אחד ממעשי השוד הנועזים שנעשו בישראל זכה לגרסת דוקו מהממת ביופיה
"אהובתו של שודד השעונים", דוקו פשע עם שם של רומן רומנטי זול, הוא סרט מרתק, ייחודי וסוחף שאם רק תתנו לו את הצ'אנס - יגנוב לכם את הזמן

כותב על טלוויזיה, מוזיקה ותקשורת, או בקיצור - חי על התפר שבין ריאליטי ומציאות. הייטקיסט ביום, מוזיקאי בחלום.
"אהובתו של שודד השעונים", דוקו פשע עם שם של רומן רומנטי זול, הוא סרט מרתק, ייחודי וסוחף שאם רק תתנו לו את הצ'אנס - יגנוב לכם את הזמן
בדיוק בזמן ש"גוף שלישי" כובשת שיאי רייטינג, ברור לגמרי שהקהל צמא לתכנים איכותיים בטלוויזיה המסחרית ושיש בקשת אנשים שיודעים לעשות אותם מצוין. אז למה לשדר את "רואים את הקול", ריאליטי עצלני שמרגיש כאילו אנחנו מקבלים הצצה אל מאחורי הקלעים של פס הייצור?
הכתבה של לוקאץ' על אלפי או עשרות אלפי ישראלים שבוחרים לעזוב את המדינה שלהם, את המשפחות ואת החברים שלהם, היא לא "עוד כתבת מגזין". יש פה תחושה של סיכום, של פחד שלא הכרנו בעבר
הרמזים היו מופרכים, הביצועים - לא קשורים למציאות, אבל למרות הביקורת, גם העונה הזאת של "הזמר במסכה" ניצחה את ערבי השידור שלה בפערים משמעותיים. כי אין כמו אננס בבגדי ספורט כדי לגרום לנו לברוח למקומות נעימים יותר מאשר המחאות והפיגועים שמסביבנו
ביציאה מהארון שלו, גילם שרקי את מה שהממשלה הקיצונית הייתה רוצה שנשכח. הוא ישראל היפה שאנחנו רוצים להיות וגם אם הוא לא באמת התכוון לכך, הפוסט שלו הפך לפצצה פוליטית. לא במובן השטחי של ימין ושמאל, במובן המהותי של ערכים ושל איך המדינה שלנו תראה בעוד 20 שנה
"מחוברים" 10 מנסה לספק את הסחורה במהירות מתוך הנחה שלקהל שלה כבר אין סבלנות, ועל הדרך היא מאבדת הרבה מהניואנסים והרגישות שאפיינו אותה בעונות הראשונות. אבל בזכות דמויות כמו בוגנים, בנאי ופלס, נדמה שגם הפעם היא תהיה שווה את הצפייה
אניה בוקשטיין מצוינת, עמוס תמם בתפקידו הטוב ביותר מזה שנים, ומעל כולם נישא אור בן מלך בתפקיד אסא, עם תצוגת משחק פנטסטית, כזו שקשה להוריד ממנה את העיניים, על התפר שבין פגיעות מעוררת חמלה לאכזריות מפחידה. בעזרתם, העונה השנייה של "המדובב" התעלתה על קודמתה
"הטרמפיסט עם הגרזן", הדוקו-פשע החדש של נטפליקס, מספר על קאי, חסר בית שעצר תקיפה של שלושה אנשים, הפך מיד לגיבור תרבות - וכעבור חודשים ספורים נעצר בחשד לרצח אכזרי. זהו מסע מהיר ומטלטל רגשית על המהירות שבה אהבה מתחלפת בשנאה, ועל הסכנה שבנהירה אחר עדר הלייקים
כדאי שמגישות "מדברות על זה" בקשת 12 והפאנל שלצידן ינסו לספק לצופים ולצופות גם ערך מוסף אמיתי עם דיונים שעולים על אלה שתוכלו למצוא באחת מקבוצות הוואטסאפ הפרטיות שלכם
"כאילו אין מחר" מציג צעירים הנמלטים מפיגוע במצעד הגאווה, ומדחיקים את הטראומה בעזרת סקס וסמים בתוך דירה סגורה. עצם קיומו של הסרט מבורך באקלים הנוכחי, אבל למרות שהקאסט נותן את כולו, ובמיוחד ישראל אוגלבו בתפקיד ראשון, הדמויות פשוט לא מעניינות. שלושה כוכבים
חלקו הראשון של "האישה שהפילה את נוכל הטינדר" לא טוב ולא מחדש במיוחד. הוא משמש בעיקר טיזר לחלק השני, ותוהה אם בת זוגו של הנוכל היא נוכלת בעצמה או שמא עוד קורבן שלו. אתגר אשף ביצירת רגעים דרמטיים, גם כאשר הם מרגישים כמניפולציה רגשית על המשתתפים עצמם
ספריית נטפליקס מלאה בסדרות המתארות אלימות פיזית גרפית ומזעזעת. הסדרה "אל תעני לטלפון" לא עושה את זה ובכל זאת גורמת לעוד ועוד צופים להחזיק את הראש בחוסר אמון. זו עוצמתה הגדולה: היא מציגה סיטואציה שכל אחד ואחת מאיתנו היה יכולים להימצא בה
הרמזים מגוחכים מתמיד, את הביצועים גם כך אי אפשר לזהות והניחושים של צדי צרפתי מגיעים למחוזות הביזאר. "הזמר במסכה" חזרה בעונה חדשה בלי חידושים אבל עם סטטיק ובן אל ביחד, לא מעט פאן, ועוד תחפושות של נשנושים שסטלנים אוהבים
"נשות המהפכה" הוא טבילת אש לא רעה של רינה מצליח בתחום הסרטים התיעודיים אבל במקביל הוא גם עושה רושם של סרט שהיה צריך לקבל עוד: עוד זמן מסך, עוד תחקיר ועוד חפירה לעומק. ובעיקר חפירה לעומק בתוך הסיפור האישי של מצליח, שמצאה עצמה מחוץ לתקשורת
גם בעונתה השביעית, כשהפוקוס כבר עבר סופית מהמגרשים אל הדינמיקה הפנימית, סדרת הדוקו-ריאליטי שמלווה את בני המשפחה מצליחה לבדר עם שלל רגעים מצחיקים ודמויות הזויות. אפילו מהדרמות המשפחתיות והקרע שגרמה "הישרדות" היא מצליחה לחלץ טלוויזיה מצוינת
בזמן שעולם האופנה ניסה להתחיל ולתפוס את עצמו בידיים - נדמה שבכל הנוגע לדוגמנים גברים, הניצול המיני, היחס המשפיל והדורסנות עדיין נמשכים בכל הכוח. סדרת הדוקו הישראלית החדשה מצליחה לספק מבט חדש ומעניין על העולם הזה, שנתפס בטעות כשולי ומגוחך
אחרי שנים על המסך זה כבר ברור: כש"אבודים" מוצאת סיפור מעניין היא הופכת לטלוויזיה שקשה מאוד להוריד ממנה את העיניים, וסיפורה של מרי פרץ ספציפית מכיל בתוכו את כל החומרים לטלוויזיה ממגנטת. יחד עם זאת, יש לתוכנית גם נטייה למתוח סיפורים כמו מסטיק
הסרט "פותחים את זה" הוא סרט נהדר כי הוא מביא לקדמת המסך נושא שהיה צריך להיות מדובר כבר קודם והוא עושה את זה בלי להתנצל ובלי להתחסד. גם רשימת המרואיינים שקיבצה שינדלר מעניינת ומעוררת אמפתיה יותר מאשר ההייטקיסטים מסרטה הקודם. חבל רק שהיא "דחפה" את עצמה אליו
ב"דובאי בלינג" יש כל כך הרבה תככים ומזימות עד שהיא גורמת לאופרות סבון להיראות כמו דרמה תקופתית כבדת ראש, "האהבה היא עיוורת" עוזרת לנו לצקצק כלפי המתמודדים בשמחה, ואילו "תעלומות בלתי פתורות" פחות טובה הפעם, ועדיין מצדיקה את מקומה
על רקע גמר עונת העשור של "מאסטר שף", ברור שהאינרציה יכולה לגרום לכך שהריאליטי יחגוג איתנו גם עשרים ושלושים עונות. מה שכן, הוא יכול וצריך להשתנות - והדבר הראשון שצריך להיכנס לתוכו הוא הומור
תכנית האקטואליה החדשה של רשת 13, ששני בכירי הערוץ מגישים לסירוגין, יצאה אמש לדרכה עם פאנל מגוון אבל עם סדר יום מקוטב. בסופה הודתה חסון שגם היא כבר עייפה מהשיח הפלגני, אלא שהתוכנית שהיא מובילה תורמת בדיוק לזה. וגם: מי צריך שידורי תעמולה בשנת 2022?
שבעת הפרקים של "הצופה", הלהיט החדש של נטפליקס מבית היוצר של ראיין מרפי, יעברו כל כך מהר עד שבכלל לא תרגישו שהיא הסתיימה. הבעיה היא שמעבר למתח ולהומור, "הצופה" לא מצליחה להותיר חותם
בשונה מדמויות כמו ג'ופרי ברתיאון או הומלנדר, ג'ון פול מ"אחיות רעות" לא מתקיים בתוך עולם פנטסטי. הוא חי בינינו, עובד במשרד ועוקב אחרי משחקי כדורגל, אבל התחביב הכי גדול שלו הוא לאמלל את כל הסובבים אותו. הוא אחת הסיבות הגדולות לכך ש"אחיות רעות" כה נהדרת
נראה שהקהל התאהב בהצגה "על הגבעה", סאטירה חריפה על מפעל ההתנחלויות ונוער הגבעות שהוצגה בפסטיבל עכו, למרות שהיה מעניין יותר לראות איך היו מגיבים מתנחלים. למרות הכול, מפגש התרבויות הטעון הזה הוא חלק מהקסם של הפסטיבל
"אין גברים כאלה" היא הקומדיה הרומנטית ההומואית הראשונה שהופקה והופצה על ידי אחד האולפנים הגדולים, אבל יש בה הרבה יותר מזה: תסריט חכם, בדיחות מעולות, ביקורת שנונה ותצוגות משחק נהדרות. כל אלה מצליחים לרענן ז'אנר חבוט, ולהיכנס עמוק לתוך הלב. 4.5 כוכבים
העונה הרביעית בסאגה הייתה הכי יוצאת דופן וגם הכי פוליטית, עם קצב אחר ומיקוד שעבר מהשטח אל מסדרונות שב"כ. בעוד לוסי איוב עברה בהצלחה את טבילת האש שלה כשחקנית דרמטית, הקונפליקט של הדמות שהיא מגלמת נמצא במרכז שיא הדרמה שראינו מ"פאודה" עד כה. זהירות: ספוילרים
"חטאי אימנו", סדרת הדוקו-פשע החדשה והמטלטלת של נטפליקס, היא כבר הסדרה הרביעית שעולה השנה ומשלבת בין הזרם המורמוני ופשע, והיא מספקת הצצה לתהומות הבלתי נתפסות שאליהן הנפש האנושית עלולה לצלול כאשר אינה מטופלת
הגיבורות של הדוקו-ריאליטי הן חרדיות חזקות ופורצות דרך, והסדרה מלאה בכוונות טובות וממלאת את הצופים באופטימיות ותקווה. אבל עריכה מרושלת ויחצ"נות עצמית גורמות לה לעייף משלב מוקדם מאוד, והנושאים המעניינים באמת שבהם היא הייתה צריכה לגעת - עולים רק בין השורות
השיר החדש והנוקב של האייקון הנערץ מפרק את הסטריאוטיפים של ההומואיות התל אביבית, אך העקיצה הלגיטימית שלו בנושא הפונדקאות וסכנת הניצול הטמונה בה עוררה כעס רב. בסופו של דבר, אם הקהילה הגאה רוצה לצמוח ולהתפתח - היא חייבת להיות הרבה יותר פתוחה לביקורת. דעה
"הנבחרות", סדרת הדוקו המספרת את סיפורן של הנשים בפוליטיקה הישראלית, עושה את מה שמצופה מטלוויזיה ציבורית: היא מעשירה, מעוררת מחשבה ודיון פתוח ועושה את כל זה באלגנטיות. ומי שיחפש שיסוי בין ימין ושמאל יגלה דווקא אחדות מפתיעה