כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
אוהד מילשטיין תיעד בסרטו שיחות נפש שערך עם בנו בן השש בקיץ שלפני העלייה לכיתה א', ועולות בהן שאלות כבדות משקל על זמן, מוות ואהבה - שהילד הנבון מתחיל לפצח בתמימות, יצירתיות וטוב לב. הסרט דורש מהצופים להבחין כל העת ביופי של הרגע החולף, והתוצאה מרגשת ומפעימה
דוח האקלים שפורסם אתמול צריך להדיר שינה מעיני כולנו, אבל במהדורות המסחריות הדבר החשוב ביותר שעומד על הפרק נדחק עמוק לתחתית סדר היום מתוך הדחקה במקרה הטוב או אדישות צינית במקרה הרע. העיקר שיש אייטם מושקע על אכילת מתוקים בחופש הגדול
לכבוד זכייתו בפרס סוקולוב, התלוותה מגישת חדשות סוף השבוע לכתב הפלסטינים לכתבת מגזין בינונית וארוכה מאוד - לא בדיוק מסמך מרתק, יותר טפיחה על השכם בפרהסיה. אבל הבעיה עמוקה יותר: שוב העיתונאים הופכים לכותרת על חשבון סדר היום, והעיתונות נכנסת למצב של ורטיגו
גאון חגג בהיכל התרבות עם הקהל במין פולחן משותף של העבר, כששריר הנוסטלגיה עובד שעות נוספות. אסתר עופרים הותירה את האולם המום מרוב יופי, הגבעטרון שר לשיבולים והצופים התמוגגו, במה שנדמה לעתים כמו מסיבת פרידה מעולם הולך ונעלם
סדרת הדרמה החדשה של יס מגוללת את סיפור המעילה הענק של אתי אלון בבנק למסחר, אבל מתקשה להתעורר. נכון, יש אקשן ומתח, אבל "מעילה" שוחה באותם מים שוב ושוב. היא אולי נאמנה לסיפור, אבל לא מפיקה ממנו דרמה טלוויזיונית מספיק מעניינת, בפרט כשרובנו כבר מכירים אותו
"קופה ראשית" מתהדרת באנסמבל נהדר שכולל כמה מהשחקנים הקומיים הכי גדולים ואהובים בישראל, אגדות עבר והווה, שנכנסות לדמויות באופן טוטאלי, והכימיה ביניהם באמת נהדרת ומעוררת חיוך - אך המכלול בקושי משעשע, מאוד צפוי, לא ממש מגיע לשיאים, לא מאוד עמוק ולא מאוד אמיץ
עוד לפני שהאולימפיאדה נטולת הצופים יצאה לדרכה, הלהקה פתחה את ההופעה בבארבי במונולוג מבריק על הצורך בקהל עבור התעלות, לספורטאי כמו למוזיקאים. הקטע הזה, מלא ברעש נפלא, תפס את גודל השעה, ונגע בשלמות. כל שאר הדברים שקרו שם הרבה פחות חשובים
נכון, "שיטת אשכנזי" בקשת 12 לא בדיוק פורצת דרך, ועדי אשכנזי לא ממציאה את הגלגל או מגלפת איזו ביקורת חברתית עמוקה. אבל אפילו שבאתי קצת ספקן, אחרי כמה דקות כל חומות הציניות שלי קרסו. גם את הנושא הכי שחוק וידוע, היא הופכת במיומנות של מקצוענית לשעה משעשעת
הסרטונים של שרת הכלכלה משליכה לפח גלידה של בן אנד ג'ריס ושל חבר הכנסת רוקד בעקבות ביטול הפיליבסטרים מגיעים בהקשר שונה, אבל המהות דומה: בשביל לייקים והסיכוי לתשומת לב, פוליטיקאים מוכנים להשתטות בלי גבול ומתייחסים לציבור כאילו היה מטומטם. מגיע לנו יותר
"רוקנ'רול בצהריים" הוא תצוגת תכלית משובחת של כישרון גדול ובטוח בעצמו, ומדהים לחשוב שזאת רק ההתחלה. וגם: האלבום של סטלה גוט הוא אחד הממתקים של הקיץ, שמלא בעולם צלילים נוגה, אפלולי ומטריד, ובעיקר נפלא. שני אלבומים ישראלים חדשים שאסור לפספס
האלבום החדש של סטטיק ובן אל, "שבעה ירחים", מתאמץ לשדר חגיגה אבל עייף ונטול השראה, ואילו הסינגל הבינלאומי הראשון של קירל כה חסר זהות, שאינו מעורר דבר מלבד אדישות. כך הולכים עכשיו הכוכבים הגדולים של הפופ הישראלי לאיבוד
ההצגה "בכל שעה עגולה", שכתב וביים יחזקאל לזרוב ומוצגת בתיאטרון גשר, מביטה באירוניה גובלת בייאוש על הזמנים שמשתנים בלי להשתנות, ועל ההתפכחות לנוכח העובדה הזאת. טוב שמי שמובילה את ההצגה היא הקומיקאית החריפה והמנוסה אורנה בנאי
אהוד מנור היה שם נרדף לישראליות, אלא שבמקביל הוא גם היה איש העולם הגדול: חקר ספרות אנגלית, תרגם שירים צרפתיים - וכתב שירים שכבשו את אירופה. לרגל 80 שנה להולדתו, הנה שמונה רגעים - מבחר ממש קטנטן - שבהם מנור הצליח לפתוח לנו דלת לעולם
בשנים האחרונות נעשו כמה וכמה פרויקטים תיעודיים על אייקונים מוזיקליים בישראל, ו"המלכה שושנה" המצוין הוא אחד השלמים שבהם. זה דיוקן עשיר, שמצליח לגעת בקשת של נושאים, ובסיומו, הדבר שהכי התחשק לנו לעשות זה להקשיב לשיריה האלמותיים
בעידן שבו טרנסים מותקפים ללא הרף וסובלים מלה"טובפוביה יותר מכולם, אם הריאיון עם שופטת הכדורגל ספיר ברמן עזר לפחות לכמה צופים ללמוד קצת יותר טוב על מיהם טרנסים וטרנסיות - הרי שהוא אחד הדברים הכי חשובים שיכולים להיות משודרים במהדורות
תמיד מעניין לראות את בית החרושת הפוליטי מבפנים, ו"המקור" היטיבה לשרטט את ההליכה בין הטיפות של יו"ר רע"ם שהפך לסופרסטאר פוליטי. עם זאת, הפרשן שלרוב לא חושש מעימותים - דווקא לא התעקש במיוחד לקבל תשובות על אף סוגייה כבדת משקל, ו"חידת עבאס" נותרה רחוקה מפענוח
בעונה הנוכחית של "הכוכב הבא", יותר מאי פעם, נדמה שהמתמודדים הם לא באמת הסיפור. בתוכנית אתמול ניגשה ויקטורי הוגו בת ה-19 לאודישן. בעוד היא עולה לבמה, נרגשת, הכל נעצר. למה? לטובת מתיחה מטופשת של אסי עזר ורותם סלע
בתכנית עם יומרות של תועלת לציבור ליוותה המצלמה את העיתונאי יוצא לסיבוב בחנויות בגדים עם רעייתו והסטייליסטית ליאת אשורי, בדרך ל"מהפך אופנתי". חינני? זה מופע נרקיסיסטי וחסר ערך והצדקה, שמשודר בטלוויזיה שמשוכנעת שכל דבר יעניין את הצופים אם יש בו מפורסמים
החדש של ג'ימבו ג'יי מציג אותו בעמדה אחרת לגמרי, כאחד הראפרים האהובים והמוערכים בישראל, בצדק מוחלט. ב"עובדי נמל" הוא מבסס את המעמד שלו, עם ביטחון עצמי גבוה ושירים עם יותר מנגיעה של וירטואוזיות והתכתבות עם שלל ז'אנרים. בנוסף: אתם צריכים להכיר את תמרדה
"בני אור", כמו "בלאקספייס" לפניה, קרצה לנוער במיוחד אחרי שנה שבה המסגרות והסמכויות קרסו, וכל המסלולים הנכונים התגלו ככאלו הנשענים על מציאות שברירית מאין כמוה. על המצע הזה נרקמה פנטזיה על חברות והתבגרות שמאפשרת לנערים לא רק כל מה שאסור, אלא גם שליטה במתרחש
מתחילת העונה הרביעית בסאגת "סיפורה של שפחה" ועד לסופה המטלטל מתברר כיצד הטראומה של החיים תחת משטר הטרור לעולם לא נפסקת, וכיצד ההיגיון האכזרי שלו ממשיך להתקיים גם מעבר לגבול - אלא שמאחורי הנקמה שמגיעה בסיומו מסתתרת שאלה מדכדכת. סיכום עונה
אם האתגר של הממשלה הבאה יהיה למצוא זהות שהיא מעבר לרק-לא-ביבי, זה נכון גם לסאטירה כלפי היושבים בה, שתצטרך למצוא עוגנים אחרים לביקורת שלה - או שתשעמם. במילים אחרות, גם ארץ נהדרת צריכה להבין היום מה הם קווי היסוד שלה ללא נתניהו
כמו שקורה לעתים, האירוע הפוליטי החשוב ביותר לאו דווקא היה האירוע הטלוויזיוני החזק ביותר. הפעם, הרגע הכי מטלטל ומאיר עיניים לאורך השידור היה דווקא זה שבו הפרשנים נותרו ללא מילים, האולפנים המיוחדים התייתרו והעיתונאים הפכו לצופים
האלבום החדש של אביתר בנאי, "כשהחיים מתחילים לנגן", מתחיל בצורה המוכרת והאהובה. אבל אז פתאום חל שינוי מעניין: לפתע בנאי מתחיל להתמקד בגיבורים אחרים - בני המשפחה הקרובה שלו. זאת פנייה יוצאת דופן שמעידה על ביטחון עצמי
הגעתה של "פמת"א" אחרי שכאן 11 הפך למגדלור של סדרות איכות, מדגישה את מגרעותיה. לעומת זאת, "החנות שיש בה הכל" צריכה להפוך לקלאסיקה. בנוסף: "הגורם האנושי" של הוט 8 מפרטת - אולי יותר מדי - על תהליכי השלום של ישראל ושכניה
כתיבה חלשה, סיפור לא מקורי ומשחק בינוני נמצאים בעוכריה של "היורשת". ובכל זאת, הדרמה המוזיקלית של קשת 12 בכיכובה של נופר סלמאן ניחנה במודעות עצמית בריאה שבאה לידי ביטוי במיוחד ברגעים הקומיים יותר שלה. בנוסף, הופעות האורח הן חגיגה של ממש
המגיפה שניתקה אותה מהבמה, תחושת הנטישה שמלווה אותה, האמת העצובה שנמצאת בהצגה שהיא מככבת בה, היחס לאלבום הבכורה והאופן שבו אמילי דיקנסון מזכירה לה את נהריה של ילדותה. אפרת בן צור חוזרת בבת אחת לתיאטרון, למוזיקה ולטלוויזיה, ושומרת על אופטימיות. ריאיון
אחרי כל כך הרבה שעות של משדר מיוחד - ואחרי כל כך הרבה סבבי בחירות, מו"מ ועוד כמה אסונות באמצע - נדמה שמערכות החדשות בעצמן התקשו להאמין שדבר מה הגיע אל קיצו. סיכום משדר אינסופי באולפנים, עם שני אירועים פוליטיים, המון חזרות וקלישאות, ורגע אחד שניקח הלאה
האלמנט המרכזי בעונה התשיעית של "הכוכב הבא" נטולת האירוויזיון הוא מות הפרופורציות. ששת המתמודדים שהופיעו בתכנית הפתיחה היו בסדר. בכל זאת, כמעט כל אחד מהם הוציא מהשופטים אוסף תיאורים חנפניים ומופרכים. ומי שעשויה לעשות את כל ההבדל העונה היא נינט טייב
אחרי שתי דחיות, האווירה באיחוד ההרכב המיתולוגי הייתה סוריאליסטית, וההופעה עצמה הייתה בלתי מדויקת בעליל. אלא שההתלהבות הכמו-ילדותית של השניים הלחימה את כל מה שהיה צריך לכדי רעש נפלא. את מה שהשניים נתנו על הבמה - אי אפשר ללמוד
