כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
מספרים לנו שהכול יצמח מחדש, אבל בינתיים רק דבר אחד פורח: פוליטיקאים מול מצלמות. כשהכול נורא מסביב, לראש הממשלה אין באמת מה למכור: לא מידע חשוב, לא בשורה אמיתית - אבל הרבה סיסמאות חלולות ופוזה, תנועות ידיים, תעלולים רטוריים - וכמובן האויב הוותיק: התקשורת
ראומה קדם, ששכלה שישה מבני משפחתה בטבח ב-7 באוקטובר, נתקלה בשר הביטחון בכניסה לביתם ההרוס ובגרון חנוק דרשה שבעלי התפקידים יקחו אחריות למחדל. בלי פילטרים ובלי עריכה, התיעוד הזה מטלטל את הנשמה. האם מישהו למעלה יקשיב?
עבור הטלוויזיה עידן עמדי הוא סמל: הזמר של אחוות הלוחמים, הפנים של צדקת הדרך, האיש שמתעקש על אחדות ועל החזרת החטופים ומתנגד לציניות. כשהוא נפגע, זאת מכה לכל הרעיונות האלה. חשוב לא פחות: דרכו היא מצליחה לתת שם ופנים לכל החיילים ששבים "רק" פצועים בגוף ובנפש
כשתכנית הסאטירה רק חזרה, האנטי-גיבור המיתולוגי שלה בגילומו של יובל סמו היה שם כדי להביע את ההלם של כולנו. אתמול, בפעם השנייה, הוא כבר עשה משהו הרבה יותר גדול מקומדיה
הספיישל "קופת ברזל" הראה, אולי בלי כוונה, ש-7 באוקטובר לא שינה בעצם כלום: השנאה, התחמנות, הסיסמאות הריקות והישראבלוף ממשיכים כאליו כלום לא קרה. והכי עצוב: אפילו הערבי הכי ציוני בטלוויזיה נחשד על ידי חבריו כמחבל פוטנציאלי, וגורם לכוחותינו לעשות במכנסיים
המוזיקאי האהוב רגיל להוציא תחת ידיו אלבומים אישיים משוכללים ומתוחכמים. אלבום גרסאות הכיסוי שהוציא עכשיו, ברקע הקטסטרופה הכללית, הולך בדיוק בכיוון ההפוך: פשוט, מינימליסטי - וקולקטיבי. זה בדיוק מה שצריך עכשיו
כתבת חדשות 12 יצאה לחאן יונס וגילתה את מה שנשאר מתחת לבית המופצץ של מנהיג חמאס בעזה. בין ההריסות, היא גילתה את כל האמת - הפתטית יש לומר - על סיקור המלחמה
האלבום הרביעי והעצוב של הראפר, תושב עוטף עזה, נוצר לפני מתקפת הטרור של חמאס על הנגב המערבי. עכשיו, כשהוא יוצא, לא מעט רגעים בו מרגישים כמו סטירת לחי
אתמול בערב התגלה שגם חיקוי מבריק של יניב ביטון לא יכול להתמודד עם אחד מרגעי השפל הנוראים ביותר של המקור. אם זה לא מספיק, גם "החות'ים" של "ארץ נהדרת" מוציאים את העוקץ מכל בדיחה על אוריינטליזם של מישהו אחר. מזל שכיתת הכוננות ממשיכה להציל את כולנו
משפחה סהרורית זקוקה לאינטרנט, מכוניות שמבטיחות לנו כמה שהדרך יפה, כולם מצדיעים ומחבקים רק תקנו ותקנו ותקנו. בזמן המלחמה, הפסקת הפרסומות מלאה בהזיות, אבל כשצה"ל בכבודו ובעצמו מתלוצץ על החרדות שלנו, נשבר שיא חדש - וישראל נגלית במלוא טירופה
העדות בתכנית "עובדה" של אדר בת ה-85, שנחטפה מקיבוץ ניר עוז בידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר ושבה לישראל לאחר כ-50 יום בשבי, מותירה אותנו בפה פעור. זה לא רק המה, אלא גם האיך: קור הרוח, הכנות, הישירות. בתקופה כל כך מערערת, זאת תצוגת חוסן שמקרינה על כולנו
רוב הזמן, תכנית הסאטירה מצליחה להתנהל ברגישות ולהעלות חיוך בימים קשים. אמש היא הציגה סיוט גרוטסקי, עם מערכון שבלי להתכוון דורך על כל העצבים החשופים
תכניות הבידור לא בטוחות איך לדבר ואיך לצחוק ברגע העצוב הזה. "מה שאפשר", רצועת הלייט נייט החדשה של רשת 13, מצליחה למצוא את הטון הנכון, ולשחרר קצת אוויר מהבלון הנפוח
סדרת האנימה, שמציגה טייק חדש על סרט הפולחן, שומרת על רוח המקור אבל גם מצליחה לחדש. היא אולי לא עומדת בזכות עצמה, אבל המעריצים יהנו מכל רגע
הסרט התיעודי "#NOVA" (יס דוקו) משחזר באמצעות סרטונים עצמיים את הכרונולוגיה הנוראית של הטבח ברעים. בנסיבות אחרות זה יכול היה להיות סרט טריפי על מסיבה מאושרת, אבל השטן דפק בדלת, והשתלט על הרחבה
מועדון הבארבי חזר לפעול אחרי שבועות ארוכים של הדממה בצל המלחמה, בהפקה מיוחדת וסודית שכללה את בר צברי, מירי מסיקה ואהוד בנאי. בערב של מוזיקה מחבקת ומנחמת, הלב העז סוף סוף להתרחב
אינספור שירים יצאו בעקבות השבת השחורה ומלחמת "חרבות ברזל". בין מחוות אנושיות וקלישאות ילדותיות, המנוני התקופה הם אלה שמאירים את השעות החשוכות של הלילה
יש טיעונים טובים בעד החזרה של תכנית הבידור, אבל כרגע, השיחות על האירוויזיון, הסמול טוק וכל האווירה מסביב - עם כל מה שראינו וכל מה שאנחנו עדיין מעכלים, המופע הזה נראה כמו מזכרת דהויה מעולם אחר לגמרי. רגע אחד גילה שזה יכול גם להיות אחרת
"אוטו אוכל - צו 8" יצאה לפגוש בעלי עסקים מעוטף עזה ומתנדבים, ולהכין ארוחה לצעירים מכפר עזה שניצלו מהטבח. המתכון המנצח: לזוז הצידה ופשוט להקשיב, כדי לקבל שעה נדירה של נורמליות במציאות לא נורמלית
"כל האור שאיננו רואים", המבוססת על רב מכר זוכה פוליצר, מציגה קיטש נאיבי וסיפור פשוט, קל לעיכול ומתקתק עד בחילה, שהופך את הקטסטרופה הגדולה בהיסטוריה לרקע אסקפיסטי. המעטפת הדביקה מכעיסה: יש משהו לא מוסרי בגישה שמטשטשת כל דבר שלא עושה נעים בסוף היום מול הספה
לראות מעבר ל-7 באוקטובר: הכתבה של אביגיל קוש וחיים ריבלין על החגיגה האחרונה של קיבוץ בארי, בערב שלפני מתקפת הטרור, הצליחה לחבק את מה שהיה ואינו עוד: מרקם החיים של הקיבוץ, הפולקלור והסיפור המשותף שנוצר בו - תמונה שלמה, צבעונית ועשירה, שהוכתמה באחת
כמה פרקים לתוך מהדורת המלחמה של "ארץ נהדרת", מתברר שוב שמערכוני ההסברה חלשים, מתישים ופשוט לא מצחיקים. זה חבל בעיקר מפני שכשהיא לא מנסה לחנך את העולם, אלא להגיד משהו עלינו, היא יודעת גם להבריק
"עולם מופלא, איפה אתה", אלבומו הרביעי של אביב גדג', נכתב לפני 7 באוקטובר, אבל הנסיבות הפכו אותו לאקטואלי להחריד, כאילו השירים בלעו את האירועים או להיפך. הוא הופך את הבטן ומצליח לבטא את מה שקשה למצוא לו מילים, ברגע מוזיקלי נדיר שלא היה כמותו כבר שנים
לאחר עשרות שנים בקמפוס של האוניברסיטה העברית בגבעת רם, ובצל המלחמה, הספרייה הלאומית על מיליוני ספריה נפתחה הבוקר באופן רשמי במשכנה החדש והמהודר בקריית הלאום. הקוראים הראשונים כבר התייצבו
בהפצת התיעוד הלא-מצונזר אנחנו מעצימים את האפקט של המעשים הנפשעים. סרטוני הזוועה חותכים אותנו, מוצצים את נשמתנו מבלי שנוכל לעקור אותם מתוכנו. את מעט הביטחון שאנחנו מצליחים לאסוף מחדש, הם מערערים בלי תקנה. זה בדיוק מה שהטרור רוצה
המוסד הוותיק, שימיו כימי הציונות, עוזב אחרי עשורים את האוניברסיטה העברית וייפתח החודש מחדש בבניין עצום מול הכנסת. עם ארבעה מיליון ספרים, אוספים מפוארים וגם תערוכה ובה ספרי קודש נדירים וכתבי יד של גדולי הרוח שלנו, הספרייה הלאומית מנסה למשוך מחדש את עם הספר
גדלנו עליהם, שרנו איתם, הסיפורים שלהם עיצבו את חלומותינו לטוב ולרע - ולא שכחנו אותם מעולם. מבקרי וואלה! תרבות דירגו את 20 סרטי האנימציה הכי גדולים של דיסני, השאירו את "פוקהונטס", "פינוקיו" ו"רובין הוד" בחוץ, התאהבו באנה ואלזה - ובחרו מנצח מפתיע
כל הסחרור הישראלי מתנקז לרגע הזה: המאבק בין הדתה לחילוניות, הרמיסה של שלטון החוק, תרבות האצבע בעין, הוויכוחים הפוליטיים שגולשים לעימותים פיזיים ברחוב וחוסר היכולת לחיות זה לצד זה - וכל זאת בערב יום הכיפורים. הטלוויזיה, כרגיל, התעסקה בטפל
הסדרה התיעודית של סימה קדמון ואמנון רבי בכאן 11 היא צלילה מרהיבה, כנה ואינטימית אל מתחת לעורו של חיל האוויר, שלא מתביישת להצביע על היוהרה, הבלבול והמחדלים שליוו את המלחמה - אבל גם מנסה להבין את בני האדם מאחוריהם
על המסך, החשיפות על איתמר בן גביר הדגישו את האופן המטופש שבו מתנהלים דברים בישראל, ובהתאם הן התקבלו כמעט בשעשוע באולפנים. התיעוד שבו חברת מפלגתו קראה לרוצח התינוק עלי דוואבשה והוריו "קדוש וצדיק", רק דרבן את רפלקס ההקאה
