הכלאה של סדרת דוקו-ריאליטי טראשית ואופרת סבון מטורללת של נטפליקס על סוכנות הנדל"ן לעשירים - ממשיכות המתווכות לכבס בחוץ את הכביסה הכי מלוכלכת שלהן. מעל הכול מדובר בגילטי פלז'ר כיפי, וכדי ליהנות מהשואו הזה - צריך לזרום עם הטירוף
ב-2023, לא שנה מזהירה לקהילת הלהטב"ק בישראל, נשבר שיא במספר השירים שיצאו לחודש הגאווה. אלא שבהצפה הזו אין שום בשורה והיא כוללת שירים זוועתיים, ריקניים ורוויי קלישאות או כאלה שנשמעים כאילו נוצרו במחולל של בינה מלאכותית. כן נועה קירל, אנחנו מסתכלים גם עלייך
קשה לומר שבסרט על קצב מופיע אפילו פרט אחד חדש על הפרשה, או משהו שמי מהמרואיינים לא אמר כבר עשרות פעמים בכל כך הרבה הזדמנויות שונות, כולל האנס עצמו. הכל רק מדגיש את הציניות המגעילה של רשת, שאורזת ריאיון ישן שנגנז לכדי סרט חדש המנסה לרכוב על הגל
למרות שצריך לאמץ את הזיכרון כדי להיזכר מאיפה בכלל מוכרים כמה ממשתתפי העונה החדשה (כך שכוכבים הם לא), על אף שעדיף היה לחתוך את הנפילה המביכה של קים אור ולמרות הפרסומת הארוכה שתקועה לפני כל ביצוע, תוכנית פתיחת העונה של "רוקדים עם כוכבים" הזכירה שהתגעגענו
מגיש "אזור בחירה" תהה בקול האם ה"זחילה על הרצפה" היא העצמה נשית, חבר הפאנל שלו רזי ברקאי אמר כי בהופעה של קירל "יש משהו דוחה". האמת? כאשר רואים את פאנל הבומרים הזה על דעותיו האנכרוניסטיות קל להבין מדוע אנשים בוחרים להתרחק מהמסך
הסדרה של נטפליקס מנסה, ולרוב גם מצליחה, להיות דוקו-פשע סוחף, אבל גם דרמה עלילתית עם דמויות ראשיות חזקות שאנחנו חרדים לשלומן ותוהים מה קורה איתן אחרי שהפרק נגמר. אם מה שחסר לכם בדוקו-פשע זה חיבור רגשי, תמצאו אותו כאן בשפע
יגאל מוסקו, מספר סיפורים מוכשר מאין כמותו, נסע לבקר את כלבת הים שעלתה על החוף ביפו ונכנסה לשינה עמוקה. קיבלנו כתבה מהממת שהעניקה לנו תחושה משכרת של נורמליות. כתבות כאלה יגרמו לנו לצפות במהדורה ולא סקרי המנדטים המיותרים והלא רלוונטים שמציגים לנו ללא הרף
כמו הרבה סדרות דוקו ריאליטי, גם העונה הראשונה של "דנה קמה" (yes) הייתה סדרת מסע. גם מסע של דנה לעבר ההשלמה עם מעמדה הנוכחי אך גם מסע ארוך ומפרך ליצירת סדרה. למעשה, "דנה קמה" הצליחה להיות שתי סדרות שונות במקביל - שתיהן מופלאות, חכמות ומרגשות
העיתונאי הוותיק נתן זהבי הצטרף כמגיש אורח ל"המטה המרכזי" ומה שבלט יותר מכל הוא העייפות ששרתה עליו ועל התוכנית כולה. לצד זאת, כמה עצוב היה לראות אדם מבוגר וחכם כמו בועז ביסמוט מגמגם בחוסר חן את המסרים של הבוס
