כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
מהדורת סוף השבוע בהגשת דנה ויס התייחסה לבהלת הקורונה באופן חסר פרופורציה ובנפח הכי נרחב שאפשר לתאר: מפות מיוחדות, כתבים פרושים ברחבי הארץ ותיעודים נטולי ערך חדשותי. מסתבר שגם לנגיפים יש ביטלמאניה
מה שווה כל ההשקעה האמנותית המטורפת אם בסוף אין פזמון שמתחשק לשמוע שוב? וגם חבורת הכבש הששה עשר ריגשו עד מאוד, השילובים בין רייכל לנסרין ובין איה כורם לאדם בן אמיתי איכזבו, עידן עמדי מתחזק ועוד. ביקורת סינגלים
הסרט של חיים אתגר על המלך האחרון של עולם הבידור הוא סרט טוב והגון. הסיפור מהפנט, ואתגר, בהגשה מאופקת מהרגיל, נמנע מאידיאליזציה של האיש מאחורי המעשים המחרידים, כמו גם מהשפלתו. בסופו של דבר טופז ממשיך לספק רייטינג גם עשור אחרי מותו, וזה כנראה מוסר ההשכל
איילה חסון הצליחה לנהל דיון ענייני עם יו"ר הרשימה המשותפת ואף להפנות לו שאלה בשפה הערבית, אולפן שישי העדיפו את הרכילות סביב מות עופרה חזה מאשר לעסוק בהיותה גיבורת תרבות, והראיונות עם גנץ היו משעממים
הסדרה הקומית של אודי כגן בסלקום tv עולה על שאר הקומדיות בישראל, קודם כל בגלל שהיא מצחיקה באופן היסטרי, אבל גם בגלל שהיא לא מתמכרת לקרינג'יות שמאפיינת סדרות דומות ובכלל את התקופה ומפגינה אנושיות רבה
היה עדיף באופן משמעותי לראות את אלי אילדיס ומירי נבו מרעננים את הרצף של רשת 13 עם רצועת ספורט או כל דבר אחר. כרגע זאת סתם עוד רצועת חדשות סתמית. וגם: ה"ריאיון" של נתניהו בערוץ 20 היה מגוחך
כשהיתרון המובהק של התכנית היא היעדרן של יומרות לייצג משהו מעבר לכיף טהור, אין דבר מגוחך יותר מהטענה שהיא "מחנכת ילדים לעשות ספורט". עשו לנו טובה: זה בסך הכל תיעול של הספרטניות הישראלית למשחק די מטופש, לא יותר
כמשדר טלוויזיוני על סיפור כל כך אייקוני, הדוקו-דרמה "ענת אלימלך - הילדה הכי יפה בירושלים" של קשת 12 לא עושה עבודה מדהימה. ההפקה פושרת כמעט מכל בחינה אמנותית, וכל הווייתה היא אילוסטרציה שלא מותירה רושם רב. בכל זאת, הנוכחות שלה על המסך בפריים טיים נחוצה
אלבומו החדש של אהוד בנאי אינו אלבום מלהיב, אלא מלא-לב. הקצב מואט, והדבר ניכר גם במוזיקה. להוציא שירים בודדים, בנאי שר לאט, מתענג על פריטת גיטרה ומזמר לו את השירים כמו היו פיוטי בית כנסת לעתים, ופעמים אחרות כמו דקלומים. כמה טוב שהוא חזר הביתה
ערב הגמר של "הכוכב הבא" התגלה כמופע מנומנם ומשעמם, ערב שבוצע כמעט על אוטומט. גם מוזיקלית זה היה גמר די רע, מלבד ביצוע הגמר היפה של עדן אלנה. "הכוכב הבא" נכנסת לעונתה ה-8 כשממתק האירוויזיון נוטש אותה - והתכנית תצטרך לחשוב איך לא לצאת לכולנו מכל החורים
ההופעה של נסרין קדרי בהיכל הספורט בתל אביב הייתה טוטאלית ומרשימה והציגה אותה ככוכבת פופ, גם אם הפעם לא הייתה מאוזנת מבחינת שיאים ועוצמות. כשהיא העלתה לבמה את בני המשפחה של מוטי בן שבת, כולנו התייפחנו
בניכוי היומרה להביא למסך את בני דור ה-Z, "סטוריז" היא בסך הכל אוסף סיפורים שמראה שמה שמכונה בשפת הבומרים "הנוער של היום" הוא אחלה, חכם ומביך כמו כל נוער אחר לפניו. הרבה יותר מש"סטוריז" מגדירה את החוויה שלהם כסיפור אחר, היא מדגימה עד כמה הם דומים לנו
הסרט של אושרת קוטלר וגבי אשכנזי מספק הצצה לסיפור מרתק על הקהילה הבולגרית שסיפורה עדיין לא מוכר. למרות שאינו מושלם, הסרט מהווה תזכורת לכל מי שסבור שהוא למד מספיק על הנושא, שהיקפו של האסון הוא כה גדול, נרחב ובלתי נתפס הרבה מעבר לסיפורים המרכזיים
מגישת "פגוש את העיתונות" מצאה את האשם האמיתי ברדידות כלי התקשורת ובקושי שלהם לעסוק בנושאים כבדי משקל: הפוליטיקאים. אלא שהטענה הנכונה שלה התפוצצה לה בפנים כשהיא עצמה ראיינה את איימן עודה
זוטות על גבי זוטות נחגג בטלוויזיה פסטיבל פרובינציאלי ורכילותי, שנחוש להתמקד בכל מה שלא חשוב בכינוס היסטורי סביב זכרון השואה. היעדר העיסוק בנושא הוא בעצמו היבט של שכחה, אבל גם סימן למערכות שאינן מאמינות שהצופים מתעניינים בו
גם באלבום החדש יש לבוטנר חוש נהדר ללהיטים מדבקים שקל להתחיל ולזמזם כמעט מיד, והוא עדיין כותב קיטש טבול באינספור קלישאות, מלא בפאתוס ונטול אדג' כמעט בכלל. וגם: האלבום החדש של יוסי בבליקי קודר ונטול תקווה
העונה של "בואו לאכול איתי" תמימה פחות מהעונות הקודמות: הפעם, זאת מלחמת הכל בכל, וזה קשה לצפייה. הקריינות של שי אביבי מצחיקה מאוד, אבל היא לא מאפילה על המועקה. וגם: הכוכב הבא התגייסה למען שחרור נעמה יששכר. נראה לנו שאברה מנגיסטו לא יזכה למחווה דומה
למי אכפת מהסצינה המלאכותית הזאת באמצע התחרות שבה אנחנו צופים. לתבורי יש משהו להגיד לעמר? יש לזה מספיק פלטפורמות אחרות. זה עניינו האישי. ליצור מזה אירוע טלוויזיוני, כאילו אינטימי, זה כבר ציניות
המחזה הפרובוקטיבי "אביב מתעורר" זכה לגרסה מוזיקלית מקורית, אך פושרת ולא מלהיבה, של תיאטרון הבימה: העוקץ קהה, המרד הבוטה בשמרנות החברתית נדמה כשפוף, וגם השירים התקשו להתעלות. וגם רוני דלומי וקובי מרימי לא מצילים את המצב
"להאיר את יוסי" (HOT8), שמאחוריו קובי פרג' ומוריס בן מיור רחוק מלמצות חלקים נרחבים בסיפור חייו האמנותי של אחד מגדולי אנשי הבמה, בעיקר בתחום המוזיקה אבל לא רק, והכבילה לקריינות מונעת פיתוח שלהם. בעיקר, זאת מחווה יפה מאוד למי שקולו כה חסר כאן
הביוגרפיה האמנותית של ערן צור מתערבבת בבדיון בספרו המסעיר. בן דמותו מגבש את זהותו, מתמודד עם אובססיה מינית, מיילד את שיריו הראשונים ומתאר את הסצינה שמסביב במופע מתעתע של התערטלות ספרותית. כשבסוף הספר אשת הגיבור מתאבדת, המציאות מכה בסיפור במלוא חומרתה
הביטוי הסאטירי של עייפות החומר התגלגלה מהמציאות אל המערכון, וממנו אל הקומיקאים. פרק פתיחת עונת הבחירות השלישית ברציפות של "ארץ נהדרת" היה כל כולו עייפות של מי שמתקשים להציע טייק חדש על מציאות שעומדת במקום
ההערצה של התקשורת הישראלית לכסף ולסטארטאפיסטים מצליחים ידועה זה מכבר. ב"כרישים" (קשת 12) לפחות הכסף זורם הלאה: כן, יש משהו מספק בלראות יזם מקבל השקעה שתשנה את הקריירה שלו, אבל בואו לא ניתמם - אין כאן רומנטיקה משום סוג, בקושי ספיד-דייטינג
יונית לוי אינה כל כתבת במהדורת חדשות 12. היא הפנים של המהדורה. לכן סדרת "האמריקאים" שלה מוצגת כסדרת דגל. על כן, האכזבה מורגשת בעוצמה: לוי הציגה שבלונה עיתונאית, צפויה, בלתי מקיפה, חסרת מעוף ובעיקר כזו שלא מחדשת דבר לצופה הישראלי
משמעויות משבר האקלים נרחבות יותר מכל חיסול צבאי באיראן, איחוד מפלגות בבחירות או חידוד משפטי סביב תיקי נתניהו. על כל אחד מאירועים אלו תקבלו הצפה של תוכן. כשזה נוגע לאירועי מזג אוויר קיצוני, המשדרים המרכזיים לא יעשו אותנו חכמים יותר. רק בצורת טלוויזיונית
השיר החדש של נטע ברזילי ועומר אדם בעיקר מביך, זהבה בן וזאב נחמה משמחים, קרן פלס ורוני אלטר חוגגות בנחת את האחוות הנשית, יהורם גאון ועידן רייכל הביאו לנו מתנה, ואת מוש בן ארי ונינט היינו רוצים לשמוע שוב ביחד. נדב מנוחין סוקר שירים מצומדים
סדרת הכתבות של ד"ר אבישי בן חיים וברוך קרא נסובה סביב ויכוח על תזה חצי אפויה שמקדם בן חיים, לפיה נתניהו הוא בעצם מייצג של מה שהוא מכנה "ישראל השנייה" ועל כן כה אהוד על ידה. אלף דוגמאות נגדיות של קרא לא ישכנעו אותו והוויכוח ביניהם לא הולך לשום מקום
אין בהשתתפות בפרסומת דבר פסול כשלעצמו. פשוט לראות את פורטיס, האיש שלימד אותנו את כל השקרים מאחורי הסיפורים מהקופסא, צרח על המגישים "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי", מחה נגד מתקפת המשובטים - לראות אותו ממליץ לדמות להושיב ילדים מול הטלוויזיה מותיר טעם של אכזבה
אלבום המחווה ליגאל בשן לא עומד בסטנדרטים של הזמר המנוח, דניאלה ספקטור חוזרת עם האלבום הטוב ביותר שלה בעברית, הפה והטלפיים חוזרים עם אלבום חדש ומפרקים עוד קצת מהפאתוס המקומי. טור המוזיקה הישראלית של נדב מנוחין
"כאן חינוכית" מרגיש לעיתים כמו המקום האחרון בטלוויזיה שלא מתייחס לצופה כמו למטומטם גמור. ובמציאות כה מטומטמת, ראוי להכיר ברגעים האלה. באף תכנית מתוך לוח השידורים החדש של כאן חינוכית אין רוע ומכולן יש מה ללמוד. בשביל ילדים סקרנים, זה כל מה שצריך
