גם אם לא "חטפו" את ילדי תימן, תחקיר "המקור" פספס את הפשע האמיתי והשאלות האמיתיות
תחקיר "המקור" על פרשת ילדי תימן עשה יותר רעש ממה שהיה בו באמת, הציג יומרות היסטוריות בלתי סבירות והתעלם מהשאלות האמיתיות. בקיצור, החמצה גדולה וחסרת אחריות
נדב מנוחין
מבקר תרבות
כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
כל הכתבות של נדב מנוחין
חשבנו שערב המחווה לתרנגולים יהיה מנומס, נחמד ומביך. טעינו לחלוטין
"התרנגולים - הרמיקס" התעלה מעל לכל הציפיות: נאמבר אחרי נאמבר הציעו הזמרים פרשנות מקורית, מרתקת וחכמה לקלאסיקות ישראליות שנשמעו בעבר כבר אינספור פעמים. תזמורת המהפכה הצליחה מצד אחד לזקק את הרוח של ההרכב ועם זאת להעביר אותה עיבוד אינטליגנטי ל-2019
בלתי מספיק: "שיעור מולדת" היא מרק היסטורי טעים אבל לא מזין
הסדרה של מודי בר-און וענת זלצר על תולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני היא בדרכה סיכום חביב מאוד, מאוזן ונגיש למבחן גדול. אבל במשימה הבלתי אפשרית שלקחה על עצמה היא מקבלת ציון בלתי מספיק. הסיבה העיקרית לכך היא התמצות הבלתי נסבל של נושא כל כך מורכב
"ימי בנימין" של עמית סגל ממש לא אובייקטיבית. וזו הסיבה שהיא מעניינת
"ימי בנימין" מחדשת אולי מעט מאוד, אבל עוטפת את מה שכבר ידענו במסגור יעיל וממוקד. הדבר הכי חשוב שעומד לזכותה הוא שהיא פשוט מעניינת, וזה קורה גם בזכות העובדה שהיא לא מתיימרת רק להתבונן מבחוץ בלי עמדה
אולפן שישי גילו את הזקנה מהמסדרון. זה חשוב כמו שזה מגוחך
חדשות אולפן שישי נפתחו עם פריצה דרמטית מהעומס בבית החולים שיבא וממחסני ארגון לתת. אולי אם אולפן שישי היו מקדישים קצת יותר זמן לנושאים האלו מאשר לברבורים אינוספיים על פוליטיקה - היה לפוליטיקאים יותר קשה להתעלם מהם?
אילו היו מסקרים את הביזיון הזה בכל החומרה, אולי גם הפוליטיקאים היו מתביישים
הפוליטיקאים הם אלה שעברו את הגבול ואחראים לבדיחה הגדולה, אבל גם משלל הפרשנים בערוצים השונים ניתן היה לצפות לקצת פחות הומור שחור וקצת יותר רצינות בהתחשב בהיקף הבזבוז, הזלזול באזרחים והציניות הכללית
השבלונה של הרגע: ישי ריבו ונתן גושן מסמנים וי על הכול, אך לא אומרים דבר
הדואט "נחכה" של ישי ריבו ונתן גושן - שניים מהכוכבים הגדולים של ישראל - הוא בלדה מפוהקת, שטאנצית וקלישאתית; השיר "אבא תן לי יד" מבהיר שאהוד בנאי סיים את הנדודים וחזר הביתה, מילולית ומוזיקלית; והקאבר של ליאור נרקיס ל"כנסיית השכל" מעט פושר. ביקורת סינגלים
הכתם של שפיטה הוא על הפקת "הכוכב הבא" ועל קשת 12
שפיטה לא משתמשת בדמותה כדי להעלות מודעות, אלא מנצלת דעות קדומות לצד תופעות מחרידות אמיתיות באופן ציני כמין איזו בדיחה מעוותת שמתפקדת בתור ייצוג נדיר ממילא של בדואים על המסך. במקום שעורכי "הכוכב הבא" יחתכו את הקטע החוצה, הם נותנים לסטריאוטיפ יד
בסוף תחקיר "עובדה" נשאר טעם של הערצה ללוחמי צה"ל מאשר ביקורת
נכון, התחקיר של "עובדה" על פעולת הסיירת בעזה הוא סיפור טוב, אבל כשמדובר אולי בתכנית התחקירים החשובה והמשפיעה ביותר בישראל, לא עדיף היה אולי לפתוח את העונה עם סיפור אחר, חברתי יותר, נוקב יותר, אנושי יותר - מאשר עם מסע נוסף לתוך נבכי מערכת הביטחון?
הספר על שמוליק קראוס יפהפה. חבל שנשכחה ממנו אפיזודה פחות נעימה
הספר העשיר, המסכם את יצירתו וחייו של אחד היוצרים הגאוניים שקמו פה, הוא מחוות מלאת אהבה ראויה ומוצדקת, אך בהחלט לא מושלמת בשל הפער בין חייו המקצועיים לאלו האישיים. וגם: אלבומו של נפתלי אלטר משירי אסי דיין מומלץ לשוחרי קולנוע ישראלי, אך לא רק
לתפוס את האדמה: "מלכויות של מטה" פותחת צוהר שהוא מעבר למבט כללי על חרדים
הדוברים היחידים בסדרה "מלכויות של מטה" (כאן 11) הם גברים ו(מעט) נשים מהקהילות החסידיות שמסבירים בעצמם מושגים בסיסיים מאוד בהווי החסידי באופן שבו הם חווים אותם. התוצאה היא מבוא ממש לא שלם או מקיף (וחבל), אבל בהחלט מעניין וישיר
רינה מצליח נגד אחמד טיבי: מתברר שהתקשורת נחרדת מאלימות רק כשהיא מופנית כלפיה
עיתונאים בכלל כלי התקשורת הזדעזעו מהקריאות המסיתות בהפגנה בעד נתניהו בשבוע שעבר. אבל כשאחמד טיבי הותקף פיזית בשבת, רינה מצליח ב"פגוש את העיתונות" ניסתה להדהד את טענות המפגינים בריאיון איתו. יש לזה שם: האשמת הקורבן
נאצים, זבל, שאברמוביץ' יישרף שוב: לצפות בתדהמה במפגינים - ולמות מבושה
יוסי מזרחי מחדשות 12 פעל נכון כששידר את כל לקט הקללות והטינופים בלי להפריע לו בקריינות או ויכוחים. זה חזק יותר כך: פריים אחרי פריים, אי אפשר להסיר את המבט ואי אפשר שלא להצטנף מייאוש. וגם: פינתם של עמרי ברק ובן מיטלמן אצל עודד בן עמי שוכחת לתת הקשר לצופים
התוכנית הכלכלית החדשה של שרון גל פוסחת על מה שחשוב
"שווה כסף", התוכנית החדשה של שרון גל ברשת 13, מגדירה את עצמה "חברתית-כלכלית", אבל היא אף אחת משתי ההגדרות האלה. במרוץ שלה אחרי אייטמים, בין רושפלד לדיסני, היא מדלגת על מה שחשוב באמת
כשקורין אלאל הגיעה, ההופעה של הילה רוח הפכה מטובה לאירוע של ממש
הטקסטים של הילה רוח נעטפו כל הזמן בשמיכת הרעש של הרכב הליווי, ונתקלו בנענועי ראש בלתי פוסקים מצד הקהל בפסטיבל הפסנתר. אלא שאז עלתה קורין אלאל, ובואה איזן את כל הכוחות שעל הבמה למשהו גדול יותר
ברגע אחד בפסטיבל הפסנתר, הבנו איך קרן פלס הגיעה בצדק למעמדה הרם
בהופעתה אמש בפסטיבל הפסנתר גילינו את קרן פלס האמיתית: היא הצחיקה, סיפרה שפע אנקדוטות, חשפה את הסיפורים שמאחורי השירים. היה בזה משהו מרתק שהמחיש עד כמה היא מוכשרת. לפניה הופיע אושיק לוי, שעל אף הקול שנסדק - הזכיר לנו כמה הוא חשוב בתרבות הישראלית
הכל נשמע כמו שידור חוזר עד שמגיע רגע אנושי כמו של תמיר סטיינמן
הרגע שבו תמיר סטיינמן התפוצץ מצחוק בשידור והתחבק עם האדם שחצה את המצלמה בשידור חי היה רגע אמיתי נדיר שהיה הכי קרוב לכך שהתקשורת מחבקת, מילולית ומטאפורית, את תושבי הדרום. אך לצדו היה גם רגע של שתי כלות שחתונותיהן בוטלו, שבו הסיוט הופך לפולקלור
הסיפור של טל רמון נבלע בין אסונותיו, ושוב החמצנו אותו כיוצר
סיפורה של משפחת רמון נוגע בכל ישראלי. הנקודות שבהן "עוד לא נגמר - סיפורו של טל רמון" עוצמתי מרגשות מהסיבה הזאת בלבד. אבל הוא גם גרוע מאוד כדוקו אמנותי-מוזיקלי, שאמור לחפש את הכוחות שמאחורי היצירה ולבחון אותם. קשת הרוויחה דמעות, אנחנו פספסנו סרט אמיץ
סופר דרינק: לטוב ולרע, "זאת וזאתי" היא כמו תותית על ספידים
לאחר שפרצו ברשת, הדמויות הטראשיות של תותית ומלעיל זוכות לראשונה לסדרת טלוויזיה בכיכובן (ברשת 13). התוצאה, "זאת וזאתי", מתהדרת בפוטנציאל פולחני ולא פעם קורעת מצחוק, אבל גם לא אפויה מספיק
כשהשירה יורדת לעם: הרומן החדש בין המשוררת הדתייה לזמרות הישראליות
זלדה על פי מוזיקאיות ולאונרד כהן בעברית, שירי מחאה רוסיים, משוררת מסתורית, מסע בעקבות הגרוב הישראלי: אחרי החגים, המדור מנקה מגרות בעקבות אלבומי הקונספט הבולטים של התקופה האחרונה
הגיע הזמן לצו סגירה: "מועדון לילה" חזרה, ועוררה פיהוקים ומבוכה
בלי שאף אחד ביקש, ארז טל והפאנל העייף שלו חזרו עם מופע האימים הידוע כ"מועדון לילה". בתפריט: בדיחות על סם אונס, הומור עדות וריאיון תמוה עם ליברמן, שסיכם בעצמו - "ארץ נהדרת" עשו זאת טוב יותר
שימשיכו לנצח: כל חברי מינימל קומפקט זרחו בהופעת האיחוד
לא הייתה לחברי מינימל קומפקט שום כוונה לתת קונצרט מדויק ונקי, אלא מופע חי שמשחזר את הסאונד של הלהקה מימיה הגדולים. אז כן, היו זיופים ופספוסים פה ושם, אבל לאף אחד לא באמת היה אכפת: גם בעשור השביעי והשמיני לחייהם, חברי הלהקה התכוונו לתת בראש, והם עשו זאת
לרגע אחד מטלטל, לא היה ברור אם נתן דטנר מדבר מגרונו או מגרון דמותו דוד המלך
לא כל תמונה בה מבריקה, ולא כל דיאלוג בה עמוק, אבל מעל הכל, "הבא אחריו" היא מופע תיאטרון שמח ומהנה. על אף שנינותה הניכרת היא אינה מתיימרת לדפוק בפטישים על ראשי הצופים, וגם לא מתעמקת עד כדי כך בדילמות הפוליטיות שעל סדר היום - אלא מסתפקת בלרמוז עליהם
"משחקי השף" נראית כמו שריד ארכאי לעידן טלוויזיוני מיושן
גם בעונתה החדשה, "משחקי השף" נעדרת עוצמה טלוויזיונית. נכון, היא לא מזיקה, לא יומרנית, וגם לא נבזית כלפי המתמודדים שמגיעים אליה - דברים שאינם לגמרי מובנים מאליהם. גם הכימיה בין הארבעה היא חיובית, אך גם משעממת להפליא. ולא הגיע הזמן למצוא אישה שתשב בפאנל?
"מעברים" באה להרים לצה"ל, ועל הדרך מראה את היומיום המדכא של הכיבוש
"מעברים" (כאן 11) מראה לצופים דבר מה שהודחק לחלוטין מהשיח הציבורי ואפילו מהחדשות - היום-יום המדכא של מערכת השליטה בפלסטינים כפי שהיא באה לידי ביטוי במעברים. על כך יש לברך. מעבר לכך, אין בה מספיק חומרים חזקים והיא חסרת אמירה כלשהי
ספק אם שודר לאחרונה בטלוויזיה מוצר כה רגיל כמו פתיחת העונה של "צומת מילר"
אי אפשר להגיד על "צומת מילר" שהיא איומה. למעשה אי אפשר להגיד עליה כמעט דבר: היא כה סתמית, כל כך צפויה, כל כך לא מתאמצת לומר דבר מה בעל ערך וכל כך נזהרת שלא להרגיז אף אחד, עד שאפילו מעלותיה נבלעות מרוב פיהוק
"אבא משתדל" לא תשנה את חייכם, אבל כן תקרע אתכם מצחוק
טל פרידמן מככב ב"אבא משתדל", סדרה סמי-אוטוביוגרפית בה הוא מגלם אב לילדה הסובלת מ"פיגור", כפי שזה מוגדר בה, אותה משחקת ג'וי ריגר. התוצאה לא תשנה את חייכם, אבל היא מוכיחה מחדש כמה הכוכב שלה מצחיק כשנותנים לו להתפרע
נראה כאילו גם לצופית גרנט אין סבלנות למצוא את פלר שנעלמה בגיל 3
הפרק הראשון של "אבודים" מתנהל בעצלתיים, נמתח ונמתח עד אין קץ - והרבה פעמים שלא לצורך, עם שלל רגעים, שיחות פושרות וציטוטים לא משמעותיים שניתן היה לערוך בכיף החוצה. נראה היה כאילו צופית גרנט, שלרוב לא מתביישת להיכנס לתוך הסיפור, איבדה מהאנרגיות
בניכוי הקריינות בסגנון "האח הגדול", "80 וארבע" היא תכנית מקסימה ומרגשת
אם שמים בצד בעיות כמו מסגור מרגיז ופרקים ארוכים, "שמונים וארבע" (כאן 11) היא תכנית בהחלט ראויה, מעניינת מאוד ולא פחות מכך מרגשת. וגם: תמלילי שיחות ביבי-נוני ב"מקור" (ערוץ 13) סיפקו הצצה מרהיבה וכואבת לאחת מנקודות השפל שאליהן הגיעה התקשורת בעידן נתניהו
הרגע שבו המהדורות הכריזו על החדשות של עצמן כבלתי חשובות
שלוש חברות החדשות העבירו אתמול את טקס העברת המנדט בבית הנשיא לבני גנץ והפרצופים של המגישים והעיתונאים סיפרו את הסיפור כולו - הכול חסר תוחלת. הבעיה היא שבכך המהדורות כרתו את הענף שעליהן הן יושבות, ורק חדשות 13 מצאו איזון נכון יותר