הסדרה "כל עוד בלבב" מזמינה את הצופים לחוש בנוח עם המבוכה
הסדרה של כאן חינוכית, המתרחשת במסע לפולין, סובלת ממגבלות רבות, אך במקביל היא גם מפגינה אומץ באופן שבו היא מתייחסת לזכרון השואה. ביקורת טלוויזיה
נדב מנוחין
מבקר תרבות
כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
כל הכתבות של נדב מנוחין
הרבה יותר מסמל: רק לעתים רחוקות יש הזדמנות לראות ענקית כמו אסתר עופרים בפעולה
עופרים, זמרת עם קול מפעים, כריזמה אדירה, הופעה תיאטרלית וקסם בלתי נגמר, העניקה חוויה מהפנטת בהופעה נדירה בישראל עם יוני רכטר. בעולם שמלא באנשים שמזייפים הצלחה ויכולת או קונים אותן, אין דבר עוצמתי יותר מלהביט על אמנית במה אמיתית. רשמים מקונצרט מושלם
כמה יוסי
הרומנטיקה שאין כמוה, התרגומים שהתעלו על המקור, ההומור העצמי הנפלא, זיכרונות הילדות שכבשו כל ישראלי וגם הנבואה המצמררת. תשעה כותבים על תשעה שירים נהדרים של יוסי בנאי, ענק התרבות שבימים אלה מציינים 90 שנים להולדתו
שליש מהדורה הופקע לכתבה על אסף גרניט. בסוף גם הגיע סקופ משוגע: הוא ירד לים!
אנחנו לא תמימים. כבר מכירים את גועל הקידום העצמי האינסופי של הפריים טיים ברצועות האקטואליה בכל הערוצים, אלא שלרוב יש מראית עין של תירוץ עיתונאי כלשהו. גיל תמרי לא הוציא מגרניט דבר מלבד פולחן סתמי של הטאלנט, רגע לפני אירוע הגמר הריאליטי שמשודר מיד אחרי כן
זה היה אייטם מחריד ועצוב. אז למה עודד בן עמי לא הצליח לעצור את הצחוק שלו?
קשיש בירושלים נפל ונלכד בפח אשפה אחרי שלדבריו התרופות שלו נפלו פנימה. צריך רגע של חוסר מיקוד מול המקרה הטראומטי הזה כדי לצחוק מול המרואיין. אפשר לומר שזו גסות רוח, אפשר לומר שזו התנהגות ילדותית, אבל מעל הכול, המילה שמרחפת מעל התקרית הזאת היא קהות
"סקרים דרמטיים" שוב חוזרים לחיינו, והמבט של יעקב אחימאיר אמר הכל
הזליגה החוזרת, לפחות פוטנציאלית, לסבבי בחירות נוספים שמי יודע מתי יהיה מהם מוצא, לא רק תשחית עוד יותר את מרקם החיים כאן אלא גם תשחק את התקשורת ואת סדר היום הציבורי והעיתונאי - והטלוויזיה היא הראשונה ליישם זאת
הצפייה ב"עוגה או לא עוגה?" מהנה ומפחידה כמעט באותה מידה
האלמנט המטלטל ביותר בריאליטי הפוסט מודרני, לסוגיו, הוא שהתכניות האלה מתעתעות בתפיסת המציאות ומטשטשות אותה. אי אפשר עוד להבדיל מה למעלה ומה למטה, מי פוליטיקאי ומי ליצן, מי רופא מומחה ומי הבדרן. "עוגה או לא עוגה?" לוקחת את הרעיון הזה לקצה
על פניו זאת הצגה היסטורית קלילה ובנאלית. בשקט בשקט, היא חותרת תחת עצמה
"הנוקמים, סיפור אהבה" (הבימה) מתארת עשייה של סרט המשחזר סיפור אהבה בין זמרת בלהקה צבאית לחייל בבריגדה היהודית שנוקם בגרמנים. מי שירצה בכך יוכל להסתפק בקומדיה סבירה, אך מי שיחפש - ימצא פרודיה מפוכחת על הזיכרון הלאומי, ועל האמנות הכושלת בניסיון לשחזר אותו
צריכה להיות סיבה ממש טובה כדי לקחת את היטלר בשביל ללעוג ל"חתונמי"
הומור הוא כלי מרפא גם בשביל הפצעים הכואבים ביותר, אבל בשביל לשחק עם הטאבו הקשה מכולם צריך הצדקה, והצדקה אין במערכון "חתונאצי" של "היהודים באים". זאת בדיחת שואה ריקה. דווקא בגלל הכישרון הקומי העצום שמתפוצץ כאן לכל עבר, זו החמצה גדולה
הציניות רוסקה, אהבת האדם ניצחה: ברור שזה השיר הכי גדול של ריטה
כשהיא מקלפת ברגישות את האירוניה מהמילים הקשות של חנוך לוין, המלכה של אמצע הדרך מנצחת את נביא הזעם של התיאטרון הישראלי, לוקחת בעלות על הסיפור וכותבת אותו מחדש עם אהבה. בעקבות המנצח הגדול במצעד השירים הגדולים של ריטה - השיר שנתן כל כך הרבה
מאחורי הכריזמה של הפסיכולוג הסלב התגלתה מציאות נצלנית ומכוערת
לצד המעשים המכוערים המתוארים, הדבר המביש שעולה בעוצמה מ"ד"ר רודי: האמת העירומה" (HOT8) זו השתיקה שאפשרה אותם, עצימת העיניים והכפפת חוש הצדק - של אנשים ביקורתיים מאוד - להיררכיה ולכריזמה. זה שיעור בפסיכולוגיה התנהגותית, שהחברה שלנו עוד לא הפנימה
איתן כבל היה פעם שר. היום הוא מוצר של קשת ושופרסל, פרודיה על עצמו
הפרסומת של שופרסל מייצגת את ההתרוקנות של איתן כבל ממשמעות, באופן שמזכיר כיצד פרופ' גרוטו הלך לשיר בטלוויזיה בתחפושת של אפון. בפרסומת הזאת, כשהוא מהדהד את החיקוי שלו באופן אינפנטילי, הדמות של כבל מיטשטשת יותר מאי פעם
הכרה, תיקון, צדק: מתן פרס ישראל לאביהו מדינה הוא רגע היסטורי
החלטת ועדת פרס ישראל מבטאת הכרה בתרומתו הנרחבת של מדינה כיוצר, מבצע ופעיל למען אמנים אחרים לאורך עשרות שנים, אך לא פחות מכך מדובר בהכרה הממסדית המשמעותית ביותר לענף המוזיקלי שהוא מייצג, שבמשך שנים הודר מהבמות המרכזיות של התרבות הישראלית
"אין קונספט", תרקדו: ברוכים הבאים למסיבה העצובה של אגם בוחבוט
עשור אחרי "בית הספר למוזיקה", אגם בוחבוט מציגה אלבום בכורה קליט ומופק היטב, אבל כזה שרחוק מלהראות את מה שיש לה להציע בסצינה רוויה במיוחד. החדש של אלון עדר ולהקה מלא בפזמונים-חוזרים נהדרים, אבל בשלב הנוכחי ציפינו מההרכב הזה לעלות כבר לליגה אחרת
מיליונים מתו במאה האחרונה באירועי רצח עם. השירים האלה זועקים בשמם
"קול דמי אחיך", אסופת שירה על ג'נוסייד, מביאה קולות מרואנדה וקמבודיה, מהג'נוסייד הארמני והיזידי וממקרים נוספים, לצד פואמה מכוננת על השואה. בריאיון, מספרת העורכת על תהליך העבודה, הדילמות, והשאיפה לקשור בין הסיפור היהודי לציווי האוניברסלי "לעולם לא עוד"
"מבאס אותי שמזהים אותי כשגריר של דיכאון. זה מאוד לא צנוע ואני גם לא מרגיש ככה"
הקללות נגד ביבי שגרמו לו לעזוב בכעס את ההפגנה בבלפור, האכזבה מאמנים שלא מביעים את דעתם והפעם ההיא ששכנע את שלמה ארצי לשנות את מילות הלהיט שלו: עמיר לב הגיע לפודקאסט "ועדת תרבות" כדי לדבר על האלבום החדש, הרצון להתנער מהתדמית הדיכאונית - וגם על נועה קירל
הריאיון של צביקה הדר עם נפתלי בנט היה תקלה אחת גדולה ומצערת
צביקה הדר לא רצה לעשות סאטירה על ראש הממשלה במשדר "כשצביקה פגש את בנט". כפי שהרבה להצהיר - הוא אינו עיתונאי, בטח לא פרשן פוליטי. נקודת האמצע בין הקומי והפוליטי הובילה לתוצאה בינונית להפליא: מופע חנפני שמקדם היטב את כל המסרים הקבועים של ראש הממשלה
הצצה לאחוזות האוליגרכים? זו לא הזווית הכלכלית של המלחמה באוקראינה, אלא בריחה מהמציאות
"תכנית חיסכון" של קשת סיפקה סקירה של ארמונות עשירי רוסיה, וחדשות 13 התייחסו לפגיעה בקופות הגמל בישראל כאל "מחיר המלחמה". לפעמים, הזווית הכלכלית בתכניות האקטואליה הופכת לנקודת בריחה מהגיהנום של קייב אל סיפור אחר לגמרי, שמעמעם את מה שחשוב באמת
העונה החמישית של "היהודים באים" מעלה את ההימור, ולפעמים גם את הווליום
"היהודים באים" ממשיכה לנעוץ שיניים בנקודות כואבות, עם בדיחות שנעות על הרצף שבין מצחיק למייאש, בין הקורע מצחוק לקורע את הלב. ועדיין, בין כל המחמאות המוצדקות, יש תחושה שלפעמים התוכנית מגבירה את הווליום וצועקת את הפאנץ' כל כך חזק עד שהסבלנות הולכת לאיבוד
האולפנים והפרסומות מציגים מלחמה טוטאלית. גם התחזית קודרת
הפלישה לסופרמרקט, כאוס מוחלט, הפרסומות הדרמטיות, פרומואים ל"רוקדים עם כוכבים", אמני קרקס ומירוץ הפרשנים הגדול - כך פרצה המלחמה באוקראינה בגלים הפתוחים של הטלוויזיה הישראלית. יומן צפייה
לא אתי כרייף ולא דודי אמסלם. אתמול התברר מתי "ארץ נהדרת" באמת מבריקה
הפרק האחרון בתכנית הסאטירה של קשת 12 היה רווי בשירים, מוזיקאים ורקדנים - והם המחישו בקלות מדהימה את הפאנצ'ים שבמערכונים עבדו קשה כדי לספק. לא לגמרי ברור מה לא עובד בארץ נהדרת העונה, אבל ברור מאוד מה כן
המופע של נטע ברזילי היה נהדר, ואז הגיע השיא של "Toy" והקהל הצטמרר
נטע ברזילי רצתה להראות שהיא יכולה גם בלי פירוטכניקה ורקדנים בהופעה הראשונה שבה היא "פתחה קופות", אמש בהאנגר 11 בתל אביב. הקהל הבהיר ללא ספק שהיא הצליחה בהימור, ונטע הוכיחה לכולם שהיא כאן כדאי להישאר
אותה גברת: הלבוש חדש, אבל "שנות ה-90" פשוט לא מצחיקה
השם אחר והכותבים השתנו, ויש שפע של רפרנסים לניינטיז, אבל אם קיווינו ש"שנות ה-90" תנצל את החידוש כדי להתרענן, זה רחוק מלהיות המקרה. הנוסחה היא אותה נוסחה, והפאנצ'ים צפויים וחלשים מאוד
רשת 13 הבטיחו לנו את "נוכל הטינדר מדבר". קיבלנו ריאיון ישן מפח המיחזור
רובו של הסרט של מירי מיכאלי ששודר בערוץ 13 מתבסס על חומרים שכבר שודרו בערוץ לפני פחות משנה. לגיטימי להתגאות בהישג עיתונאי ואפילו לארוז אותו מחדש כדי שיהיה רלוונטי - אבל בואו לא נשלה את עצמנו: אלה לא הרבה יותר מאטריות מחוממות שנהנות ממיתוג יוקרתי
הרוח האנושית יותר חזקה מיוטיוב. "חלומות ויראליים" ממחישה את זה מצוין
מספר צעירים מרחבי העולם סיפרו בזמן אמת בערוצי היוטיוב הפרטיים שלהם איך הם חוו את הקורונה, והאופן שבו הסדרה "חלומות ויראליים" מחברת ביניהם, יוצר רצף של תגובות אנושיות ואישיות שונות, שבכל זאת מצטברות לכדי מגמה שלמה המשקפת את רוח הזמן
"רוקדים עם כוכבים" החדשה היא סתם אחלה, ובימינו זה המון
בהתחשב ביקום הטלוויזיוני הישראלי, וגם אחרי הגרסה העברית הקודמת, הציפיות מ"רוקדים עם כוכבים" היו זעומות - אלא שהופתענו לטובה. "רוקדים עם כוכבים 2022" היא ריאליטי חביב, מאוזן וידידותי לצופים
מלהיב, משעשע ונוגע ללב: המחזמר "לעבור את הקיר" מפיח חיים חדשים בסרט המוערך
אחרי ההצלחה המסחררת של "אפס ביחסי אנוש", בית ליסין הפך עוד יצירה קולנועית למחזמר פרוע ומפתיע. גם אם הפעם התוצר הוא מעט פחות משוכלל, ההצגה הזאת עומדת בגאווה ליד הסרט שעליו היא מתבססת עם חיים ואופי משלה, ומשחררת את צופיה בסוף הערב עם חיוך ענק על הפרצוף
הסדרה "ילדים ביער" מסתפקת בלהיות מותחן מצוין
סדרת המתח של יס פועלת במוסכמות הז'אנר המוכרות. פיתולי העלילה לעתים מוגזמים, הדיאלוגים מעט מופרכים, השוטרים הם סופר גיבורים עם יכולות טכניות מדהימות והרעים הם נבלי על וכן הלאה. אבל יותר מכל, הקצב של "ילדים ביער" סוחף, קל להתמסר אליה ולהחזיק אצבעות לגיבורים
המנה של שאשא-ביטון נראתה מדהים אבל לצפייה היה צריך לצרף שקית הקאה
אנחנו משלמים לאישי ציבור כמו שרת החינוך והשר לשעבר אמסלם כדי שיעבדו בשבילנו, לא בשביל לחם ושעשועים. להשתטות הזאת יש גם מחיר חברתי כבד: כשהם מבשלים ב"מאסטר שף VIP", כולנו נאלצים לאכול את הדייסה
לירון ויצמן אמרה אלף פעם "מדהים" במהלך גמר "אקס פקטור". זה היה רחוק מזה
בשביל עונה טובה של תחרות כמו "אקס פקטור לאירוויזיון" צריך מתמודדים אדירים או שופטים מרתקים. בתוכנית הזו לא קיבלנו הפעם לא את זה ולא את זה, על אף שתחילת העונה הייתה טובה ושלב האודישנים היה מסקרן. מה שיכולה הייתה להיות חגיגת גלאם זוהרת הפכה לאירוע מפוהק