כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
עיבודים לכלי מיתר לשירים מוכרים יכולים להיות מאוד יפים ובצד זה מאוד משעממים. הופעתו אמש של אביב גדג' נמלטה מגורל דומה כי גדג' העז לחפש בפינות נסתרות שאליהן הוא בדרך כלל לא מגיע והצליח להעצים את יופי המנגינות וקסם המילים
מחרוזות שירי אלתרמן בהטעמה תימנית, זוהר ארגוב, אהובה עוזרי ומרגול, התערבבו אלה באלה בהרמוניה נפלאה - כששלישיית האחיות האהובה והווקאליסט הנפלא, שילבו כוחות עם כינורות, חלילים מהפנטים וכלי נשיפה סוחפים. נדב מנוחין נהנה מערב של הפלת מחיצות תרבותיות
אחרי ש"הכל לטובה" לא יצר הד גדול במיוחד, הצמד האהוב בישראל חוזר במהירות עם שיר חדש ושמח בהרבה, אלא שלמרבה הצער הוא קצת משעמם. מה שבכל זאת מעניין הוא הקליפ, ובפרט העובדה שמככב בו כתב תרבות המסמן טשטוש גבולות לא בריא
שבע שנים עברו כבר מאז האלבום הקודם של מתי כספי, אחד המוזיקאים המוכשרים בישראל, ולמרות ההיסוס - גילינו שהאלבום החדש מכיל את כל מה שאנו אוהבים בכספי. וגם: נרקיס היא זמרת עם נוכחות אדירה, ורפי פרסקי מוכיח שכשהוא במיטבו - כל שיר שלו הוא מיליון דולר
החיבור בין גדול זמרי ישראל של ימינו לבין אחד הבולטים של השנים האחרונות, אלגנטי ו"מזדמזם". אך "לא הפסקתי לאהוב אותך", היפה וחוצה הז'אנרים במוזיקה הישראלית, שמרני למדי ולא יישאר בזיכרון לאורך זמן
אף שגם בפרויקט החדש של הסופרגרופ ניתן למצוא שירים טובים, והביצועים עדין מצוינים ומיומנים, התחושה היא שחבריו הלכו מעט לאיבוד בין המחאה למחווה. וגם: האלבום הטוב ביותר שגל תורן חתום עליו והפרויקט השאפתני והמרשים של שירי יותם ראובני
הביוגרפיה המאלפת מאת ד"ר מוטי זעירא יורדת לרזולוציות העמוקות ביותר בחייה של נעמי שמר. בין אהבתה לחצילים, חייה בפריז והקונפליקטים שיצרו שיריה מבלי שתמיד התכוונה לכך, נשקפת תמונה של אישה ידענית, אוהבת, כואבת, מצחיקה ובעלת עולם פנימי עשיר ומרתק
אלבום ההופעה החדש של דודו טסה מציג שוב את האפקטיביות העצומה והדיוק המוכר, אבל ברקע מתגנבת תחושת שיעמום קלה תחושה שכבר היינו כאן כמה וכמה פעמים. וגם: המפגש בין שני ענקי המוזיקה המזרחית מרגיש מינורי ומאולץ, ומדגיש את הפער ביניהם
בלי להמעיט מהעושר והאושר שסדרת הדוקו על אריק איינשטיין מביאה אל המסך, קשה להשתחרר מן התחושה ש"שיר אהבה סטנדרטי" - לפחות לפי 3 פרקיו הראשונים שמשודרים ב-yes דוקו - מחמיץ את הניסיון לשרטט באופן חדש את דמותו המרתקת של גדול זמרי ישראל
אין ספק שטונה הוא אחד האמנים המוכשרים ביותר של ההיפ הופ הישראלי. זו הסיבה שכל כך מעצבן להקשיב לאלבומו החדש "טונהפארק": יש בו אמנם שכלול מוזיקלי רב, אבל הגיע הזמן שטונה יספר סיפור עמוק יותר מעוד סתם קלישאות
שלישיית ג'יין בורדו עשתה ערב מחווה לשלישיות אחרות, והיציאה מאזור הנוחות שלה וממתחמי ההומור החמוד הורגשה עד מאוד, למרבה הצער. עברי לידר, לעומתם, הפך את מחצית מהבמה לסלון והצהיר על רצונו לשבור את המחיצות בין האמן והקהל, מה שהניב רגעים מוזרים וגם יפים
בהופעתו השלישית בישראל בשנים האחרונות, מביא אשף השאנסונים הרבה יותר מקול בלתי נשכח ואנרגיות יוצאות דופן יש בו יכולת להעלות זיכרונות ממחוזות שכבר אינם קיימים. את הקרבה הזאת לקהל הוא מתעל כדי לגעת בנושאים שנמצאים על סדר היום העולמי
אף שלא הקליט הרבה מוזיקה בקריירה הענפה שלו, חלק ניכר מבין שיריו הפכו לקלאסיקות אלמותיות. "סביבנו" מתניע לאט, אבל החיבור עם רונה קינן, גידי גוב ויהודה עמיחי, מוציא מרכטר את המיטב. וגם: למה דווקא האלבום המיינסטרימי ביותר של יהוא ירון מאכזב?
סרטים מוזיקליים-דוקומנטריים שנעשו בישראל בשנים האחרונות, כוללים בעיקר ראשים מדברים ורגעי ציון בקריירה של מושא הסרט. אלא שיעל לביא, בתו של הפרפורמר הבלתי נלאה, מכניסה לסרטה את עצמה ואת אמה, שושיק שני, ומציגה את חייו הסוערים בלי פילטרים ובלי מסכות
השיר החדש של סטטיק ובן אל מזכיר את השירים של "טונה" והוא נשמע הרבה יותר כמו מיינסטרים. אבל יש בכך סכנה גדולה: "הכל לטובה" נשמע פחות ייחודי ומקורי, ובמגרש הזה היתרונות של סטטיק ובן אל נעלמים לעומת זמרים אחרים
ערב המחווה לענבל פרלמוטר שנערך לציון 20 שנה למותה במועדון הבארבי היה לפרקים מביך ומוזר, והוכיח שהזיכרון כבר קצת פחות כואב ואת החומרים שלה אפשר להתחיל לחגוג ולא רק להספיד. אולי גם הגיע הזמן לפתוח את המוזיקה שלה לקהל חדש - בדומה למה שעשו למאיר אריאל
רבים מהשירים באלבום הלייב הכפול של עידן רייכל נשמעים כמו תרגילים לא גמורים, כמו סקיצות יבשות ופשטניות, והאסון הוא שהן נשמעות כמעט זהות אחת לשנייה. פאר טסי עדיין לא מצא לעצמו סגנון אישי מובהק, ומסתמך על נוסחאות מתישות; ולשירים של אניה בוקשטיין אין אדג'
הערב המשותף של אלברשטיין ושבן היה חגיגה באווירה מיוחדת ובתחושה של בית. גם אם נחמד היה לו שבן היה פחות מאופק, ההופעה חלקה כבוד לקלאסיקות, ואף פינתה מקום לכמה שירים יוצאי דופן שהניבו רגעים נדירים ומצמררים
12 החודשים האחרונים האירו פנים למוזיקה הישראלית, עם שלל אלבומים נהדרים ויצירות ברמה גבוהה. נדב מנוחין התיישב למשימה הסבוכה של בחירת הטובים ביותר שבהם, אלו שסימנו את חזרתם של אמנים אהובים למרכז הבמה, ואת פריחתם של כישרונות חדשים ונפלאים
יש מי שאוהב את הפורטיס שלו מאה אחוז משוגע, אבל "מדור פיות" החדש והשונה הוא אחד הגלגולים היפים יותר בקריירה שלו. הצ'לו, הקולות הנשיים מסביב, השירה הרגועה יותר, ההפקה החכמה מסביבו הכל רענן ושמח בדרכו. בנוסף: האלבומים החדשים והמוצלחים של ג'ירפות ואברהם טל
האלבום החדש של אסתר רדא הוא אלבום נפלא ששומר על רמה גבוהה בכל הפרמטרים, ומוכיח שלא היה מדובר בהבלחה חד פעמית אלא בנכס למוזיקה הישראלית. שיר לוי הוא זמר אדיר אבל מתברר שגם באלבום רביעי שלו הוא עוד לא בטוח לגמרי לאיזה כיוונים הוא רוצה להתפתח
האלבום השני שהוציא בנאי השנה, יחד עם מייקל צ'פמן, משלב פולק אנגלי וצליל מקומי מוכר. בכל זאת מדובר שוב באלבום שאינו כולל חומרים חדשים מאחד היוצרים החשובים במוזיקה הישראלית לדורותיה. וגם: "ניסים שקופים" של ריטה מדויק ומכני קצת יותר מדי בשביל להישאר בזיכרון
הראפ של מוקי מפעם נעלם כמעט לגמרי ובמקומו קיבלנו מוזיקת אמצע הדרך מופקת היטב, עם כמה להיטים מוצדקים, מילים בנאליות ומסרים נוחים, אבל לא ברור במה הוא עדיף על אמני מיינסטרים אחרים. בנוסף: קורין אלאל שוב עומדת בציפיות
לרגל 20 שנה לצאת האלבום המופתי "אביתר בנאי", החלטנו לקחת את 12 שירי האלבום ולדרג אותם באופן פרובוקטיבי מהחלש למושלם, מהבלתי נסבל לגאוני. קחו בחשבון: גם מקום 7 באלבום קלאסי שכזה זו לא פחיתות כבוד
במקום לרחף על גלי ההצלחה של אלבומיו הקודמים, בחר נצ'י נצ' ללכת ב"שפל וגאות" על קו מדכדך, קשה ומלא בחיפוש עצמי. וכשהאומץ הזה פוגש את האוזן, נגלה אחד הכשרונות הגדולים של המוזיקה המקומית. וגם: האלבום הטוב והמפוספס של מירי מסיקה והאהבה המנחמת של יוני ליבנה
נהוג ללעוג להיי פייב אבל בחלוף השנים ההתנשאות מפנה את מקומה להערכה לשירים שהפכו חלק בלתי נפרד מהפסקול שלנו. לאמיר פרישר גוטמן היה חלק גדול בזה, בזכות נוכחות וכריזמה אך בעיקר בזכות חושים חדים בכל מה שנוגע לפופ. פרידה מאמן שידע להמציא את עצמו כל פעם מחדש
אלבום הבכורה של ג'ימבו ג'יי אמנם לא מושלם, אבל הוא כל כך מענג ומהנה עד שקשה להאמין שמדובר באלבום ראשון. וגם: ג'יין בורדו מתחילים למחזר את הפרודיה, לונה אבו נסאר לא עושה הנחות באלבום עוצמתי ואלבום הסולו היפהפה של דניאל קיצ'לס
המחזה המבוסס של שיריו של אריק איינשטיין הוא תירוץ לפריטה על מיתרי הגעגוע לישראל "של פעם": זו שבה לא היה ספק בצדקת הדרך, וגזענות ושוביניזם היו חלק טבעי מהנורמה. צרפו לכך כתיבה גרועה ושירה לא מספיק מוצלחת, וקיבלתם החמצה בממדים כבירים
במקום לרדוף אחרי הקהל הצעיר כמו אייל גולן ושרית חדד, משה פרץ נצמד לחוזקות שלו ובאלבומו החדש מצדיק את מקומו בפסגה. יחד עם זאת, הוא עדיין זהיר מדי ושומר על עצמו יתר על המידה. אולי נתן גושן ילמד משהו מההתנהגות הזאת, לפני שינסה לספק עוד "מרד" בנאלי במוסכמות
אם שרת התרבות הייתה צופה ב"מה אעשה בחרב הזאת", ההצגה מעוררת המחלוקת של אנג'ליקה לידל בפסטיבל ישראל, היא הייתה מבינה שהעירום הפרונטלי בו הוא החלק הכי פחות מסעיר. החזון של לידל לא שגרתי, עוצמתי ואמיץ, אבל בבסיסו הוא נטול תקווה ולעתים פשט דוחה וסר טעם
