כותב על טלוויזיה, מוזיקה ותקשורת, או בקיצור - חי על התפר שבין ריאליטי ומציאות. הייטקיסט ביום, מוזיקאי בחלום.
מעריצי "בואו לאכול איתי" יודעים: חלק גדול מהקסם של הפורמט נמצא בניואנסים ובפערים בין הנימוס ההכרחי בקבוצה להשחרות מאחורי הקלעים. בעונה הזאת, עם כל עימות חזיתי שהתפרץ בעוצמה, התכנית האהובה הייתה הרבה פחות מהנה
כל ביצוע בערב גמר "רוקדים עם כוכבים" זכה לסופרלטיבים כמו פנטסטי, מושלם, בלתי נשכח, חד פעמי, יוצא דופן ומרגש והרקדנים כולם היו על אנושיים ובלתי יאומנים. כאילו, הבנו, זו תמונת מראה לשליליות שמסביב, אבל זה גם מתוק מדי. ולמרות זאת, היינו צריכים את זה
בחשיפה המגוחכת שלה על עמי אשד השוהה במלון מכספו הפרטי, עברה אילה חסון את גבול הטעם הרע גם של עצמה. האם הגיוני שתוכנית שלמה תעסוק במי שמתנגדים - או נחשבים כמתנגדים - לנתניהו?
יש לא מעט פערים בין מה שמתפרסם ברשתות החברתיות על דריסתו של הילד רפאל אדנה לבין מה שקבעו חוקרי התאונה. אלא שעיתונאים צריכים להיות נאמנים לעובדות, ולא להיגרר אחרי סנסציות. בחדשות 12 בחרו השבוע באופציה השנייה
כבר משלב הרעיון "30 עם" נשמעת כמו מופע גדול של האדרה עצמית - החל מהפתיח של התוכנית שמדלג בין הלוגואים של קשת לאורך השנים, דרך נעימת הפתיחה שלה, שהיא אותה נעימה של קשת שאנחנו שומעים ביציאה לפרסומות ולפני החדשות, ועד התפאורה שמציגה את בניין החברה בתל אביב
"טבריה מתחת לקו האדום" של כאן 11 משרטטת בצורה די מדויקת איך המאבק על עתידה של ישראל כיישות אחת או כשתי ישויות נפרדות עשוי להיראות. אם רוצים לחפש בסדרה תשובה לגבי איך תראה ישראל בעוד כמה שנים מהיום, לא בטוח שיש מקום לאופטימיות
ייתכן ומדובר בסכסוך גירושים מכוער מאוד או אולי יש כאן באמת אישה צעירה שניצלה בעור שיניה מגבר מתעלל. בכל מקרה, יש חשיבות לא מבוטלת לנראות של נשים חרדיות שיוצאות נגד החברה המיזוגנית אליה הן שייכות ומחליטות לקחת אחריות על החיים שלהן
גם אם היא הרגישה לפעמים יותר כמו חמש סדרות שונות מאשר פאזל אחד שלם, הסדרה המדוברת של כאן 11 סיפקה גם רגעים של אור, משחק מופתי של לאורה ריבלין ושלמה בראבא ובעיקר מבט מקורי: במקום לחגוג את העושר המובטח, היא עסקה בכסף רק בשביל לדבר על היומיום האפרורי
האזנה לאלבום החדש של נינט, "קמתי לרקוד", חושפת שני קצוות: התהומות שאליהן צללה והאושר הגדול שהיא כנראה מרגישה היום. אם ויתרתם עליה בעבר או התקשיתם להתחבר למוזיקה שלה בשנים האחרונות - "קמתי לרקוד" הוא בדיוק הזמן לחזור וליהנות מנסיכת הרוק שתמיד ידענו שתהיה
דרמת המד"ב של אפל סובלת מכמה בעיות, כמו תעלומות רצח משעממות ומשחק חיוור של כוכבת הסדרה. למרות זאת, התעלומה הגדולה שבמרכזה מצליחה למשוך ולרצות לעבור מיד לפרק הבא, והנושאים שהיא מגניבה מתחת לפני השטח הם כאלה שקשה לא לקשור ביניהם לכאן ולעכשיו
הסדרה המדוברת החדשה של נטפליקס נראית כמו גרסה חיוורת ומשעממת של "השטן לובשת פראדה", שיש בה את כל הייצוגים הנכונים רק ששכחו לכתוב לה גם עלילה. במקום להיות הקאמבק של שחקנית אדירה כמו קים קטרל, היא רק גרמה לנו להתגעגע עוד לסמנתה ג'ונס מ"סקס והעיר הגדולה"
כמעט כמו כל סיפור שחיים אתגר חתום עליה באחת התוכניות שלו, גם "הגרושה והבכיר" ששודר אמש ב"חשיפה" עשוי בצורה קולחת ומותחת, כזאת שגורמת לך להריץ קדימה את הפרסומות ולצפות בקשב רב, העניין הוא שלא ממש ברור איפה נמצא הפוקוס של התוכנית
בעונה השישית של "סאנסט" - הכלאה של סדרת דוקו-ריאליטי טראשית ואופרת סבון מטורללת של נטפליקס על סוכנות הנדל"ן לעשירים - ממשיכות המתווכות לכבס בחוץ את הכביסה הכי מלוכלכת שלהן. מעל הכול מדובר בגילטי פלז'ר כיפי, וכדי ליהנות מהשואו הזה - צריך לזרום עם הטירוף
ב-2023, לא שנה מזהירה לקהילת הלהטב"ק בישראל, נשבר שיא במספר השירים שיצאו לחודש הגאווה. אלא שבהצפה הזו אין שום בשורה והיא כוללת שירים זוועתיים, ריקניים ורוויי קלישאות או כאלה שנשמעים כאילו נוצרו במחולל של בינה מלאכותית. כן נועה קירל, אנחנו מסתכלים גם עלייך
קשה לומר שבסרט על קצב מופיע אפילו פרט אחד חדש על הפרשה, או משהו שמי מהמרואיינים לא אמר כבר עשרות פעמים בכל כך הרבה הזדמנויות שונות, כולל האנס עצמו. הכל רק מדגיש את הציניות המגעילה של רשת, שאורזת ריאיון ישן שנגנז לכדי סרט חדש המנסה לרכוב על הגל
למרות שצריך לאמץ את הזיכרון כדי להיזכר מאיפה בכלל מוכרים כמה ממשתתפי העונה החדשה (כך שכוכבים הם לא), על אף שעדיף היה לחתוך את הנפילה המביכה של קים אור ולמרות הפרסומת הארוכה שתקועה לפני כל ביצוע, תוכנית פתיחת העונה של "רוקדים עם כוכבים" הזכירה שהתגעגענו
מגיש "אזור בחירה" תהה בקול האם ה"זחילה על הרצפה" היא העצמה נשית, חבר הפאנל שלו רזי ברקאי אמר כי בהופעה של קירל "יש משהו דוחה". האמת? כאשר רואים את פאנל הבומרים הזה על דעותיו האנכרוניסטיות קל להבין מדוע אנשים בוחרים להתרחק מהמסך
הסדרה של נטפליקס מנסה, ולרוב גם מצליחה, להיות דוקו-פשע סוחף, אבל גם דרמה עלילתית עם דמויות ראשיות חזקות שאנחנו חרדים לשלומן ותוהים מה קורה איתן אחרי שהפרק נגמר. אם מה שחסר לכם בדוקו-פשע זה חיבור רגשי, תמצאו אותו כאן בשפע
יגאל מוסקו, מספר סיפורים מוכשר מאין כמותו, נסע לבקר את כלבת הים שעלתה על החוף ביפו ונכנסה לשינה עמוקה. קיבלנו כתבה מהממת שהעניקה לנו תחושה משכרת של נורמליות. כתבות כאלה יגרמו לנו לצפות במהדורה ולא סקרי המנדטים המיותרים והלא רלוונטים שמציגים לנו ללא הרף
כמו הרבה סדרות דוקו ריאליטי, גם העונה הראשונה של "דנה קמה" (yes) הייתה סדרת מסע. גם מסע של דנה לעבר ההשלמה עם מעמדה הנוכחי אך גם מסע ארוך ומפרך ליצירת סדרה. למעשה, "דנה קמה" הצליחה להיות שתי סדרות שונות במקביל - שתיהן מופלאות, חכמות ומרגשות
העיתונאי הוותיק נתן זהבי הצטרף כמגיש אורח ל"המטה המרכזי" ומה שבלט יותר מכל הוא העייפות ששרתה עליו ועל התוכנית כולה. לצד זאת, כמה עצוב היה לראות אדם מבוגר וחכם כמו בועז ביסמוט מגמגם בחוסר חן את המסרים של הבוס
אחרי צפייה בכל פרקי העונה של דוקו-הריאליטי היהודי-אורתודוקסי "שדכנות מודרנית", מודרניות לא נראתה כאן. לא תמצאו כאן זיווגים להטב"קים כמובן או אפילו עיסוק בגזענות בקהילה לנוכח משודכת שאביה שחור. הכל פשוט נע על מי מנוחות משמימים ומתישים שגורמים להרגיש כל דקה
מינדי לוין, שסיפורו של בנה רועי התפרסם בעקבות לחץ של הורים, רבנים ונבחרי ציבור לגרש אותו מבית הספר, הגיעה לחדשות השבת כדי לעצור את מחול השדים סביב משפחתה. זה היה ריאיון אמיץ, מחכים ובעיקר מרגש, שאי אפשר לנתק מהקרב שמתחולל כעת על זהותה של המדינה
זה לא ש"ארץ נהדרת" לא ניסתה לנשוך, אבל אם צריך לבחור דבר אחד שייחד את העונה העשרים של "ארץ נהדרת", זאת בוודאי העובדה שבניגוד לכללי הסאטירה היא הציגה גרסה מרוככת ושפויה יותר של המציאות
זה היה אמור להיות פרק של "המתחזים" שאף אחד מאיתנו לא ישכח: חשיפת ניסיון עוקץ של ראש הממשלה - לא פחות. אלא שמדובר באנקדוטה שהסתיימה במהירות ותפסה בקושי חמישית מהתוכנית. גם זה סוג של עוקץ: הפער בין ההבטחות של התכנית למה שמוצג בפועל רק הולך וגדל
הסדרה החדשה של רותם שמיר ויובל יפת בנטפליקס מציגה שני קווי עלילה שהפערים ביניהם עצומים: אחד מהם נפלא והשני כל כך שטחי ומגוחך עד שהוא מושך את הכל למטה. למרות זאת היא שווה צפייה בזכות כמה דברים שנזקפים לטובתה
נדמה שמשהו בדנ"א של "האהבה היא עיוורת" השתנה בעונה הרביעית, שהסתיימה עכשיו בנטפליקס. אחרי שלוש עונות שבהן נתנו לצופים את התחושה שהתוכנית באמת עוסקת באהבה - אתם יודעים, בתוך גבולות הציניות והמניפולטיביות המובנים בריאליטי - העונה היא באה לעשות פאן
אם בעבר הסיפורים שלנה דל ריי סיפרה לנו השאירו ספק אם היא מתארת את החיים שלה או מספקת פרשנות על מה שקורה סביבה, באלבום הזה אין ספק - אנחנו מקבלים הצצה ליומן האישי שלה. עם כישרון הכתיבה שלה, המקום שלה בהיסטוריה של המוזיקה כבר מובטח
בזכות בימוי רגיש שלא נגרר אחרי מבול הרגעים האובר דרמטיים בתסריט ובזכות משחק מבריק של רותם סלע, גל מלכה ויהודה לוי - "גוף שלישי" של קשת 12 הפכה לדרמה הטובה ביותר בתקופה האחרונה וניצלה מלהיגרר לטלנובלה
הזמרת המצליחה ובן זוגה מתיישבים מול המצלמה בדוקו-ריאליטי החדש "נסרין אגדה", שמרגיש יותר מדי מהונדס. מה שבכל זאת הופך אותה לסדרה שכיף לצפות בה זו בעיקר נסרין עצמה, שמתגלה כאישה מלאת הומור, נטולת מניירות, דעתנית מאוד וכן, לפעמים גם חשופה
