כותב על טלוויזיה, מוזיקה ותקשורת, או בקיצור - חי על התפר שבין ריאליטי ומציאות. הייטקיסט ביום, מוזיקאי בחלום.
נראה שבידי צוות הליהוק של "בואו לאכול איתי" יש את כוח העל שעוזר להם להביא אל המסך פרצופים חדשים, מצחיקים, שונים, מרעננים ומאוד שנונים. בני ציפר זה המובן מאליו, אבל כדאי במיוחד להכיר את הזוג המיזנתרופי גיא ההייטקיסט והדס העייפה
ההסתגלות של האמריקאים לעבודה עם ישראלים ולהפך, הקורונה שעצרה הכל, המחווה הגדולה של נטפליקס, והאופן שבו ישראל נתפסת בעולם דרך סדרות כאלה. לקראת "פגע וברח", הסדרה החדשה של יוצרי "פאודה" עבור נטפליקס, תפסנו את ליאור רז, גל תורן ומורן רוזנבלט לשיחה רשמית למדי
כמו בסיטקומים קלאסיים של שש פלוס, גם "בלא טיפוסי" אין באמת אנטגוניסט, משהו שישאיר את הצופים במתח מסוים לאורך הפרקים. בסדרה שיסודה הוא קושי, התחושה התמידית שמקנה "לא טיפוסי" היא "יהיה בסדר", שזה נחמד, אבל גם לא ממש הופך אותה לטלוויזיה מרתקת
שתי הסדרות החדשות של אפל טיוי פלוס נהנות מפרופיל גבוה ושחקנים מהשורה הראשונה, אבל זה לא עוזר להן להפוך לצפיות חובה. בעוד "פיזיקל" בכיכובה של רוז ביירן לפחות מפגינה רעיונות מעניינים ומשחק מרהיב, "סיפורה של ליסי" עם ג'וליאן מור וקלייב אואן פשוט משמימה
ההחלטה של yes להציב אישה טרנסג'נדרית בפרונט, בקמפיין מושקע ביותר שמקודם בכל הערוצים ובתקציב ענק, היא אמירה ברורה: שמרנים? טרנסופובים? אנחנו לא אתכם. העובדה שברמן מובילה קמפיין חשובה הרבה יותר מרמת הדיוק של השיח המגדרי בתוך העולם של הפרסומת עצמה
רבים ראו בנטייה של פרופ' רולידר להרים את הקול ולהשתמש במחוות גוף מוגזמות ככריזמה בעוד אחרים ראו בה סימנים של אגרסיביות חבויה. קשה להישאר אדישים להתנהגות האגרסיבית המתוארת ב"זמן אמת" ובעיקר לתהות איך במשך שלושים שנה הדברים האלה לא השפיעו על הקריירה שלו כאן
הקומדיה החדשה של ישראל קטורזה ומיה דגן רחוקה מלהיות מבריקה, אך מפתיעה לטובה ואולי אפילו תצליח למלא את החלל של "סברי מרנן" - קומדיה שכל המשפחה תוכל לשבת וליהנות מולה אחרי ארוחת שישי
לא חסרות בעיות לדרמה המוזיקלית של קשת. הדיאלוגים, העריכה - דברים שאפילו אוולין הגואל לא תושיע. אבל אולי הבעיה הכי גדולה שלה היא שאף ששווקה כדרמה רצינית, "היורשת" בכלל רוצה לצחוק ולעשות שטויות. כנראה משם נובע חוסר ההצלחה שלה
הזוגות שהעפילו לגמר "זוג מנצח VIP" (רשת 13) שהתקיים אתמול היו מוצלחים ומעניינים (אנחנו מתכוונים בעיקר אליך, לאורה), אבל למרות זאת צפייה בשני פרקי הגמר גרמה לנו לתחושת מבוכה בזכות ערכי חפיפניקיות ורישול
המפגש הטעון בין אמנון לוי וד"ר אבישי בן חיים היה שיח חירשים בווליום גבוה. הוא גרם לי להבין (שוב) כמה הטענות של בן חיים משוללות ביסוס, אבל דווקא מילות הפרידה של בן חיים הצליחו להפיח קצת תקווה
אפשר להבין את תהליך החשיבה שעמד מאחורי פיתוח הפורמט ששודר אתמול לראשונה בקשת 12. האינסטגרם הישראלי הצמיח בשנים האחרונות קונדיטורים רבים שבזכות תמונות "סקסיות" של קינוחים הקימו עסקים מצליחים. אז למה יש לנו תחושה שלא כולם ידברו על הקינוחים בתכנית?
"גבר בפוראבר" הוא המנון גאווה מהונדס ששוכח את מקומו בהיסטוריה, אבל הוא רק חלק מבעיה רחבה יותר. לאורך ההיסטוריה, השירים שהפכו מזוהים באמת עם הקהילה הגאה, לא רק בארץ אלא בעולם כולו, לא נוצרו בכוונה ככאלה. ובכל מקרה, היינו סולחים אם השיר לא היה גרוע
ההחלטה לא להתחסן שבגללה הפסיד תפקיד בסדרה ("שמחתי על השיח שזה עורר"), המעבר מתל אביב לזכרון יעקב ("אין את הלחץ הזה שאני אשב בבית קפה ויראה אותי במאי") והתפקיד ב"מלכת היופי של ירושלים" (yes): השחקן מוריס כהן מדבר על ההתקרבות לדת ועל גזענות. ריאיון
כאשר ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, אחד הדוברים הבולטים ביותר נגד בנימין נתניהו, הגיע ל"אולפן שישי", חילופי העלבונות בינו ובין ביסמוט הגיעו לשיא חדש שהרגיש בעיקר כמו שפל. בערוץ המקביל המצב לא היה טוב יותר. אפילו להפך
"מאסטר שף", שהגמר שלה שודר אתמול, סובלת מתחושה קלה של מיצוי. הכול שם נהדר, אבל חסר הניצוץ של ההתחלה. לשמחתם וגם לשמחתנו, יש לנו מספיק זמן להתגעגע עד העונה הבאה בה סביר להניח שנאמר פחות או יותר את אותו הדבר
השיחה המרגשת בין מיכל ושרי אנסקי, הסיבה שדור רפאלי הוא אחת ההפתעות של העונה, הפספוס של עברי לידר, הר הגעש הרגשי של דורין אטיאס והנורמליות המתריסה של לוסי אהריש. בדיוק כשהתחיל להתאהב ולהיקשר לכולם, בן בירון בראודה מסכם עונה של "מחוברים"
תוכנית הריאליטי של נטפליקס, במסגרתה שמונה מתמודדים מתקשרים עם שכניהם ברשת חברתית, הפכה למרענן רשמי של החודש האחרון. מין גרסה מופרעת וקלילה של משחק פוקר, שבה לא משנה אילו קלפים יש לשחקנים בידיים אלא איך הם משתמשים בהם
עם כל הכבוד לאקסיות המפורסמות, לחברות האמיצה עם אבא רפי, אפילו לכניסה של ציפי לבית הסוהר, בר היא הצל הענק שהאפיל על העלילה של דור - והשבוע סופסוף זכינו לשמוע את הצד שלה בסיפור: בן בירון בראודה סוגר עוד שבוע ב"מחוברים" (HOT)
דור רפאלי מתחיל לחשוב על הקמת משפחה משלו ומקיים מבחנים מוזרים למועמדת לתפקיד האמא, צחי ולוסי מציגים מודל דו-קיום שבימים שכאלה רק גורם ללבנו להיצבט, ודורין אטיאס מתמודדת (ביחד עם חברתה עינת ארליך) עם הגיל ועם שאלת הרלוונטיות. סיכום שבוע ב"מחוברים"
מיכל אנסקי ממשיכה להיות הדבר הכי טוב בעונה הנוכחית של "מחוברים". כשהיא לא נמצאת במסלול התנגשות עם שרי או מיניקה את גבריאלה, היא עסוקה בעיקר בדבר הכי יצרי בחיים - סקס. בנוסף, דור רפאלי יוצא מהשריון ומרגש, ורק עברי לידר ממשיך להיות חידה
את טבילת האש שלה ב"העולם הבוקר" לצד המגיש שלצדה וחובב הפרובוקציות אברי גלעד עברה רותם ישראל בהצטיינות, אך כמו שהיא יודעת בעצמה - הליגה עוד ארוכה והגשה לצד אברי נמשכת הרבה יותר מתשעים דקות
"מקיף מילאנו" של כאן חינוכית היא לא סדרת נוער מושלמת, אך מרגישה שלמה מאוד. נדמה שהכותבים למדו היטב את קהל היעד שלהם והצליחו להכניס בתיכוניסטים הצעירים נשמה הרבה מעבר לקלישאות הרגילות של דור הטיקטוק
הורות, בדגש על אימהות, תהיה ככל הנראה הנרטיב שילווה אותנו בעונה הנוכחית של "מחוברים", ויעבור בצורה פתלתלה בין חייהם של הסלבס. בניגוד לחשש שלפיו הקורונה תשתלט על התוכנית, נדמה שלמחוברים יש פחדים קמאיים יותר להתמודד איתם
בעונתה הראשונה הייתה "משחקי השף" האחות הצעירה והבועטת של "מאסטר שף, אך היום היא מעט מתקשה להמציא את עצמה מחדש. התשוקה שהייתה שם הלכה לאיבוד וזה מורגש. קיים אמנם מאמץ ללכת לכיוון האנושי והמרגש, הבעיה היא שהכול מתקבל באדישות אצל הצופה
לכבוד יום העצמאות חזרנו אחורה אל כמה מהסדרות שזכו בזמן אמת להתעלמות או ביקורות שליליות אך בדיעבד התבררו כהברקה ששווה לראות. מ"מקום לדאגה" ועד "אבודים באפריקה", מ"ג'וני" ועד "פיק אפ" - פרגון היא לא מילה גסה
סדרת הלהיט החדשה של נטפליקס מלאה בחשיבות עצמית, חורים עלילתיים ומוזיקה דרמטית שמלווה גם את הסצנות הכי סתמיות. "מי הרג את שרה?" כנראה הייתה רוצה להידמות לאופרות הסבון המפוארות של אהרון ספלינג, אך מרגישה יותר כמו רגרסיה ל"כסף קטלני"
במקרה נדיר שבו סרט ישראלי הופך לסדרה, "ישמח חתני" שבה לסיפורן של בנות קהילת מוסייף בתסריט שעוסק בין היתר בהדרת נשים, בפוליטיקה צינית ובשיח המזרחי. צחי הלוי מצטיין, עינת שרוף שוב מתבלטת לטובה, אבל מעל לכל יש בסדרה תחושה של "סתם" נורמליות, שהייתה כל כך חסרה
ההיבט המציאותי בגבורת-על מופרזת, הניסוי הטלוויזיוני של אפל לא מחזיק עניין, וסדרת נעורים אדג'ית נוספת - אבל הפעם כזו שעשויה להפוך לטובה ביותר על המסך כרגע. זה מה שחשבנו על "בלתי מנוצח", "שיחות" ו-"Generation"
כוכבת הפופ דמי לובאטו מחטטת בפצעים בסדרה החדשה "לרקוד עם השטן". היא חושפת את ההתמכרות שלה ומעלה שאלות מטרידות על דימוי והצלחה, אבל העיסוק בנושאים החשובים האלה מוכתם על ידי טביעות האצבע הציניות והאופורטוניסטיות של המנהל שלה
כל מה שהופך את "מהצד השני" לתוכנית אקטואליה מעולה הוא היכולת של יוצריה - גיא זהר, העורך הראשי יואב רבינוביץ' ושאר הצוות - לצפות בחדשות בצורה ביקורתית. זה נשמע כמעט מובן מאליו אבל כנראה שלא כך הדבר. אם אתם זקוקים למידע בדוק ומהימן, זו התכנית עבורכם
