יהודה לוי אמר למתמודדים "זה אתם מול העולם". חיוך עקום עלה על הפרצוף
רעננה יותר ועם מנחה חדש אבל עדיין מייגעת, "המירוץ למיליון" חזרה למסך בקשת 12 במקביל למצב הבלתי נסבל. האם אפשר להשאיר את המציאות בצד ולהתרכז בריאליטי?

כותב על טלוויזיה, מוזיקה ותקשורת, או בקיצור - חי על התפר שבין ריאליטי ומציאות. הייטקיסט ביום, מוזיקאי בחלום.
רעננה יותר ועם מנחה חדש אבל עדיין מייגעת, "המירוץ למיליון" חזרה למסך בקשת 12 במקביל למצב הבלתי נסבל. האם אפשר להשאיר את המציאות בצד ולהתרכז בריאליטי?
הסדרה החדשה של yes, שבמרכזה פסיכולוג שעובד בעיקר בשעות הלילה, נהנית ממשחק נפלא של קאסט בהובלת יוסף סוויד ושירה האס. גם אם היא מנסה להרשים קצת יותר מדי והולכת לאיבוד לפעמים, ממש תרצו להמשיך איתה בכל פעם לפרק הבא
המשפט שזרק אור היה אחד המאיימים בתולדות התוכנית, ההשתלחות של אורית באמילי הייתה מופע מזעזע של אלימות מילולית וחוסר מודעות קיצוני, וכמה טוב שפרידה מקבלת יותר זמן מסך: בן בירון בראודה מסכם עוד פרק
"אינדל" של הוט ניחנה בקול מקורי וברור שזועק היטב מכל דיאלוג, בימוי פנטסטי, קאסט צעיר טבעי ומרשים, ואווירת מתח שנותנת תחושה שהכל עלול להתפוצץ בכל שנייה. התוצאה היא אחת הסדרות הטובות ביותר בישראל בשנים האחרונות
יהב מוכיח שיש בו עומקים שלא הכרנו קודם, הוא רגיש לאחרים, יודע להקשיב ולא מפחד לעמוד על שלו; עידן שוב טעה בענק כשבחר לנהל רומן דווקא עם אמילי; ומה עוד אפשר לומר על אורית ואור שחושבים שמגיע להם הכול? בן בירון בראודה מסכם עוד פרק של האח הגדול
למרות משחק לוקה בחסר וכתיבה לא מספיק עמוקה, לא מעט בעונה השנייה של "בלקספייס" פשוט עובד. עלילת המתח סוחפת ומפתיעה במקומות הנכונים, והעיסוק שלה בפגיעות מיניות תורם לעלילה בלי שתיראה כמו תשדיר שירות דידקטי
האמא והבת של משפחת טנג'י הגיעו לתוכנית מוכנות וכבר הספיקו לבנות לעצמן מחנה ולריב בינן לבין עצמן. במקביל מתפתחת לה חבורת חיי לילה בפיקודה של הדר שגורמת לכולם להרגיש אאוטסיידרים, בעיקר לפרידה. ואיך קרה ששוב השיח על מזרחים ואשכנזים חזר? בן בירון מסכם
"האח הגדול" חזרה, ולפחות על סמך 12 הדיירים הראשונים שהוצגו אתמול, נראה שקיבלנו את עונת "אנשים שהשבעה באוקטובר נגע בהם", שזה בעצם השמות שגם ככה היו למלהקת ביומן רק עם עריכה שונה של תעודות הזהות. הבעיה התחילה עם משימת ה-AI, ירייה ברגל של התוכנית
אמנם תחרות הריקודים הסלוניים של קשת לא מתמודדת עם אותה ביקורת ציבורית כמו "האח הגדול" של רשת 13, אבל על פניו מדובר במוצר שמסמל את האסקפיזם המושלם
הגולדשטיינים נראים כמו אחלה אנשים, כנראה כאלה שהייתם רוצים להיות שכנים שלהם, אבל הפער בין זה לבין סדרה אודות חייהם גדול כמו הפער בין מופע המחווה לצביקה פיק למופע האווטארים של אבבא. וגם: אם מישהו קיווה שריאליטי החרדים ב-13 יעזור לקרב אותנו אליהם, קרה ההפך
"רוח צפונית" (HOT) סובלת מתסמונת הבופה המפורסמת - סדרה ששואפת להציע הכל לכולם אבל עושה את זה בצורה כל כך מגושמת עד שלצופים לא בא לקחת כלום. כבר בפרק הראשון יש חיסולים, בגידות וקליף האנגר רציני אבל אפס הצלחה ליצור חיבור רגשי למי מהדמויות
"הבוגדים" עובדת כל כך טוב כי היא משכילה להגדיל את החלק הכי מעניין בכל תחרות ריאליטי - האסטרטגיה. בכל פרק הצופים זוכים לראות שתי הדחות: הראשונה היא ההחלטה של הבוגדים את מי מחבריהם "לרצוח", והשנייה היא ההדחה הגדולה שבה כל המשתתפים מנסים לנחש מי הבוגד
"מרי וג'ורג'", הדרמה התקופתית החדשה שעלתה בהוט וביס, מגוללת את דרכה ההיסטורית מלאת התככים והמין של אם ובנה אל לב חצר המלוכה הבריטית. ג'וליאן מור בתפקיד הראשי מציגה אישה מניפולטיבית שמסרסרת בבנה כדי להגיע למעמד ושררה, וסוחפת את הצופים לתוך שעות של אסקפיזם
מסתבר שהעייפות הלאומית הורגשה היטב גם בחדר הכותבים של "ארץ" והתוכנית אמש הייתה החלשה ביותר שלה מתחילת העונה
באלבומה החדש ביונסה לא רק מבקשת שיקשיבו לה, היא דורשת את זה. את "קאובוי קרטר", שמדלג בין ז'אנרים בלי סוף, ביונסה יצרה בשביל המורשת שלה, ואיזו מורשת מפוארת היא הולכת להשאיר. אם תהיתם איך האלבום נשמע, התשובה היא - וואו
הסיפור של יצחק שריפי או "המאדאם מירושלים" הוא דווקא בין המקרים הנדירים בהם משטרת ישראל ואפילו בתי המשפט ביצעו את תפקידם בצורה סבירה, חקרו, עצרו ואף העמידו לדין. זה לא מנע מחיים אתגר וצוות "המתחזים" להציג לצופים את המקרה כתחקיר שלהם
יותר מעשר שנים חלפו מאז "גולסטאר" עלתה לראשונה על מסכי HOT ומרגיש שהביקורות על ההומור הנמוך והוולגריות שלה לא בדיוק הזיזו ליוצרים שלה. להיפך, נראה שהעונה החדשה חוגגת את הטפשת הזאת יותר מאי פעם עם רמות חדשות של ליצנות וחוסר מודעות
לא מעט דברים הופכים את אלבומה החדש של גרנדה להברקה. רובם קשורים בה עצמה, בניסיון שצברה כמבצעת ובבחירה שלה לשמור את ההתייחסות לסערות בחייה לשירים ולא לסטוריז, אבל חלק אדיר מזה הוא גם הודות להפקה, שנאמן לה ובמקביל יוצא להרפתקאות על התפר שבין השכלי לרגשי
"ארץ נהדרת" קיבלה אתמול הזדמנות נהדרת לעמוד בצומת שבין המלחמה המתמשכת בעזה לבין הבחירות לרשויות המקומיות ולכתוב פרק שיותיר חותם. מה שנזכור ממנו זה בעיקר חיקויים גאוניים ליואב קיש ואילה חסון
הדרמה הקומית בכיכובו של פבלו רוזנברג לא בדיוק דומה להורתה הרוחנית, "אורי ואלה", ובכל זאת משהו באופטימיות והאקסצנטריות שעבדו שם כל כך טוב - נוכח גם פה. יש בה משחק מצוין ורגעים יפהפיים, והכל מטופל בטבעיות וברגישות שכבר הפכו לסימן ההיכר של יוצריה
רגע לפני שהדיון באולפן "שרקי ולוינסון" התפתח לעימות חריף בעקבות דבריה חסרי הרגישות של פעילת הימין דניאלה וייס לבת של חטוף - בחר שרקי לעצר אותו. הפערים בין שני הקצוות של החברה הישראלית מעולם לא היו בולטים יותר. וגם: ברדוגו ממשיך להפיץ קונספירציות הזויות
העונה השנייה של "הטבח" (yes) מרגישה כמו מסעדה טובה שחזרתם אליה אחרי מספר שנים והבנתם שהיא לא השתנתה אבל היא גם לא טובה כמו שזכרתם
בהרבה מובנים "אתגר הדיונון" היא שילוב "האח הגדול" ו"הישרדות" על סטרואידים, עם קורטוב של טירוף תוצרת אסיה. כמות הטוויסטים מפחידה ממש, והרנדומליות שבה המשתתפים יכולים לסיים את דרכם במשחק גורמת לצופים לרצות לא לפספס רגע
תכנית הריאליטי של קשת 12 נראית עכשיו כמו הכלאה של תחרות שירה וערב יום הזיכרון. אירוויזיון זה אחלה, אבל לצערנו, המציאות הוכיחה שאם יש משהו אחד שתמיד יש לו ביקוש בישראל זה שירים עצובים
נראה שב"קרועים" רון כחלילי שוב לא מצליח להתגבר על הדחף שלו לחזור בכל כמה שנים אל העוול ההיסטורי שנעשה לבני עדות המזרח ולחטט בפצעים הישנים. גם הפעם, מלבד מרואיינים מצוינים, אין לו תובנות חדשות. יש לו דבר אחד: הוא בהחלט יודע איך לוחצים על הכפתור שעושה "בום"
בזכות שחזור נהדר ותסריטים מדויקים שמרגישים כאילו נכתבו לאחר היכרות עמוקה עם החומר, "שיחה נכנסת" מרתקת ונוגעת ללב. רק חבל שהיא לא מנסה להציג גם את החלקים הפחות מצליחים. לעומתה, "מנתחים" מעבירה את מכלול השיקולים והפחדים של המקצוע
הרעיון לא מקורי במיוחד והליהוק נראה כאילו נעשה על ידי AI של קשת, אבל "המטבח המנצח" פשוט עובדת. הרייטינג גבוה, הבאזז רוחש, ולמרות כל הפרסומות והתוכן השיווקי, הצפייה מהנה. זה כך לא מעט בזכות חיים לוינסון ומעיין אדם
מעריצי "בואו לאכול איתי" יודעים: חלק גדול מהקסם של הפורמט נמצא בניואנסים ובפערים בין הנימוס ההכרחי בקבוצה להשחרות מאחורי הקלעים. בעונה הזאת, עם כל עימות חזיתי שהתפרץ בעוצמה, התכנית האהובה הייתה הרבה פחות מהנה
כל ביצוע בערב גמר "רוקדים עם כוכבים" זכה לסופרלטיבים כמו פנטסטי, מושלם, בלתי נשכח, חד פעמי, יוצא דופן ומרגש והרקדנים כולם היו על אנושיים ובלתי יאומנים. כאילו, הבנו, זו תמונת מראה לשליליות שמסביב, אבל זה גם מתוק מדי. ולמרות זאת, היינו צריכים את זה
בחשיפה המגוחכת שלה על עמי אשד השוהה במלון מכספו הפרטי, עברה אילה חסון את גבול הטעם הרע גם של עצמה. האם הגיוני שתוכנית שלמה תעסוק במי שמתנגדים - או נחשבים כמתנגדים - לנתניהו?