בדרכה הדבילית והנוסטלגית, "סקוט פילגרים הולך על זה" בנטפליקס ממש מרגשת
סדרת האנימה, שמציגה טייק חדש על סרט הפולחן, שומרת על רוח המקור אבל גם מצליחה לחדש. היא אולי לא עומדת בזכות עצמה, אבל המעריצים יהנו מכל רגע
נדב מנוחין
מבקר תרבות
כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
כל הכתבות של נדב מנוחין
השפה, השמחה שלפני, האימה בגוף ראשון - הכול מטלטל. כל הגוף כואב מול הסרט על הטבח ברעים
הסרט התיעודי "#NOVA" (יס דוקו) משחזר באמצעות סרטונים עצמיים את הכרונולוגיה הנוראית של הטבח ברעים. בנסיבות אחרות זה יכול היה להיות סרט טריפי על מסיבה מאושרת, אבל השטן דפק בדלת, והשתלט על הרחבה
ישראלים מחייכים, שרים, זזים. זו תמונת הניצחון של תל אביב
מועדון הבארבי חזר לפעול אחרי שבועות ארוכים של הדממה בצל המלחמה, בהפקה מיוחדת וסודית שכללה את בר צברי, מירי מסיקה ואהוד בנאי. בערב של מוזיקה מחבקת ומנחמת, הלב העז סוף סוף להתרחב
בלי "חרבו דרבו" או המנונים מנופחים: עכשיו אנחנו צריכים שירים שידליקו לנו אור
אינספור שירים יצאו בעקבות השבת השחורה ומלחמת "חרבות ברזל". בין מחוות אנושיות וקלישאות ילדותיות, המנוני התקופה הם אלה שמאירים את השעות החשוכות של הלילה
הכוונות שלה אולי טובות, אבל ברגע הזה "הכוכב הבא" נראית תלושה ומנותקת
יש טיעונים טובים בעד החזרה של תכנית הבידור, אבל כרגע, השיחות על האירוויזיון, הסמול טוק וכל האווירה מסביב - עם כל מה שראינו וכל מה שאנחנו עדיין מעכלים, המופע הזה נראה כמו מזכרת דהויה מעולם אחר לגמרי. רגע אחד גילה שזה יכול גם להיות אחרת
אסף גרניט ורותי רוסו לא ידעו מה לומר. זה היה לטובה
"אוטו אוכל - צו 8" יצאה לפגוש בעלי עסקים מעוטף עזה ומתנדבים, ולהכין ארוחה לצעירים מכפר עזה שניצלו מהטבח. המתכון המנצח: לזוז הצידה ופשוט להקשיב, כדי לקבל שעה נדירה של נורמליות במציאות לא נורמלית
נטפליקס מציגה סדרה קסומה על אומץ ואהבה במלחמת העולם השנייה. איזה קשקוש מטופש
"כל האור שאיננו רואים", המבוססת על רב מכר זוכה פוליצר, מציגה קיטש נאיבי וסיפור פשוט, קל לעיכול ומתקתק עד בחילה, שהופך את הקטסטרופה הגדולה בהיסטוריה לרקע אסקפיסטי. המעטפת הדביקה מכעיסה: יש משהו לא מוסרי בגישה שמטשטשת כל דבר שלא עושה נעים בסוף היום מול הספה
"המקור" הבהירה: רק התחלנו להבין מה בעצם איבדנו בקיבוצים
לראות מעבר ל-7 באוקטובר: הכתבה של אביגיל קוש וחיים ריבלין על החגיגה האחרונה של קיבוץ בארי, בערב שלפני מתקפת הטרור, הצליחה לחבק את מה שהיה ואינו עוד: מרקם החיים של הקיבוץ, הפולקלור והסיפור המשותף שנוצר בו - תמונה שלמה, צבעונית ועשירה, שהוכתמה באחת
החדשות הרעות הן שזה מערכון איום. אבל יש גם חדשות טובות
כמה פרקים לתוך מהדורת המלחמה של "ארץ נהדרת", מתברר שוב שמערכוני ההסברה חלשים, מתישים ופשוט לא מצחיקים. זה חבל בעיקר מפני שכשהיא לא מנסה לחנך את העולם, אלא להגיד משהו עלינו, היא יודעת גם להבריק
השירים האלה הופכים את הבטן, לא נותנים לנשום. הלב נקרע עוד פעם ועוד פעם
"עולם מופלא, איפה אתה", אלבומו הרביעי של אביב גדג', נכתב לפני 7 באוקטובר, אבל הנסיבות הפכו אותו לאקטואלי להחריד, כאילו השירים בלעו את האירועים או להיפך. הוא הופך את הבטן ומצליח לבטא את מה שקשה למצוא לו מילים, ברגע מוזיקלי נדיר שלא היה כמותו כבר שנים
פרק חדש בסיפור: המשכן החדש של הספרייה הלאומית נפתח לציבור
לאחר עשרות שנים בקמפוס של האוניברסיטה העברית בגבעת רם, ובצל המלחמה, הספרייה הלאומית על מיליוני ספריה נפתחה הבוקר באופן רשמי במשכנה החדש והמהודר בקריית הלאום. הקוראים הראשונים כבר התייצבו
לא, אסור להראות בתקשורת את זוועות הטבח מהנגב. למען הביטחון שלנו
בהפצת התיעוד הלא-מצונזר אנחנו מעצימים את האפקט של המעשים הנפשעים. סרטוני הזוועה חותכים אותנו, מוצצים את נשמתנו מבלי שנוכל לעקור אותם מתוכנו. את מעט הביטחון שאנחנו מצליחים לאסוף מחדש, הם מערערים בלי תקנה. זה בדיוק מה שהטרור רוצה
הספרים כבר מחכים: הספרייה הלאומית נולדת עכשיו מחדש
המוסד הוותיק, שימיו כימי הציונות, עוזב אחרי עשורים את האוניברסיטה העברית וייפתח החודש מחדש בבניין עצום מול הכנסת. עם ארבעה מיליון ספרים, אוספים מפוארים וגם תערוכה ובה ספרי קודש נדירים וכתבי יד של גדולי הרוח שלנו, הספרייה הלאומית מנסה למשוך מחדש את עם הספר
100 שנות דיסני: 20 הסרטים הכי גדולים של אולפני האנימציה
גדלנו עליהם, שרנו איתם, הסיפורים שלהם עיצבו את חלומותינו לטוב ולרע - ולא שכחנו אותם מעולם. מבקרי וואלה! תרבות דירגו את 20 סרטי האנימציה הכי גדולים של דיסני, השאירו את "פוקהונטס", "פינוקיו" ו"רובין הוד" בחוץ, התאהבו באנה ואלזה - ובחרו מנצח מפתיע
המהומה בדיזנגוף היא קטסטרופה חסרת תקדים. בטלוויזיה כרגיל נגררו לפרוצדורה
כל הסחרור הישראלי מתנקז לרגע הזה: המאבק בין הדתה לחילוניות, הרמיסה של שלטון החוק, תרבות האצבע בעין, הוויכוחים הפוליטיים שגולשים לעימותים פיזיים ברחוב וחוסר היכולת לחיות זה לצד זה - וכל זאת בערב יום הכיפורים. הטלוויזיה, כרגיל, התעסקה בטפל
זו לא עוד דוקו על מלחמת יום כיפור. "האחת" היא סדרה פנומנלית
הסדרה התיעודית של סימה קדמון ואמנון רבי בכאן 11 היא צלילה מרהיבה, כנה ואינטימית אל מתחת לעורו של חיל האוויר, שלא מתביישת להצביע על היוהרה, הבלבול והמחדלים שליוו את המלחמה - אבל גם מנסה להבין את בני האדם מאחוריהם
אפשר להשתגע מול המסך: השר והח"כית שהמחישו את עומק הטרלול
על המסך, החשיפות על איתמר בן גביר הדגישו את האופן המטופש שבו מתנהלים דברים בישראל, ובהתאם הן התקבלו כמעט בשעשוע באולפנים. התיעוד שבו חברת מפלגתו קראה לרוצח התינוק עלי דוואבשה והוריו "קדוש וצדיק", רק דרבן את רפלקס ההקאה
כל המדינה התאבלה עם השירים האלה. מאחוריהם היו הפנים של ליאור
ליאור יונתן, בנו של המשורר נתן יונתן, נפל בסיני בשעות הראשונות של מלחמת יום הכיפורים. השירים שנקשרו בו - "כמו בלדה", "זמר לבני" ואחרים - עיצבו את פסקול העצב הלאומי. בחזרה אל המילים, הצלילים והאיש והמפקד מאחוריהם | מיוחד
חד קרן, תיק קטן ומטריה אחת: דירוג השירים שעשו לנו את תשפ"ג
הלהיטים שנולדו מהטיקטוק, המאסטרים שריגשו אותנו, הכוכבים שיצאו לדרך חדשה וגם קאמבק אחד מדהים. מחנן בן ארי עד שירה מרגלית, מפאר טסי עד שי המבר: 25 שירים שעשו לנו את שנת תשפ"ג
"הבית בקריית שמונה": איך שכחנו לגמרי את הטבח המחריד הזה?
ליסה פרץ חוזרת בסרטה אל יום אחד באפריל 1974, שבו רצחה חוליית מחבלים לא פחות מ-18 ישראלים בקריית שמונה - ובכל זאת נעלם מהזיכרון הקולקטיבי. סצינת הפתיחה שלו, שמציגה את ילדי העיר משחקים בטרוריסטים ובני ערובה, עוכרת שלווה באופן מיוחד
ערד ניר לא שידר כתבה במהדורה. הוא הציג סרט אימה, ויש לנו ממה לפחד
הכתבה של עורך חדשות החוץ בערוץ 12 על התקשורת הלא-חופשית בהונגריה של ויקטור אורבן הראתה איך נראית חברה שבה גם חופש הביטוי מוכפף לעריצות הרוב הפוליטי. אי אפשר להימלט מהמחשבה העגומה: גם ישראל בדרך לשם
נינט שרה את "ים של דמעות", וישראל השתנתה לנצח: 20 שנה לגמר "כוכב נולד"
כולנו נולדנו בניצנים: בערב אחד בלתי נשכח באוגוסט 2003 נזרעו הזרעים ששינו את הטלוויזיה והמוזיקה הישראלית לעד. 20 שנה אחר כך, כשהכול הרבה פחות תמים, אנחנו עדיין מנסים לחזור לשם
השירים של גבריאל בלחסן איימו לבלוע את הכול. עד היום, אף אחד לא שר ככה
המוזיקאי הענק הגיע לשיאו בסגנון מיוחד, רדיקלי ונדיר ביופיו: שירים ארוכים שבהם ירה את כל התחמושת, בלי לאפר או לייפות דבר, כשמאחוריו מתנהלת מלחמת רוק שסוחפת כל מה שעומד בדרכה. עשר שנים בדיוק אחרי שהלך לעולמו, הם מדהימים אפילו יותר
"סובייצקה": הקומדיה החדשה של כאן קורעת לגזרים את הדעות הקדומות שלכם
"סובייצקה", הסדרה הקומית החדשה של כאן 11, עוסקת בלחץ שמופעל על יוצאי ברית המועצות לשעבר להיטמע בחברה הישראלית ובשטף הסטריאוטיפים והעלבונות שמוטחים בהם. הסדרה משחקת בכל אלה, מנכסת אותם מחדש ומציגה את הסיפור הזה מהעיניים שלה, ועל הדרך עוקצת בחזרה בשנינות
זה מופת של חוסר מודעות וזלזול בישראלים. הפרסומת הזו פשוט מקוממת
התעשייה האווירית בחרה משום מה לפרסם בערוצי הטלוויזיה את מערכות הנשק שהיא מייצרת כשברקע נוף פסטורלי וזמרת ענוגה שרה "שלח לי שקט בקופסא מארץ רחוקה" ללא שמץ אירוניה. דימוי חיובי זה חשוב, אבל אנחנו לא מטומטמים: אין סיבה למכור לנו טילים בעטיפה של גבינה לבנה
משחק באש: "אופנהיימר" מעיר מחדש את הטראומה של הירושימה, ואת החרדה הגרעינית כולה
החגיגה סביב סרטו של כריסטופר נולאן על מפתח פצצת האטום מעוררת אי-נוחות בקרב פעילים לפירוז העולם מנשק גרעיני וביפן, שמציינת השבוע את ימי השנה להפצצת הירושימה ונגסקי. האם הסרט יזכיר לציבור שהנשק הזה עדיין מאיים על האנושות כולה?
כשירות? זעקת האימהות במהדורות צריכה להפחיד את מערכת הביטחון הרבה יותר
כוכי כלף, שבנה לא הוכר על ידי מערכת הביטחון והצית את עצמו, ולאה גולדין שעדיין ממתינה להשבת גופת בנה מעזה, המחישו כיצד הברית בין המדינה לאזרחים מופרת לכל אורכה. אולי אם אימהות ולא פוליטיקאים וגנרלים היו פותחים כאן מהדורות, דברים היו נראים אחרת
"ארץ נהדרת" סוף סוף חזרה, ובבדיחה אחת חשפה את הטירוף הישראלי כולו
מערכון הקאמבק הקצר שלה אולי לא הפתיע, אבל המחיש עד כמה נחוצה לנו סאטירה משמעותית באחת התקופות המטורללות בתולדות המדינה, פשוט כדי שלא נשתגע
אחרי שנחשף הגורל הנורא של המשפחה הזאת, יצאנו כולנו מהאולם בצמרמורת
ההצגה "ליאופולד-שטאט" של טום סטופארד בהבימה מציגה אפוס עמוס, אינטנסיבי וסוחף, שעוטף ארבעה דורות של משפחה יהודית אחת בווינה דרך אסונות המאה ה-20 והאנטישמיות הגואה. הסיפור הזה אמנם מוכר, אבל בשיאו, הוא מצליח להקים לתחייה עולם שלם שהיה ואיננו עוד
הנאום, הפעוטה והקשת בענן: הרגעים המוזרים של יום השיבוש בטלוויזיה
עודד בן עמי קרא במונולוג נואש לראש הממשלה לעצור את הטירוף, תינוקת משחקת בכביש זעזעה את המדינה ואילו נגה ניר נאמן בחרה בדרך ביזארית אך גם מדויקת באורח פלא כדי לסכם את היום. שלושה רגעים חריגים ביום מטורף ממילא, שמתנדנדים בין תקווה לייאוש