כותב על טלוויזיה, מוזיקה ותקשורת, או בקיצור - חי על התפר שבין ריאליטי ומציאות. הייטקיסט ביום, מוזיקאי בחלום.
יעל בר זוהר הגיעה לתחרות כדי להתמודד עם הדרך בה הקהל תופס את הנשיות שלה ונראה שהיא עושה עבודה מצוינת; השופטים עדיין מופתעים מכך שמישהי כמו עדי אשכנזי מסוגלת להיות גם מצחיקה ובוטה וגם נשית ופגיעה; ולוסי איוב לא חיכתה יותר מ-2 דקות עד שסיפור ויל סמית' הוזכר
פרק פתיחת העונה השלישית של "כפולים" אמנם צלע קצת עם לינגו של היי-טק, אבל בשאר המובנים הוא הזכיר למה הסדרה הזו כל כך אפקטיבית. היא נראית מעולה, ולא רק בסטנדרטים ישראלים, עם צילום מדויק ובימוי מצוין של סצנות האקשן
אלכס שטילוב ונינה רוקדים את דרכם לגמר, דוד לא מפחד לומר למעיין אדם הכול בפרצוף בלי חשש, עדי אשכנזי לא מפסיקה לחייך - ואוראל צברי חוטף הערה שמצליחה להביך גם את הצופים בבית. בן בירון בראודה מסכם עוד פרק של "רוקדים עם כוכבים"
הסדרה התיעודית על קניה ווסט בנטפליקס תרתק גם את מי שלא עוקב אחר הקריירה שלו או חייו האישיים, לפחות בתחילתה. הבעיה היא שבשום שלב בה היוצר לא מאתגר את הראפר, ולכן קשה לומר שהוא מצליח לפצח את דמותו עד הסוף
העקיצות של דוד דביר לצד המחמאות, המשפט המוזר של עדן פינס, מוסר העבודה הקומוניסטי של מעיין אדם, הבדיחות המתישות של אוראל צברי - וההדחה המבאסת של סנדי בר. בן בירון בראודה מסכם פרק נוסף של "רוקדים עם כוכבים"
העונה הקודמת של סדרת הריאליטי הצליחה לא רק מבחינת נתוני צפייה אלא גם בחיבור בין הזוגות. לעומתם, הזוגות החדשים זקוקים לייעוץ עוד לפני שגילו את שם המשפחה של הארוס/ה שלהם, והדרמות מתחילות עוד הרבה לפני הצעת הנישואים
הבחירה של משפחת רפאלי להעלות את מנגנוני ההגנה לרמת מוכנות מקסימלית, בין אם במודע או שלא, היא גם זו שקרוב לוודאי תמנע מהסדרה להפוך להצלחה כמו "הפוליאקובים" או "הבוזגלוס"
התחנה הצבאית הפכה להיות פס ייצור של אנשי תקשורת שמביאים איתם לצד מקצוענות גבוהה גם תחושת אדנות שקשה מאוד להתחמק ממנה. הריאיון ששודר אתמול במהדורה המרכזית, כזאת שבעולם מתוקן מסקרת רק את הנושאים הבוערים של היום, על ידי שני יוצאי גל"צ - הוא דוגמא מצוינת לכך
"אני ג'ורג'ינה" על חייה של בת זוגו של רונאלדו ג'ורג'ינה רודריגס, שעלתה באחרונה לנטפליקס, היא מופע יחסי ציבור משעמם ונטול אותנטיות. הרכילות מאחורי הקלעים של הסדרה מעניינת הרבה יותר מהסדרה עצמה וזאת כבר החמצה מול שער ריק
עם המון מסתורין ובאזז, הפכה "מניפסט" לאחד הלהיטים הגדולים של נטפליקס, אחרי ששלוש עונותיה נקנו על ידי ענקית התוכן. הבעיה? חוץ מהבטחה גדולה הסדרה לא מספקת דבר, תצוגת המשחק בה גרועה והתסריט בנאלי ועמוס קלישאות
שנים אחרי אירועי דודו טופז, בערוץ החזק בישראל נאלצו להתמודד עם אירוע שאם יתגלגל עשוי להשפיע על המסך | הפרסום הוביל גם את ידיעות אחרונות ל"דילמת אסי": האם ליירט את האויבת קשת או את המתחרים בוואלה! | ומה יבחר לעשות אבי ניר | טור אורח
בתוכנית החדשה שלה ברשת 13, "צופית גרנט ללא גבולות", מתאמצת המנחה למצוא זווית אנושית בבנצי גופשטיין וארגון להב"ה, בלי שאלות קשות ועם ניסיון להאניש ולפצח את דמותו ואת גישתו. אבל לפעמים גזענות היא סתם גזענות
אם חשבנו שאחרי העונה הראשונה המדממת של "מלכות" נזכה רגע להעמיק במערכות יחסים ובנפשותיהן של הדמויות, זה לא קורה. להפך, נדמה יותר מאי פעם שכל אחת מהדמויות הראשיות עלולה לאבד את הראש בכל רגע. מזל שהיא עדיין כל כך כיפית
"חיי פשע 1984-2020" מתעד שלושה מכורים לסמים במשך ארבעה עשורים. אם גם לכם קשה לעצור ולהביט במכורים שאתם פוגשים ברחוב, "חיי פשע" היא כל מנת המציאות שאתם צריכים, ובכלל - מהיצירות התיעודיות הטובות ביותר של התקופה
כמעט עשור וחצי מאז שנכנסה לחיינו עם "19", ושש שנים ארוכות מאז שאלבומה השלישי קיבע את מעמדה כמגה-סטאר, באלבומה החדש אדל מוכיחה שהיא לא "סתם" כוכבת. היא מוזיקאית מחוננת, אולי גדולת המבצעות שידענו וכותבת שירים מעולה
גם ללא גילויים חדשים על חייה של הזמרת המצליחה ביותר בעולם, "אדל: לילה אחד בלבד" (ישודר ביס ובסטינג טיוי בראשון הקרוב) סיפק שיחה מרתקת בין הזמרת לאשת התקשורת המצליחה בעולם ואנחנו נהנינו משעתיים של קתרזיס מתוק
אחרי שש שנות הפסקה ומסע טיזרים בינלאומי, אדל - הזמרת הכי גדולה בעולם - חזרה עם בלדת פסנתר קלאסית, שמרנית במקצת אך כזאת שגם חושפת ביטחון עצמי חדש וסקסי. ואולי הכי חשוב - הקול שלה מעולם לא נשמע טוב כל כך
שידורי החדשות שסיקרו את המרדף העבירו בעיקר תחושה קשה של בלבול וחוסר נוחות, מצד אחד - ישראל נחשפה כאן במערומיה בצורה שצריכה לעורר בכל אחד מאיתנו חשש אמיתי מתנאי הכליאה של האנשים המסוכנים ביותר, מצד שני - איזה כיף שיש לנו מטרה משותפת להתאחד סביבה
המגיש חובב בדיחות הקרש יצא לגלות מה הסוד לתוחלת ואיכות החיים של קשישים ביפן, אלא שהתכנית "סוד החיים היפני", העבודה החדשה של האיש מאחורי "יצאת צדיק", היא יצירה מבולבלת שמשאירה את הצופה מוטרד, בלי תשובות ועם הרבה תהיות, בין היתר על דרך העשייה שלו
כמעט שישה חודשים עברו מאז שעלה הדוקו-ריאליטי הנפלא של ערוץ הטיולים, מועמד מובילה לתואר "הקאלט הבא של ישראל", ומעט מדי אנשים יודעים עליו. בחמישה פרקים קצרים תספיקו להתאהב, לשנוא, לצחוק ולדאוג לגורלם של המשתתפים, וגם לזכות לסצנת שיא קתרטית ומפתיעה בסיום
בסדרה "Watch the Sound" מארק רונסון מעביר את שיעור המוזיקה הכי טוב שהייתי בו בחיים; "הלהבה הנצחית" הוא סרט תיעודי מרתק וקצת עצוב על האנשים שטענו שהם הולכים לחיות לנצח
בזמן שברודווי מושבתת כבר יותר משנה והטיסה לווסט אנד שבלונדון אסורה, המחזמר "לא רק בלונדינית" מצליח להביא לקהל הישראלי שעתיים של בידור קליל, אסקפיזם ורוד עם עטיפה נוצצת, ועם אניה בוקשטיין שטורפת את הבמה. בימים כאלה של חרדה וחוסר ודאות, זה הרבה יותר ממספק
מהדורת קיץ 2021 של ריאליטי בנטפליקס כוללת המשך להצלחות ענק ("האהבה היא עיוורת"), גרסאות בינלאומיות ללהיטים חזקים ("חם, לוהט, רותח ברזיל"), דוקו-ריאליטי שיעניין ישראלים רבים ("חיי: מהלכה למעשה") ופורמטים ביזאריים שאולי עוד נראה כאן בקרוב ("חיות דייטים")
נראה שבידי צוות הליהוק של "בואו לאכול איתי" יש את כוח העל שעוזר להם להביא אל המסך פרצופים חדשים, מצחיקים, שונים, מרעננים ומאוד שנונים. בני ציפר זה המובן מאליו, אבל כדאי במיוחד להכיר את הזוג המיזנתרופי גיא ההייטקיסט והדס העייפה
ההסתגלות של האמריקאים לעבודה עם ישראלים ולהפך, הקורונה שעצרה הכל, המחווה הגדולה של נטפליקס, והאופן שבו ישראל נתפסת בעולם דרך סדרות כאלה. לקראת "פגע וברח", הסדרה החדשה של יוצרי "פאודה" עבור נטפליקס, תפסנו את ליאור רז, גל תורן ומורן רוזנבלט לשיחה רשמית למדי
כמו בסיטקומים קלאסיים של שש פלוס, גם "בלא טיפוסי" אין באמת אנטגוניסט, משהו שישאיר את הצופים במתח מסוים לאורך הפרקים. בסדרה שיסודה הוא קושי, התחושה התמידית שמקנה "לא טיפוסי" היא "יהיה בסדר", שזה נחמד, אבל גם לא ממש הופך אותה לטלוויזיה מרתקת
שתי הסדרות החדשות של אפל טיוי פלוס נהנות מפרופיל גבוה ושחקנים מהשורה הראשונה, אבל זה לא עוזר להן להפוך לצפיות חובה. בעוד "פיזיקל" בכיכובה של רוז ביירן לפחות מפגינה רעיונות מעניינים ומשחק מרהיב, "סיפורה של ליסי" עם ג'וליאן מור וקלייב אואן פשוט משמימה
ההחלטה של yes להציב אישה טרנסג'נדרית בפרונט, בקמפיין מושקע ביותר שמקודם בכל הערוצים ובתקציב ענק, היא אמירה ברורה: שמרנים? טרנסופובים? אנחנו לא אתכם. העובדה שברמן מובילה קמפיין חשובה הרבה יותר מרמת הדיוק של השיח המגדרי בתוך העולם של הפרסומת עצמה
רבים ראו בנטייה של פרופ' רולידר להרים את הקול ולהשתמש במחוות גוף מוגזמות ככריזמה בעוד אחרים ראו בה סימנים של אגרסיביות חבויה. קשה להישאר אדישים להתנהגות האגרסיבית המתוארת ב"זמן אמת" ובעיקר לתהות איך במשך שלושים שנה הדברים האלה לא השפיעו על הקריירה שלו כאן
הקומדיה החדשה של ישראל קטורזה ומיה דגן רחוקה מלהיות מבריקה, אך מפתיעה לטובה ואולי אפילו תצליח למלא את החלל של "סברי מרנן" - קומדיה שכל המשפחה תוכל לשבת וליהנות מולה אחרי ארוחת שישי
