הלהקה האדירה הזאת הקדימה את זמנה בשנות דור. השנה הגיעה הנקמה של הזמן
כרמלה גרוס ואגנר חגגה בבארבי החדש את האיחוד שלה, אחרי שהמלחמה שיבשה תכניות מוקדמות יותר. ובזמן שהמצב הצליח לתעתע גם בערב הזה, הפתעה אחת, מלהקה אחרת בכלל, הפכה אותו למרגש במיוחד
נדב מנוחין
מבקר תרבות
כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
כל הכתבות של נדב מנוחין
המבט האחרון של איזי מזכיר: בשיאה, "מנאייכ" הייתה הסדרה הישראלית הגדולה של התקופה
העונה השלישית של המותחן (כאן 11) הזניחה מעט את מה שהפך אותה לסדרה כה מרתקת, אך חתמה את הסאגה בעוד סוף מסחרר. אחרי שערבלה אובססיה, נקמה והתקרנפות למשל ישראלי אינטנסיבי, הבלש המרגש שלה משאיר לצופים לפתור בעצמם את התעלומה האחרונה. 5 הערות
דקה אחר דקה: כך נראית קריסת האנושות. וזה קשה מאוד לצפייה
"20 ימים במריופול" יזכה כנראה באוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר, ובצדק: זהו דיוקן גרפי ומדמם של עיר שמוחרבת ללא רחמים בפלישה הרוסית לאוקראינה, שבה בעת גם מהרהר על חשיבות התיעוד בעידן של פוסט-אמת, תעמולה צינית ואדישות. את המראות האלה ייקח לי הרבה זמן לשכוח
איילת זורר ועמוס תמם מרגשים וכובשים. זאת הסדרה הבאה שכולנו נתאהב בה
"חולי אהבה", הסדרה החדשה של קשת 12, מביאה אל המסך דרמה קומית על אבחון בסרטן ועל ההתמודדות איתו. היא שופעת טוב לב, ובאמצעות הומור עדין, משחק משובח ודיאלוגים חכמים מצליחה להתמודד עם בשורות מרות. אולי דווקא בגלל שלא חסרות לנו כאלה לאחרונה, היא מחממת את הלב
הפאנץ' של "ארץ נהדרת" לא משנה. אי אפשר להתחיל ככה בדיחה
מערכון הפתיחה של תכנית הסאטירה הוא המקום שבו היא מרשה לעצמה לנשוך יותר חזק מבדרך כלל. אבל כשנקודת המוצא היא הסיוט הטרי של כל כך הרבה משפחות, וביום של עוד "הותר לפרסום", למי בכלל אכפת מהפאנץ' שמגיע אחריה?
ברגע אחד הדמעות פשוט פרצו. והכול בגלל כסא צהוב וריק, ושיר מושלם
נעם רותם, מהרוקרים הגדולים של הדור האחרון, חגג 30 שנה על הבמה כשהזמן לא באמת מאפשר לחגוג והרפרטואר ממילא נטוע בעצב. הרבה חברים עלו לשיר, אבל את הערב הזה נזכור בגלל רגע אחד
זה רגע היסטורי בטלוויזיה שלנו, והוא משעמם עד מוות
פרק ההשקה של "פקין אקספרס", הריאליטי החדש של רשת 13, הציג בעיקר ישראלים מנסים לתפוס טרמפים, אורזים תיקים ומתבזים. אלא שעצם שידורה מסמל שלב חדש: ההלם נגמר, הקטסטרופה נורמלה, והטלוויזיה, באופן רשמי, עוברת הלאה
בעיניים אירוויזיון, בלב יום הזיכרון: גמר "הכוכב הבא" הציג מדינה במאניה-דיפרסיה
התחרות הטלוויזיונית סיימה עונה הזויה במיוחד, שנקרעה לכל אורכה בין הפנטזיה הבינלאומית הנוצצת למציאות המקומית המדכדכת, וכשהשיר הבולט של הגמר הגדול הוא מחווה למתמודד שנהרג, מי בכלל זוכר שהייתה כאן גם תחרות. אולי, ככלות הכול, אנחנו פשוט לא פנויים לזה עדיין
בהצגה החדשה על גולדה מאיר, המסר העיקרי הוא שלא למדנו כלום מאוקטובר הארור ההוא
"הגברת הראשונה" של תיאטרון הבימה בשיתוף תיאטרון באר שבע חוזרת להתמודדות של ראשת הממשלה עם המחאה אחרי מלחמת יום הכיפורים וחקירת המחדל בוועדת אגרנט. לאורה ריבלין מופלאה כתמיד בתפקיד הראשי בתוך מחזה שמלא בפאתוס מצד אחד - ובתזכורות כואבות מצד שני
הזעם על "ארץ נהדרת" מוכיח: עידן עמדי הפך לפרה קדושה. מה זה אומר עלינו?
גם המערכון של "ארץ נהדרת", שכולו הערצה לזמר שנפצע בעזה, וגם הגולשים שכעסו עוד לפני שראו רגע אחד מתוכו, מגלים את אותו דבר: עמדי הפך לסמל לאומי, שלצחוק עליו זו פגיעה ברגשות הציבור. אולי זה מתבקש: כשהכול כל כך ציני מסביב, מי שאינו כזה הוא הקו האדום של ההומור
זאת לא סתם כתבה על בת מצווה. זה הסיפור של העוטף בקליפת אגוז
במדינה נורמלית, בת מצווה זה לא חדשות. אבל בישראל שום דבר לא נורמלי, וכתבה מתוקה של תמיר סטיינמן על נערה משדרות שחוגגת יום הולדת 12 רחוק מהבית והחברים מעלה בפשטות את המחירים המודחקים והלא הוגנים שתושבי הנגב משלמים. וגם: הרגע ב"כוכב הבא" שנתן לנו אגרוף בבטן
ב-2024, "מנאייכ" היא ממתק נוסטלגי. כמה נהנינו פעם מפשע ושחיתות
סדרת הפשע המצליחה של התאגיד חזרה לעונה שלישית, והציפה מחדש את הריקבון, הפוליטיקה הפנימית, ומאבק האימתנים בין מי שנלחם על צדק ומי שמכר את ערכיו. עוד מוקדם לדעת מי ינצח, אבל דבר אחד ברור: זו כבר לא האודיסיאה של איזי בכר, אלא סיפור נפילתו ונפילתו של ברק הראל
בערב שכולו דמעות, הכתבה של עמית סגל ובן כספית צרמה במיוחד
לאורך מהדורת החדשות שסיכמה את "אסון ה-21", נדמה היה שרשימת ההרוגים פשוט מסרבת להיגמר, ושלעצב באמת אין סוף. דווקא לכן, תמוה השידור של מסע הצחוקים התמוה של שני הפרשנים לחאן יונס, שהגיע ביום הכי גרוע בשנה
בחדשות אומרים שטיסה ללונדון תעלה בקרוב 92 דולר. כמה תעלה טיסה ל-6 באוקטובר?
מהדורות החדשות מבטיחות לנו אור מנחם בקצה האפלה: לטוס מפה. אבל בעצם, החגיגה בנתב"ג רק מוכיחה שלמדנו לחיות, לקנות ולבלות לצד הסיוט, והמופרע הפך לנורמלי. וגם: "דוח רולניק" אולי לא מחדשת הרבה על הרשתות, אבל היא קריאה אחרונה לכולנו לפני שהרכבת תרד סופית מהפסים
דרך מפל דיסקיות וכיכר החטופים, מוזיאון תל אביב נולד מחדש כמרחב מרפא
כמו ישראל כולה, גם מוזיאון תל אביב עבר טלטלה עזה בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר. כעת, תוך מבט מחודש על האוסף וניסיון לתכנן קדימה תוך חוסר ודאות, המוסד מוצא ייעוד ציבורי חדש: טיפול ותרפיה באמנות לניצולים ונפגעי הטראומה. ומה מתוכנן להמשך השנה?
"ארץ נהדרת" אמורה להיות הפוגה קומית. רציתי לשבור את הטלוויזיה
מהרגע האיום שבו עבר אליה השידור, תכנית הסאטירה לא לחצה על בלוטות הצחוק אלא דווקא על דוושת הזעם. כשהממשלה לא יכולה להיות יותר מביכה מאשר במציאות, הבחירה אם לצחוק או לבכות מוכרעת על ידי האפשרות השנייה
הבכי, האנחה, הפנים, הבוז, הפרחים. 100 ימים לאסון, ואין יותר אוויר
לקושמרו אין אוויר, הנשיא חוטף בוז, הפרצופים של הניצולים אומרים הכול, הדמעות של בני משפחות החטופים לא נותנות מנוח - ומעל לכול מרחף אותו מספר עגול ונורא. המהדורות המיוחדות במלאת 100 ימים ל-7 באוקטובר חזרו לבוקר ההוא, וממרחק האימה גדולה אפילו יותר
מפזר סיסמאות, רב עם עיתונאים: ביום ה-100 לאסון, נתניהו העלה הצגה מגעילה
מספרים לנו שהכול יצמח מחדש, אבל בינתיים רק דבר אחד פורח: פוליטיקאים מול מצלמות. כשהכול נורא מסביב, לראש הממשלה אין באמת מה למכור: לא מידע חשוב, לא בשורה אמיתית - אבל הרבה סיסמאות חלולות ופוזה, תנועות ידיים, תעלולים רטוריים - וכמובן האויב הוותיק: התקשורת
זעקת הסבתא השכולה בניר עוז הותירה את גלנט בלי מילים. המסך נשבר, וגם הלב
ראומה קדם, ששכלה שישה מבני משפחתה בטבח ב-7 באוקטובר, נתקלה בשר הביטחון בכניסה לביתם ההרוס ובגרון חנוק דרשה שבעלי התפקידים יקחו אחריות למחדל. בלי פילטרים ובלי עריכה, התיעוד הזה מטלטל את הנשמה. האם מישהו למעלה יקשיב?
כאב של לוחמים: הפציעה של עידן עמדי נוגעת בעומק לבה של התקשורת
עבור הטלוויזיה עידן עמדי הוא סמל: הזמר של אחוות הלוחמים, הפנים של צדקת הדרך, האיש שמתעקש על אחדות ועל החזרת החטופים ומתנגד לציניות. כשהוא נפגע, זאת מכה לכל הרעיונות האלה. חשוב לא פחות: דרכו היא מצליחה לתת שם ופנים לכל החיילים ששבים "רק" פצועים בגוף ובנפש
אשר של "ארץ נהדרת" היכה שנית. זה האיש עם הלב הכי גדול במדינה
כשתכנית הסאטירה רק חזרה, האנטי-גיבור המיתולוגי שלה בגילומו של יובל סמו היה שם כדי להביע את ההלם של כולנו. אתמול, בפעם השנייה, הוא כבר עשה משהו הרבה יותר גדול מקומדיה
"קופה ראשית" רצתה להעלות את המורל בזמן המלחמה. במקום פרק מנחם, יצא לה סיוט
הספיישל "קופת ברזל" הראה, אולי בלי כוונה, ש-7 באוקטובר לא שינה בעצם כלום: השנאה, התחמנות, הסיסמאות הריקות והישראבלוף ממשיכים כאליו כלום לא קרה. והכי עצוב: אפילו הערבי הכי ציוני בטלוויזיה נחשד על ידי חבריו כמחבל פוטנציאלי, וגורם לכוחותינו לעשות במכנסיים
ההפתעה הנהדרת של אביתר בנאי מדליקה אור קטן באפלה
המוזיקאי האהוב רגיל להוציא תחת ידיו אלבומים אישיים משוכללים ומתוחכמים. אלבום גרסאות הכיסוי שהוציא עכשיו, ברקע הקטסטרופה הכללית, הולך בדיוק בכיוון ההפוך: פשוט, מינימליסטי - וקולקטיבי. זה בדיוק מה שצריך עכשיו
לא דובי ולא נעליים: מתחת לבית של סינוואר מצאה אדוה דדון שיא מגוחך חדש
כתבת חדשות 12 יצאה לחאן יונס וגילתה את מה שנשאר מתחת לבית המופצץ של מנהיג חמאס בעזה. בין ההריסות, היא גילתה את כל האמת - הפתטית יש לומר - על סיקור המלחמה
השירים של ג'ימבו ג'יי חשפו את הבלוף עוד לפני 7 באוקטובר. כואב לשמוע אותם עכשיו
האלבום הרביעי והעצוב של הראפר, תושב עוטף עזה, נוצר לפני מתקפת הטרור של חמאס על הנגב המערבי. עכשיו, כשהוא יוצא, לא מעט רגעים בו מרגישים כמו סטירת לחי
"ארץ נהדרת" לעגה לפרשנות האיומה של צבי יחזקאלי. כמה דברים הרסו לה את הבדיחה
אתמול בערב התגלה שגם חיקוי מבריק של יניב ביטון לא יכול להתמודד עם אחד מרגעי השפל הנוראים ביותר של המקור. אם זה לא מספיק, גם "החות'ים" של "ארץ נהדרת" מוציאים את העוקץ מכל בדיחה על אוריינטליזם של מישהו אחר. מזל שכיתת הכוננות ממשיכה להציל את כולנו
בין סטטיק לפיקוד העורף, הפרסומות מגלות כמה הכול כאן מופרע
משפחה סהרורית זקוקה לאינטרנט, מכוניות שמבטיחות לנו כמה שהדרך יפה, כולם מצדיעים ומחבקים רק תקנו ותקנו ותקנו. בזמן המלחמה, הפסקת הפרסומות מלאה בהזיות, אבל כשצה"ל בכבודו ובעצמו מתלוצץ על החרדות שלנו, נשבר שיא חדש - וישראל נגלית במלוא טירופה
כשהאדמה רועדת תחת רגלינו, העוצמה של יפה אדר פשוט מהפנטת
העדות בתכנית "עובדה" של אדר בת ה-85, שנחטפה מקיבוץ ניר עוז בידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר ושבה לישראל לאחר כ-50 יום בשבי, מותירה אותנו בפה פעור. זה לא רק המה, אלא גם האיך: קור הרוח, הכנות, הישירות. בתקופה כל כך מערערת, זאת תצוגת חוסן שמקרינה על כולנו
לא, "ארץ נהדרת". אין שום דבר מצחיק כרגע בפסטיגל על המלחמה. זה קרקס בטעם רע
רוב הזמן, תכנית הסאטירה מצליחה להתנהל ברגישות ולהעלות חיוך בימים קשים. אמש היא הציגה סיוט גרוטסקי, עם מערכון שבלי להתכוון דורך על כל העצבים החשופים
בדיוק ככה: ברגע כל כך מבלבל, גורי אלפי הפך ב"מה שאפשר" את כל הקלישאות על הראש
תכניות הבידור לא בטוחות איך לדבר ואיך לצחוק ברגע העצוב הזה. "מה שאפשר", רצועת הלייט נייט החדשה של רשת 13, מצליחה למצוא את הטון הנכון, ולשחרר קצת אוויר מהבלון הנפוח