כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
"שישו ושמחו", הקומדיה המוזיקלית החדשה של התאגיד, ממשיכה מסורת ותיקה של פרודיות על צה"ל, כשהפעם להקת הרבנות הצבאית היא מוקד הבדיחה. היא לא תמיד מבריקה, אבל מפצה על כך בהומור פרוע וקיצוני לעתים, שמשווה לה אווירה של מסכת שבת שיצאה משליטה
במקום מותחן אפי על פוליטיקה משיחית, מסורות עתיקות ועיר מקודשת ששקעה בריקבון מערכתי, "ירושלים" (HOT) היא בקושי צל חיוור של הסדרה שהיא יכולה הייתה להיות
גלן קלוז ושון טאוב גונבים את ההצגה, המתח בלתי נגמר והקצב ממכר: סדרת הריגול של כאן 11 חזרה לעונה שנייה בפורמולה חדשה, וגם אם אין בה הרבה מעבר לאקשן ונותרו בה לא מעט פגמים - הקצב המסחרר שואב פנימה
מאז שודר מצעד הפזמונים העברי השנתי הראשון, עשרות להיטים זכו לאורך השנים בתהילה - מהם קלאסיקות על-זמניות, ומהם להיטים לרגע. לרגל יום העצמאות, יצאנו לבדוק: אילו שירי שנה עדיין מושמעים ברדיו ואילו נשכחו לגמרי, ולמה? התוצאות לפניכם
"סבוטאז'" (כאן 11) מגולל את סיפורן של הנשים שהבריחו אבק שריפה לאנשי הזונדרקומנדו, שפוצצו באמצעותו את המשרפות. באמצעות אנימציה, עריכה מעולה, קצב מסחרר ושילוב חכם ועשיר של דימויים, הוא גם מצליח להתמודד באופן מקורי עם אתגרי הייצוג של השואה
מרדכי נורה במריופול. חוה נרצחה בפוגרום בלבוב. בתיה מחרסון ויונה מחרקוב הובלו אל קברי אחים המוניים. נאינה מקייב הוצאה להורג בבאבי יאר. המקומות מוכרים מהחדשות, השמות - מההיסטוריה שלנו. חמישה סיפורים על השואה באוקראינה ועל העבר היהודי שלה - שנגדע באחת
גזר דין מוות ריחף מעל ילדי גטו שאוולי, ויושביו ניסו למצוא מסתור עבורם בבתים ליטאיים. סיפורו של "ילד יהודי", השיר המוכר ביותר שנכתב שם, הוא המפתח לפרשה: כאב ההורים שנטשו כדי להציל את ילדיהם, היחסים המורכבים עם השכנים לשעבר, וגם משוררת רגישה אחת שנשכחה
הסדרה של כאן חינוכית, המתרחשת במסע לפולין, סובלת ממגבלות רבות, אך במקביל היא גם מפגינה אומץ באופן שבו היא מתייחסת לזכרון השואה. ביקורת טלוויזיה
עופרים, זמרת עם קול מפעים, כריזמה אדירה, הופעה תיאטרלית וקסם בלתי נגמר, העניקה חוויה מהפנטת בהופעה נדירה בישראל עם יוני רכטר. בעולם שמלא באנשים שמזייפים הצלחה ויכולת או קונים אותן, אין דבר עוצמתי יותר מלהביט על אמנית במה אמיתית. רשמים מקונצרט מושלם
הרומנטיקה שאין כמוה, התרגומים שהתעלו על המקור, ההומור העצמי הנפלא, זיכרונות הילדות שכבשו כל ישראלי וגם הנבואה המצמררת. תשעה כותבים על תשעה שירים נהדרים של יוסי בנאי, ענק התרבות שבימים אלה מציינים 90 שנים להולדתו
אנחנו לא תמימים. כבר מכירים את גועל הקידום העצמי האינסופי של הפריים טיים ברצועות האקטואליה בכל הערוצים, אלא שלרוב יש מראית עין של תירוץ עיתונאי כלשהו. גיל תמרי לא הוציא מגרניט דבר מלבד פולחן סתמי של הטאלנט, רגע לפני אירוע הגמר הריאליטי שמשודר מיד אחרי כן
קשיש בירושלים נפל ונלכד בפח אשפה אחרי שלדבריו התרופות שלו נפלו פנימה. צריך רגע של חוסר מיקוד מול המקרה הטראומטי הזה כדי לצחוק מול המרואיין. אפשר לומר שזו גסות רוח, אפשר לומר שזו התנהגות ילדותית, אבל מעל הכול, המילה שמרחפת מעל התקרית הזאת היא קהות
הזליגה החוזרת, לפחות פוטנציאלית, לסבבי בחירות נוספים שמי יודע מתי יהיה מהם מוצא, לא רק תשחית עוד יותר את מרקם החיים כאן אלא גם תשחק את התקשורת ואת סדר היום הציבורי והעיתונאי - והטלוויזיה היא הראשונה ליישם זאת
האלמנט המטלטל ביותר בריאליטי הפוסט מודרני, לסוגיו, הוא שהתכניות האלה מתעתעות בתפיסת המציאות ומטשטשות אותה. אי אפשר עוד להבדיל מה למעלה ומה למטה, מי פוליטיקאי ומי ליצן, מי רופא מומחה ומי הבדרן. "עוגה או לא עוגה?" לוקחת את הרעיון הזה לקצה
"הנוקמים, סיפור אהבה" (הבימה) מתארת עשייה של סרט המשחזר סיפור אהבה בין זמרת בלהקה צבאית לחייל בבריגדה היהודית שנוקם בגרמנים. מי שירצה בכך יוכל להסתפק בקומדיה סבירה, אך מי שיחפש - ימצא פרודיה מפוכחת על הזיכרון הלאומי, ועל האמנות הכושלת בניסיון לשחזר אותו
הומור הוא כלי מרפא גם בשביל הפצעים הכואבים ביותר, אבל בשביל לשחק עם הטאבו הקשה מכולם צריך הצדקה, והצדקה אין במערכון "חתונאצי" של "היהודים באים". זאת בדיחת שואה ריקה. דווקא בגלל הכישרון הקומי העצום שמתפוצץ כאן לכל עבר, זו החמצה גדולה
כשהיא מקלפת ברגישות את האירוניה מהמילים הקשות של חנוך לוין, המלכה של אמצע הדרך מנצחת את נביא הזעם של התיאטרון הישראלי, לוקחת בעלות על הסיפור וכותבת אותו מחדש עם אהבה. בעקבות המנצח הגדול במצעד השירים הגדולים של ריטה - השיר שנתן כל כך הרבה
לצד המעשים המכוערים המתוארים, הדבר המביש שעולה בעוצמה מ"ד"ר רודי: האמת העירומה" (HOT8) זו השתיקה שאפשרה אותם, עצימת העיניים והכפפת חוש הצדק - של אנשים ביקורתיים מאוד - להיררכיה ולכריזמה. זה שיעור בפסיכולוגיה התנהגותית, שהחברה שלנו עוד לא הפנימה
הפרסומת של שופרסל מייצגת את ההתרוקנות של איתן כבל ממשמעות, באופן שמזכיר כיצד פרופ' גרוטו הלך לשיר בטלוויזיה בתחפושת של אפון. בפרסומת הזאת, כשהוא מהדהד את החיקוי שלו באופן אינפנטילי, הדמות של כבל מיטשטשת יותר מאי פעם
החלטת ועדת פרס ישראל מבטאת הכרה בתרומתו הנרחבת של מדינה כיוצר, מבצע ופעיל למען אמנים אחרים לאורך עשרות שנים, אך לא פחות מכך מדובר בהכרה הממסדית המשמעותית ביותר לענף המוזיקלי שהוא מייצג, שבמשך שנים הודר מהבמות המרכזיות של התרבות הישראלית
עשור אחרי "בית הספר למוזיקה", אגם בוחבוט מציגה אלבום בכורה קליט ומופק היטב, אבל כזה שרחוק מלהראות את מה שיש לה להציע בסצינה רוויה במיוחד. החדש של אלון עדר ולהקה מלא בפזמונים-חוזרים נהדרים, אבל בשלב הנוכחי ציפינו מההרכב הזה לעלות כבר לליגה אחרת
"קול דמי אחיך", אסופת שירה על ג'נוסייד, מביאה קולות מרואנדה וקמבודיה, מהג'נוסייד הארמני והיזידי וממקרים נוספים, לצד פואמה מכוננת על השואה. בריאיון, מספרת העורכת על תהליך העבודה, הדילמות, והשאיפה לקשור בין הסיפור היהודי לציווי האוניברסלי "לעולם לא עוד"
הקללות נגד ביבי שגרמו לו לעזוב בכעס את ההפגנה בבלפור, האכזבה מאמנים שלא מביעים את דעתם והפעם ההיא ששכנע את שלמה ארצי לשנות את מילות הלהיט שלו: עמיר לב הגיע לפודקאסט "ועדת תרבות" כדי לדבר על האלבום החדש, הרצון להתנער מהתדמית הדיכאונית - וגם על נועה קירל
צביקה הדר לא רצה לעשות סאטירה על ראש הממשלה במשדר "כשצביקה פגש את בנט". כפי שהרבה להצהיר - הוא אינו עיתונאי, בטח לא פרשן פוליטי. נקודת האמצע בין הקומי והפוליטי הובילה לתוצאה בינונית להפליא: מופע חנפני שמקדם היטב את כל המסרים הקבועים של ראש הממשלה
"תכנית חיסכון" של קשת סיפקה סקירה של ארמונות עשירי רוסיה, וחדשות 13 התייחסו לפגיעה בקופות הגמל בישראל כאל "מחיר המלחמה". לפעמים, הזווית הכלכלית בתכניות האקטואליה הופכת לנקודת בריחה מהגיהנום של קייב אל סיפור אחר לגמרי, שמעמעם את מה שחשוב באמת
"היהודים באים" ממשיכה לנעוץ שיניים בנקודות כואבות, עם בדיחות שנעות על הרצף שבין מצחיק למייאש, בין הקורע מצחוק לקורע את הלב. ועדיין, בין כל המחמאות המוצדקות, יש תחושה שלפעמים התוכנית מגבירה את הווליום וצועקת את הפאנץ' כל כך חזק עד שהסבלנות הולכת לאיבוד
הפלישה לסופרמרקט, כאוס מוחלט, הפרסומות הדרמטיות, פרומואים ל"רוקדים עם כוכבים", אמני קרקס ומירוץ הפרשנים הגדול - כך פרצה המלחמה באוקראינה בגלים הפתוחים של הטלוויזיה הישראלית. יומן צפייה
הפרק האחרון בתכנית הסאטירה של קשת 12 היה רווי בשירים, מוזיקאים ורקדנים - והם המחישו בקלות מדהימה את הפאנצ'ים שבמערכונים עבדו קשה כדי לספק. לא לגמרי ברור מה לא עובד בארץ נהדרת העונה, אבל ברור מאוד מה כן
נטע ברזילי רצתה להראות שהיא יכולה גם בלי פירוטכניקה ורקדנים בהופעה הראשונה שבה היא "פתחה קופות", אמש בהאנגר 11 בתל אביב. הקהל הבהיר ללא ספק שהיא הצליחה בהימור, ונטע הוכיחה לכולם שהיא כאן כדאי להישאר
השם אחר והכותבים השתנו, ויש שפע של רפרנסים לניינטיז, אבל אם קיווינו ש"שנות ה-90" תנצל את החידוש כדי להתרענן, זה רחוק מלהיות המקרה. הנוסחה היא אותה נוסחה, והפאנצ'ים צפויים וחלשים מאוד
