גדלה בניינטיז ושרדה כדי לספר. תמיד מעוניינת בכוס תה
בין הסרטים שלא זכו היה גם "גלוריה!", דרמה קומית שבאמצעות רוח שטות, דמיון אגדתי ולב גדול, עושה כבוד לנשים שההיסטוריה שכחה. וגם: "החלל שנותר", הסרט החדש של אדם סנדלר, מיוחד ומבטיח אבל התסריט מכשיל אותו, ומרטין סקורסזה זכה בפרס מפעל חיים ושומר על אופטימיות
אריק איינשטיין ובועז שרעבי בפסקול אמריקני, ההיפופוטם הנוקם של פבלו אסקובר, הפנים המעוותות של כוכב מארוול, הביגפוטים הנוהמים שמשליכים קקי על עורבים - וגם סרשה רונאן בהופעה ענקית. פסטיבל הקולנוע בברלין צלל למחוזות הביזאר, אבל מצאנו שם גם פנינה אמיתית
קיליאן מרפי חוזר לטראומה הגדולה של אירלנד, הנציג שלנו בפסטיבל מציג סרט על התקרנפות, לנה דנהאם וסטיבן פריי במסע שואה משפחתי - וכמובן: גם הסכסוך הישראלי-פלסטיני מצא את דרכו לאירוע הקולנועי הגדול של גרמניה. שליחת וואלה! מדווחת מברלין
בניגוד לשם הבומבסטי של "הלילה הגדול של הפופ", היופי בסיפור שהוא מתאר מגיע מהרצון הטוב של המעורבים שמתערבב במפגש הבלתי אמצעי בין כל הנוכחים, הכי רחוק מהתדמית הזוהרת והמרוחקת של עולם הפופ, אז והיום. התגלמות של צניעות, סולידריות וקשר אנושי
מאסטר האנימציה היפני הייאו מיאזאקי חזר מהפרישה עם "הילד והאנפה", יצירת מופת מפעימה ומתעתעת. כמו רבים מסרטיו הקודמים, גם לו יש היגיון רגשי משלו וקצב ששואב את הצופים אל תוך הסיפור - ומוציא אותם בצד השני מבולבלים אך נרגשים. חמישה כוכבים
הפריקוול לסדרה המצליחה, "בלדה לנחשים וציפורי שיר", מתמקד בימיו של הדיקטטור סנואו כנער שאפתן שיעשה כמעט הכול כדי להגיע לעמדת כוח. אם הספר עשה מהסיפור הזה מטעמים, העיבוד הקולנועי חסר נשמה וארוך מדי - ובכל זאת, עדיין מעניין. שלושה כוכבים
"לרוץ על החול" של אדר שפרן, קומדיה חברתית קלילה ואנושית על פליט אריתראי שנחשב בטעות לשחקן כדורגל, הוא הסרט הישראלי הבולט הראשון שעולה לאקרנים מאז 7 באוקטובר. זאת אגדה טובת לב, מבוצעת היטב ונגישה, גם אם לא לגמרי ריאליסטית
דווקא הבעיות של הפרק של "ארץ נהדרת" הן אלה שהפכו אותו לרלוונטי. רכבת הרים של רגשות ורעיונות, כזה שכנראה לא הפיל אף אחד מהספה מרוב צחוק, אבל היו בו מספיק לב כדי שזה לא באמת ישנה
קומדיה קלילה ואמיצה על פליט אריתראי בישראל שנחשב בטעות לכוכב כדורגל, קשר יוצא דופן בין בני הדור השני לשואה, והמרדף הסיזיפי אחרי גאון שאיש לא יודע את זהותו. רשמים מפסטיבל חיפה
מישל גונדרי חוזר עם עוד סרט מלא המצאות, פדרו אלמודובר מציג מערבון קווירי קצר ואסתטי, המאסטר היפני הירוקאזו קורה-אדה יוצר את אחד הסרטים העוצמתיים של השנה, וגם הגרסה המחודשת של "קליגולה" הידוע לשמצה - שעדיין קשה מאוד לצפייה. רשמים מפסטיבל חיפה
גדלנו עליהם, שרנו איתם, הסיפורים שלהם עיצבו את חלומותינו לטוב ולרע - ולא שכחנו אותם מעולם. מבקרי וואלה! תרבות דירגו את 20 סרטי האנימציה הכי גדולים של דיסני, השאירו את "פוקהונטס", "פינוקיו" ו"רובין הוד" בחוץ, התאהבו באנה ואלזה - ובחרו מנצח מפתיע
בסרטו החדש, "הענקים של אי הפסחא", הבמאי הוותיק שב אל המשפחה שכיכבה בלהיט "חתונה מאוחרת". אבני הבניין שלו הן עולם המושגים הפרטי של קוסאשווילי, זיכרונות וסיפורים שהתגלגלו לכדי עולם חדש, משונה וספציפי שלא תמצאו כמוהו במקום אחר
ברגעי השיא שלה, "הכרישים" עושה משהו שכמעט לא תמצאו בפריים טיים של הערוצים המסחריים - היא מלמדת את הצופים משהו. צוות "הכרישים" אולי משחק על כסף אמיתי, אבל הבועה שהתוכנית יוצרת מאפשרת לה להראות כמעט תיאורטית, רחוקה וקרובה אלינו בו זמנית
"משמר הגבול" מציעה כל כך הרבה דרמה שחסר לה רק עוד צעד וחצי למלודרמטי. כדי להצליח לעמוד בציפיות האלה היא תצטרך לשחק על הגבול הזה - להשאיר את הצופים במתח בלי להפיל טוויסטים מוגזמים, לתת לדמויות שלה לעשות דברים קיצוניים בלי לשבור את המסגרת שהכרנו
מעבר להישגים ש"שבע ברכות" בוודאי ירשום לעצמו בטקס פרסי אופיר, אין ספק שהסרט צפוי להפוך ללהיט גם בקרב הקהל. זה קולנוע מתוחכם כמו שהוא נגיש, מלא דרמה אבל גם מצחיק מאוד, לפעמים בו בזמן. לסרט יש כל כך הרבה נקודות לזכותו, אך כוחו הגדול הוא דווקא הספציפיות שלו
חוסר המקוריות של "אימפריית הכאב" הוא לא בעיה בפני עצמו, בטח כשמדובר בנושא רחב ומורכב כמו מגפת האופיואידים. הבעיה היא שלסדרה החדשה אין באמת מה לחדש אחרי הסדרה "דופסיק" מלפני שנתיים (שזמינה בישראל בדיסני פלוס), והיא פשוט עושה את אותו הדבר הרבה פחות טוב
על הנייר, התקציר של "העתיד" מבטיח סרט עתידני דיסוטופי מרתק. במציאות, מדובר בדרמה אפלה על החברה הישראלית, מלאה במטאפורות עד אין קץ. השחקניות נפלאות והתסריט נוקב, אבל מתחת לכל אלה הסרט לא מצליח להתחבר לסיפור מגובש ושלם באמת
פסטיבל "אנימיקס" חוזר בפעם ה-23 ויציג מבחר מסעיר של סרטי אנימציה מרתקים מהעולם. מעיבוד יפני מפואר לאגדה הודית שהפך לסרט פולחן, דרך הסרט הכי צרפתי שאפשר ועד לחיים בצל מלחמת האזרחים באנגולה: צללנו לתכנייה וגילינו אוצרות של ממש
באמצע ימי השפל של המותג, "פלישה סודית" בדיסני+ יכולה הייתה להיות הסדרה שתשנה את התמונה - אלא שמדובר בסדרה דלה, אפורה ורוב הזמן פשוט משעממת, שלא משאירה חותם ממשי על צופיה. מזל שיש את אוליביה קולמן ועוד כמה רגעי חסד, שמונעים ממנה להיות מיותרת לגמרי
הסרט הביוגרפי המונומנטלי על מפתח פצצת האטום הוא הצהרת כוח של כריסטופר נולאן. הוא תובעני, עמוס וגם קצת נמרח - והבמאי המצליח שוב כושל בכתיבת דמויות נשיות - אבל המשחק המפעים של קיליאן מרפי בתפקיד הראשי החרדתי מתעלה מעל כל מגרעה
גיבורי "ברוקר", סרטו החדש של הבמאי היפני המוערך הירוקאזו קורה-אדה שבמרכזו סחר בתינוקות, הם אנשים שבורים ופגומים שחוברים למעין משפחה מוזרה. התסריט שלו עמוס ומורכב, אבל בבסיסו מוקד פשוט: הצורך האנושי לאהוב ולחוש נאהבים
קשה לומר שכריס המסוורת' שחקן מיומן מספיק כדי להצדיק את השדרוג הדרמטי בעלילת הסרט, אבל אנחנו פה בשביל פיצוצים ומכות. ואו-הו, כמה מכות יש כאן. בעידן של שוברי קופות מסונתזים למוות, כיף לראות סרט הופך לשיחת היום דווקא בגלל היבטים טכניים כמו פעלולים ועריכה
בסרטו החדש "אסטרואיד סיטי", מרכיב הבמאי קולאז' מבולגן אך חינני שמנסה לתפוס את הלך הרוח באמריקה מוכת הפוסט-טראומה והחרדה מהעתיד של שנות ה-50. מעבר לפריימים הסימטריים ולכל האלמנטים המוכרים מהיצירה שלו, זאת גם קומדיה ממש טובה
גיבור העל הזריז נתקל בכל מכשול אפשרי עד שהסרט שלו יצא. לא הכול מושלם, אבל בלי להתחכם יותר מדי, עם משחק ובימוי מוצלחים ומייקל קיטון בהופעת אורח נהדרת, הוא מציג מבט מרענן על כל היקום הקולנועי המבולגן הזה. שלושה כוכבים וחצי
דראג, נזילות מגדרית, קרוס-דרסריות, אהבה ביסקסואלית ומשחק בציפיות החברתיות מנשים וגברים כאחד: לפני 25 שנה בדיוק, הרבה לפני שהשמרנים הכריזו מלחמה על דיסני, "מולאן" עשה היסטוריה -והשפיע על כל הנסיכות שהגיעו אחר כך
הגרסה הקולנועית למחזה המצליח "סוף טוב", שבמרכזו אישה שמחליטה לוותר על הכימותרפיה כדי למות בדרכה, לוקחת לבריטניה את הסיפור הישראלי. האמירה עדיין חזקה, אבל העיבוד, בכיכובה של אנדי מקדואל, מרכך את הטון הסאטירי של המקור - וההומור השחור הולך לאיבוד בדרך
ההמשכון "ספיידרמן: בתוך ממדי העכביש" עונה על הציפיות הגבוהות עם אסתטיקה משוכללת, המון בדיחות טובות וכמה רגעים ממש שומטי לסתות. הוא אמנם אפל יותר מקודמו, ארוך ומשאיר יותר מדי קלפים פתוחים, אבל בשיאו - הצפייה בו היא כמו נסיעה מופלאה ברכבת הרים משוגעת
במדינות ערביות כמעט ולא הקרינו את הסרט של הבמאי השבדי טאריק סאלח, שבלבו רצח, מאבקי שליטה והשפעה בתוך האוניברסיטה האסלאמית הנחשבת בקהיר. אלא שהוא רלוונטי לכל מקום שבו הקונפליקט בין דת ומדינה נמצא בנקודת רתיחה
הגרסה המחודשת לסרט שאינספור ילדים גדלו עליו נאמנה מאוד למקור, עם כמה תוספות מינוריות, גיבורה מהממת וכל הבעיות שהיו גם אז. כל עוד לא מצפים ממנו ליותר משידור חוזר ומושקע של הסרט ההוא, אפשר אפילו להנות. רק למה הדגים כל כך מכוערים? שלושה כוכבים
"מהיר ועצבני 10", הפרק הכמעט-אחרון של הסדרה המטורללת שהפכה לתופעת תרבות, מציג גם הפעם מרדפי מכוניות, סצנות אקשן מופרכות, תפניות בלתי סבירות וגם הומור עצמי. אם תשימו את הסיפור המקושקש בצד, תוכלו להעביר את הזמן בכיף ולא ישעמם לכם לרגע. זהירות, ספוילרים
