גדלה בניינטיז ושרדה כדי לספר. תמיד מעוניינת בכוס תה
ההמשכון "ספיידרמן: בתוך ממדי העכביש" עונה על הציפיות הגבוהות עם אסתטיקה משוכללת, המון בדיחות טובות וכמה רגעים ממש שומטי לסתות. הוא אמנם אפל יותר מקודמו, ארוך ומשאיר יותר מדי קלפים פתוחים, אבל בשיאו - הצפייה בו היא כמו נסיעה מופלאה ברכבת הרים משוגעת
במדינות ערביות כמעט ולא הקרינו את הסרט של הבמאי השבדי טאריק סאלח, שבלבו רצח, מאבקי שליטה והשפעה בתוך האוניברסיטה האסלאמית הנחשבת בקהיר. אלא שהוא רלוונטי לכל מקום שבו הקונפליקט בין דת ומדינה נמצא בנקודת רתיחה
הגרסה המחודשת לסרט שאינספור ילדים גדלו עליו נאמנה מאוד למקור, עם כמה תוספות מינוריות, גיבורה מהממת וכל הבעיות שהיו גם אז. כל עוד לא מצפים ממנו ליותר משידור חוזר ומושקע של הסרט ההוא, אפשר אפילו להנות. רק למה הדגים כל כך מכוערים? שלושה כוכבים
"מהיר ועצבני 10", הפרק הכמעט-אחרון של הסדרה המטורללת שהפכה לתופעת תרבות, מציג גם הפעם מרדפי מכוניות, סצנות אקשן מופרכות, תפניות בלתי סבירות וגם הומור עצמי. אם תשימו את הסיפור המקושקש בצד, תוכלו להעביר את הזמן בכיף ולא ישעמם לכם לרגע. זהירות, ספוילרים
השחקנית הצרפתייה לאה סדו מככבת בסרט החדש "בוקר יפה אחד" כאישה צעירה המטפלת באביה החולה שהולך ומאבד קשר עם המציאות. בריאיון לרגל צאתו, היא מספרת כמה היא שמחה לגלם תפקידים של "אישה רגילה", ולמה הבמאי של "לא זמן למות" התעצבן עליה בצילומי סצינת הסיום
"האימא" בכיכובה של ג'יי לו הוא סרט פעולה בינוני וגנרי, שהחלקים הטובים שלו נוגעים דווקא לקשר הנרקם בין הגיבורה לבין בתה שנמסרה לאימוץ. לופז עצמה נותנת הופעה סבירה כגיבורת אקשן קשוחה ומרוחקת, אבל התוצאה הסופית זניחה ונשכחת. שני כוכבים וחצי
"ימי הפיק" מתמקד בצדדים הזוהרים פחות בדרכו של המאסטרו, "המרד של עמוס" מתמסר לדמותו של מייסד טלגראס, "האסירה איקס" משלב ראיונות עם רוצחים סדרתיים בסיפורו של אסיר ישראלי ידוע, ואילו "הרף התחתון ביותר" נוקט בטקטיקה מבריקה לשחזור טראומה נוראית. מקבץ "דוקאביב"
במקום מסיבת סיום קלילה, הפרק השלישי בטרילוגיה מסיים את הסיפור של חבורת האאוטסיידרים מהחלל בדרך קודרת הרבה יותר, עם כמה מהסצנות הכי קשות לצפייה בתולדות סרטי הקומיקס. הכאב מתאזן עם הרבה אהבה לדמויות, בפרידה יפה ומרגשת מסדרה שהצליחה למתוח את גבולות הז'אנר
כיף קליל ושטחי הוא עדיין כיף, אבל עם קאסט כל כך טוב ותקציב מכובד, חבל שדווקא הכתיבה של "שמיגדון" מונעת מהעונה השנייה לנסוק לשמיים. כשהיא לוקחת כמה צעדי מרחק מחומר המקור שעליו היא עושה פרודיה, אז היא עובדת הכי טוב, רק שלרוב היא מעדיפה לכוון אל מטרות קלות
בסרט עטור השבחים "צעירים לנצח", חוזרת ולריה ברוני-טדסקי אל זיכרונותיה מבית הספר למשחק. בשיחה עם וואלה! תרבות, מסבירה הבמאית - ואחותה של קרלה - למה הדבר הכי חשוב בעבודה עם שחקנים הוא אמפתיה: "אהבה היא הצורך הכי ראשוני וקיומי, לא רק לשחקן אלא לכל אדם"
"לאן את נוסעת" (HOT8) הוא סיפור מסע רגשי, משפחתי ואישי, המזכיר שלצד הרצון להאמין שהצלחתה והתקבלותה של יצירה קשורות רק לאיכותה הספציפית, היא תלויה גם בהקשר ההיסטורי והפוליטי הרחב, לנראטיבים "רצויים" ולערכים מועדפים
התחקיר של כאן 11 התמקד בנושא אחד ברור והוא תופעת ההטרדות המיניות בספארי. באולפן שישי כיוונו הרבה יותר גבוה, והתוצאה היא תפסת מרובה לא תפסת. אולפן שישי ניסו להגן על הווטרינר הראשי, אך בכאן 11 הציגו עדויות של ממש על הטרדה מינית. אז מי כאן באמת הקורבן?
"רנפילד", קומדיית אימה ואקשן, מביאה את הסיפור על דרקולה למאה ה-21, ומתמקדת דווקא במשרת האומלל שלו. היא מלאה בכוונות טובות, מקורית ומצחיקה, אבל עם עלילה מעט מחוררת, הסרט מסתיים בתחושה קלה של פספוס. שלושה וחצי כוכבים
אחרי 30 שנה, שוב ניסו להפוך את השרברב האהוב ממשחק לסרט. התסריטאים הלכו על בטוח עם סיפור גנרי - ובינינו, גם הגיבור די משעמם - אבל האנימציה מפצה על כך בגדול, ובשיאו, הסרט הזה בכל זאת נראה כמו משחק מחשב. שלושה כוכבים וחצי
כתיבה קומית טובה וקאסט מצוין מאפשרים ל"אבא בהפרעה" להיות מלהיבה כבר מההתחלה, אך היא עדיין זקוקה לכמה שפצורים כדי להיות מושלמת. אחת הבעיות היא העובדה שהסדרה מעט חזרתית ומציגה את אותם קונפליקטים ובעיות בין האב והבן, מה שבולט בצפייה מרתונית
"צל של אמת: ההכרעה", הפרק החמישי והחדש של הסדרה על משפטו החוזר של זדורוב, מתעלם לפתע מזו שלאורך שנים האשימו כרוצחת - וכדי לקבל את מלוא התמונה צריך לעבור לסרט אחר. ומה באשר לברהנו טגניה? הוא הציג גרסה מעניינת של הפרשה. חבל רק שזה שובץ מול הישרדות
הוא מצטט ומעתיק מסרטים אחרים במוצהר ובלי הפסקה, משתמש בכוחו של הקולנוע כדי לכתוב מחדש את ההיסטוריה - וגם חולם על הסינמטק שיקים אחרי הפרישה. קוונטין טרנטינו, מעריץ הקולנוע האולטימטיבי, חוגג שישה עשורים ומתכונן לסרטו האחרון - ועדיין מאוהב במסך הגדול
במובן מסוים הסדרה החדשה של הוט היא סוס טרויאני מבריק. היא יוצאת לדרך עם כל הרעש, הצלצולים והסנסציות שהייתם מצפים לקבל , כולל שורות בשירותים, תלבושות מוגזמות והרפתקאות מיניות מפתיעות, אבל אגב כך מגניבה את הצדדים העדינים, הרגישים והמתוחכמים יותר
בכלל לא ברור איך ההמשכון "שהאזאם! 2: זעם האלים" ישתלב בחזון החדש של די.סי, אם בכלל. אבל עם הלן מירן ולוסי לו כמרשעות מיתולוגיות, תועפות של הומור ואקשן לא רע, הוא בכל זאת מצדיק קפיצה לקולנוע. שלושה כוכבים וחצי
"קירבה", המועמד הבלגי לאוסקר הזר, מתאר דרך סיפורם של שני ילדים את היחס האכזרי של החברה כלפי מי שחורג ממודל הגבריות. הבימוי גורם לסרט להרגיש אמנם כמו פיסה מהחיים, אך כזו ללא גווני ביניים - וכמעט כל טוויסט מרגיש כמו פטיש לראש, לטוב ולרע. שלושה כוכבים וחצי
"חומר דוב" מציג קומדיה שחורה ומשוגעת על כל הראש, שכוללת לא מעט אלימות גרפית ודם. האם זה הסרט הכי מלוטש, הגיוני או מיומן שתראו השנה? בהחלט לא. אבל בזכות הומור שחור, אפקטים מוצלחים וקאסט שמאמץ בשמחה את הטירוף הכללי, הוא בכל זאת מספק כיף גדול. 3.5 כוכבים
חשיפה היא כבר לא להכין תגובה לשאלות נפיצות ולבכות מול המצלמה, היא גם להרשות לעצמך לדבר מהלב בלי לדאוג לרהיטות ולהתלכלך באמת. גם אם כל מילה שסטטיק אמר בסרט ששודר עליו אתמול בקשת 12 היא אמת לאמיתה, הצופה תמיד רואה את החוטים שמתפעלים את תיאטרון הבובות
הסרט שפותח את השלב החמישי ביקום הקולנועי של מארוול מעייף, עמוס מדי, ומוגזם בהרבה משני הסרטים הקודמים בסדרת אנטמן. נקודת האור שלו: יש רשע חדש בסביבה, והליהוק שלו הוא לא פחות מהברקה. שני כוכבים וחצי
הסרט הצרפתי שנעשה בהשראת הלהיט הישראלי שהיה מועמד לאוסקר מעביר את הדרמה מעולם הפילולוגיה לאולם הקונצרטים. ההשוואה אכזרית: סרטו של יוסף סידר היה מופת קולנועי בלתי נשכח, ואילו "מאסטרו" הוא דרמה משפחתית עצלה, עם סצינות שראיתם כבר מאה פעם ואפס תעוזה
קשה שלא לתהות איך ייתכן שהסיפור המזעזע של הילה צור שנאנסה 15 שנה על ידי אחיה בכלל משודר בטלוויזיה, וכל כך מדהים לגלות שזה באמת אפשרי, שאת הכביסה הכי מלוכלכת אפשר ואולי אפילו כדאי לכבס לעיני כל המדינה. בשביל רבים שחוו חוויה דומה, השידור הזה הוא רק ההתחלה
"עיניה התכולות" שעלה בנטפליקס מכניס את אדגר אלן פו, האיש שהמציא את הספרות הבלשית והפך לשם נרדף לאימה גותית, לתוך הז'אנר שהוא עצמו יצר. הסרט מלא בכבוד והערכה ליוצר המהולל ורוב הזמן מהנה, אבל סובל מפתרון מטופש וקאסט שמתבזבז על דמויות משמימות. שלושה כוכבים
ג'יימס קמרון לא חסך באמצעים ושופך על הצופים דליי ענק של אקשן, ספקטקל ואפקטים. יש פה פיצוצים, יריות, יצורים חייזריים חדשים, נופי טבע צבעוניים, קצת דרמת התבגרות והרבה רגעים משפחתיים. רק שאם כבר הושקעו כל כך הרבה מאמצים, לא חראם לתת לו כזה תסריט בשקל?
"גיירמו דל טורו מציג: פינוקיו" שעלה באחרונה בנטפליקס הוא סרט מרשים ומפואר שמצליח לרגש, להצחיק ולהפחיד - לעיתים באותה הסצנה ממש. הוא לא נאמן לספר, אך ניכר שדל טורו יצר את הגרסה שלו מתוך אהבה עצומה לפינוקיו - כדמות וכסיפור. 4 וחצי כוכבים
סרט ההתבגרות הירדני בנטפליקס, שעוסק בנערה פלסטינית בזמן מלחמת העצמאות ומציג גם רצח של משפחה בידי חיילים ישראלים עם עברית עקומה, הוא סרט קטן, מקושקש ולא אמין. אבל גם אם כעסתם על החד-צדדיות, כדאי לזכור שמדובר בסופו של דבר בסרט עלילתי - ולא יותר. שני כוכבים
הסרט שפותח את חגיגות המאה לאולפנים הוא אכן, כפי שמרמז שמו, משונה קצת: שילוב לא טריוויאלי בין תבניות מוכרות לניסיונות לפרוץ את הנוסחה. אבל בהיעדר פוקוס, רוב הזמן הוא "רק" טוב מאוד. ובכל זאת יש כאן מה לחגוג: לראשונה דיסני מציגה נער מחוץ לארון - והוא מקסים
