"סיפורה של שפחה" עונה 2 פרק 11: "אני מספרת, משמע את קיימת"
הזאבה מביטה בשלפרד, מריחה את חולשתה, אך לא תוקפת. שלפרד צועדת אל הבית בידיעה שתיאלץ ללדת את התינוקת הזו לבדה. ובאמת - שלפרד ניצבת בפני המוות. בלוג "סיפורה של שפחה"
הזאבה מביטה בשלפרד, מריחה את חולשתה, אך לא תוקפת. שלפרד צועדת אל הבית בידיעה שתיאלץ ללדת את התינוקת הזו לבדה. ובאמת - שלפרד ניצבת בפני המוות. בלוג "סיפורה של שפחה"
יש משהו שמרגיש מאוחד יותר בעונה השנייה של הסדרה הקומית של נטפליקס, "GLOW". אם העונה הראשונה ניסתה לבנות משהו מאפס, הפעם הוא כבר בנוי ומתפקד בשיא המרץ, ועל אף התייחסויות שקופות מדי ל-MeToo, היא כוללת כמה פרקים יפהפיים במיוחד מזוויות לא שגרתיות
אחרי שהפקת "האח הגדול" שיקרה לנו בפנים והעזיבה את "הדיירים החדשים" בלי שום הדחה, אנחנו מתבשרים שבשבוע הבא יגיעו דיירים חדשים אמיתיים. האם אחרי שהבינו שצריך להחליף עורכת ראשית, הם מבינים גם שהדיירים צריכים להיות מוחלפים? ומה זה אומר על העתיד של אסי ועופר?
הסדרה התיעודית החדשה של שי גל מבלבלת לעתים ולפעמים גם מעוררת אי-נוחות, אבל בסך הכל היא מצליחה להעניק תזכורת מטלטלת לקלות שבה הענקנו לגיטימציה לראשי ההתארגנות הטרוריסטית נגד מוסלמים, ולכך שהמשך דרכם למעלה סלולה
יש ל"קופה ראשית" (החינוכית) פוטנציאל קאלט, היא לא תמיד מצחיקה, והיא צפויה עד כאב - כי ברור לנו לחלוטין שבורות, טיפשות ורשעות תמיד יסייעו לקדם את העלילה. זאת סדרה פסימית שבה הדמויות תמיד יבחרו לעשות את הדבר הגרוע ביותר האפשרי, מה שהופך את הצפייה בה למייאשת
אורלי וגיא מלאים בכוונות טובות, אבל מעיתונאים ותיקים ומנוסים כל כך אפשר לצפות לתוכנית ברמה הרבה יותר גבוהה, לביקורת מנומקת יותר, לשליטה רבה יותר בפרטים. כשהמשבצת החדשה שלהם סמוכה למהדורה המקצוענית בהרבה של חדשות עשר, אי אפשר שלא לשים לב לכך
אם העונה הזו של "ווסטוורלד" לא הייתה אחידה ברמתה, בלשון המעטה, בא הפרק האחרון והניד את המטוטלת לכיוון הלא נכון. יותר מדי בפרק האחרון היה מסובך שלא לצורך, מאולץ, נוח מדי וחצי אפוי, באופן שמקרין כך גם על מה שקדם לו. כל ההסברים על מה שקרה שם, כולל ספוילרים
גלגולה המחודש של סדרת הרשת שהזניקה את הקריירה של אודי כגן הוא בבחינת חובת צפייה. הקסם שלה אינו רק סביב הומור הסלפסטיק המבריק של כגן או המחוות הקורעות לשנות ה-80, אלא דווקא באופן הנוגע ללב שבו היא מציירת את גלריית הדמויות של האורחן
"פוזה" היא מפגן וירטואוזי של קאמפ, סטייל, ריקודים ואופנה מהולים במלחמה בקיפוח ובהעצמה נשית וטרנסג'נדרית, שארוז בתלבושת דראג נוצצת ומוגש במוחצנות גאה. אבל למה כל דבר צריך להיות מוגזם, אקסטרווגנטי, כשהאמת הכי מעניינת נמצאת דווקא ברגעים הקטנים והלא מתאמצים?
בעולם שבו גבר יכול לירות באשתו כי בגדה בו - ואחד הליברלים הגדולים של מערכת המשפט, פרופ' אהרן ברק, קובע שרציחתה היא בגדר תגובה "סבירה" - מה לנו כי נלין על שלפרד, ש"בגדה" במפקד, וכשגילה, שלח אותה למפגש חפוז ואכזרי עם בתה ופגע במאהבה. בלוג "סיפורה של שפחה"
"המועמד" (yes דוקו) עשה לכחלון שירות גרוע אם הפוליטיקאי המשופשף חשב שהוא ייצא מנהל מושלם במיטבו, ובמקום יצא אדם אכול חרדות, אבל הוא עשה לו שירות מצוין כשגילה שהוא בן אדם פגיע מאוד. אנחנו צריכים אנשים עם חולשות במוקדי הכוח, שיודעים מה זה להפסיד
פתחנו ערוץ 13 בשעה 15:30 וגילינו שהתכנית "הדוח היומי" בהנחיית יעל בר זוהר וקובי מחט היא למעשה פרומו באורך הגלות ל"אח הגדול", שמבוסס על פאנל "מומחים" צעקני כדוגמת מנחם בן וליהיא גרינר. אפשר למצוא שם סקסיזם והתלהמות בשפע ומי שמצילה את המצב היא יעל בר זוהר
הגם ש"המתחזים" עם חיים אתגר היא תכנית טובה ואתגר הוא מנחה רהוט ואכפתי, נענו באי-נוחות כשתחת תחושת רדיפת הצדק, "המתחזים" נהנתה ממעמד חשיפת הנוכלת שיפרי שפירא. מתי יגיע היום שבו הטלוויזיה תהיה תקיפה גם מול בעלי שררה שסרחו ולא רק מול דגיגונים קטנים?
שורה של טרגדיות מטלטלת את הפרק האחד לפני האחרון של העונה, וגם סצנה אחת מלאה ביופי. אגב כל זה הולכת ומתעצמת השאלה על טיבו האמיתי של וויליאם, ובעיקר על הקשר ההדוק שלו עם דולורס. בנוסף: ציר הזמן המלא עד כה. ספוילר "ווסטוורלד" עונה 2 פרק 9
התוכנית החדשה של קשת 12 בהנחיית אסי עזר היא טלוויזיה אופטימית, שמחה במידה, שרוצה להשאיר את הצופים עם הרגשה טובה. הבעיה היא שבדרך היא מפספסת את הכוח של הסיפורים שהיא מביאה. היא מסתפקת בתמצית של סיפור טוב ובקצת קתרזיס, אבל לא יותר
אביבית בר זהר הולכת לסגור מעגל, הרומן ההזוי של מגי וישראל ממשיך לשעמם אותנו, ומריה ורועי מצליחים לגרום לגבות להתרומם. וגם: ההחלטה להדיח את אורלי היא עוול שכולנו נשלם עליו מחיר כבד מאוד. בלוג "האח הגדול", הפעם עם דיירים חדשים
דרמת גיבורי העל של יוצר "פארגו" תמיד הייתה מתעתעת ומלאה הזיות, אבל העונה השנייה לחצה הרבה יותר מדי חזק על דוושת המוזרות, עד כדי כך שפרקים רבים בה לא היו קוהרנטיים אפילו בין סצנה לסצנה. התוצאה נראית יותר כמו פרויקט גמר של סטודנט מתלהב מדי מהחוג לאמנות
ג'ון משקיעה את מירב מאמציה בהבטחת עתידה של בתה ומקבלת מידע מבעלה המרוחק שמעורר בה תקווה אדירה לשינוי. סרינה, המבקרת עם בעלה בקנדה, יודעת היטב שבריחה היא הודאה באשמה, ולכן היא נשארת לצד בעלה. בלוג "סיפורה של שפחה"
הלייט-נייט החדש של אופירה וברקו אמור היה לספק לנו שיחות על כדורגל לקראת המונדיאל, אבל במקום זאת קיבלנו את המנה הידועה שמשלבת אדנותיות, שוביניזם, וחוסר טאקט מסוגים שונים. בתאגיד, מנגד, העלו סרט קצר של אביעד לבני ושאנן סטריט על המונדיאל שהבהיר: יש תמורה לאג
"ארץ נהדרת" סיימה את העונה הארוכה בתולדותיה והצליחה לשמור על הרמה הגבוהה לכל אורכה. לא מעט מפני שהייתה מלאה בכיף רב, כאילו כל העוסקים במלאכה הגיעו עם אש בעיניים כדי לנסות להשאיר אבק למתחרות באקלים הטלוויזיוני החדש
בהיעדר מידע או צעדים משמעותיים נראו מיטב פרשנינו מנחשים את גורל העולם על פי שפת הגוף של קים וחיוכיו של טראמפ כמו קוראים בקפה. ואכן, באופן טבעי, גם הטלוויזיה הרימה ידיים: לאורך היום הדרת הכבוד פינתה לאיטה את מקומה לתחושה של פריק שואו
הפרק "קיקסויה" זונח את משחקי הזמן לטובת ציר ליניארי נהיר, נקודת מבט עילית ששופכת אור על עברו ועל עתידו של הפארק. הוא מזריק פנימה כל כך הרבה לב המהווה תזכורת חשובה למסע של המארחים, ובמקביל אף מספק תשובות לתהיות שנותרו באוויר כבר מאז העונה הראשונה. ספוילר
הפרק המהנה של "עושות חשבון" (ערוץ עשר) על השווארמה היה יכול להיות אפילו יותר נחמד לולא היומרות שלו היו מעט מוגזמות. מה שהוא למעשה כתבת מגזין ארוכה מעניינת לא צריך לקרוא לעצמו תחקיר, שכן הוזנחו בו שאלות תרבותיות, מוסריות ומעמדיות
"משפחה בטרנס", הזוכה הטרי והראוי של פסטיבל דוקאביב האחרון שזמין ב-VOD של yes, הוא סרט חשוב ונוגע ללב על משפחה מנהריה בה מי שהיה האב מתחיל תהליך לשינוי מין, ובעיקר על כך שמשפחות מאושרות כשכל חבריה מאושרים, ואם כולכם תומכים זה בזה: הכל אפשרי
הפערים הגדולים והמוזרים בין ישראל (להלן: הבחור שסובל מאלרגיה לחולצות) למגי (להלן: מי שתגיש ודאי את 'הצנרת'), ההתפייסות בין תומר ללירז שהזכירה עפיפון תבערה, והאבדה הקשה של הבית (לא, אנו לא מתכוונים לסמואל אלא לעזיבתה של תמי מונטג). בלוג האח הגדול
כמו הגיבורים שלה, "בשבילה גיבורים עפים" לא מושלמת, אבל היא טובה ומעניינת וגרמה לצופים להאמין בה אפילו מבעד לחלקה השני של העונה, שהפך קצת לאופרת סבון בג'ונגל. הקסם שהצליחה לייצר בפרקים הראשונים וגרם לנו הזדהות עם גיבוריה, סחב גם את רגעיה הפחות טובים
4 שנים ו-6,000 שעות צילום נדרשו כדי להביא את הספיישל הדוקומנטרי המרהיב של ה-BBC אל אוויר העולם, והכל היה שווה את התוצאה הסופית: שילוב של אמנות סיפור עם עליונות טכנולוגית, פסקול מופלא וגיבורים שאי אפשר לשכוח
השגרה היומית מעייפת את נשות הרפובליקה ומקשה עליהן. החיים שלהן חסרי תוכן ומשמעות ולכן הם רוצות עוד. סרינה רוצה שישמעו אותה, ג'ון מחפשת סולידאריות, עדן כמהה לאהבה זוגית, ורק ג'נין היא היחידה שאומרת מה היא רוצה - לראות את בתה הגוססת. בלוג "סיפורה של שפחה"
מכל הסיפורים על הטרדה וניצול שעדיין מושתקים, מאכזב שרביב דרוקר החליט להתחיל את העונה החדשה של "המקור" דווקא עם הסיפור של ניסו שחם, סיפור מאוד יוצא דופן בו התברר כי הגבר אינו אשם כפי שנראה, ועוד נרדם מול הכריזמה של הקצין הבכיר ועשה לו הנחות גדולות
שובה של הדמות האהובה עושה סדר רב בדברים ועונה על שאלות רבות שנשאלו, אבל הרבה מעבר לכך, נוכחותה הממגנטת משיבה אל הסדרה עומק ומשקל שהיו חסרים לה כל כך מאז תחילת העונה. במקביל, עבור רבות מהדמויות זה הפרק הכי גורלי בסדרה עד כה. ספוילר "ווסטוורלד" עונה 2 פרק 7
הסדרה בת ארבעת הפרקים, העוקבת אחר האופן בו מסקר עיתון ה"ניו יורק טיימס" את שלטונו של הנשיא דונלד טראמפ, הייתה אמורה לספק הצצה ללוע המבעבע של העיתון החשוב והמשפיע בעולם. אלא שבמקום אקשן, מקבלים דיונים אפורים ומנומסים. גם לעיתונאים מגיע דימוי טוב יותר
גם ברגעים האמוציונליים של "ג'ודי ואלירז", אופירה וברקו נתנו שואו עם עוד ראיון פרוע שהסתיים בצווחות וסתימת פיות, שהזכיר איפה האקשן. בלי ערך, בלי תרומה, למעשה עם נזק אמיתי, אבל עדיין עדיף על החיקוי החיוור
המסע בעקבות הילד הדרוזי שהחל לדבר אנגלית מושלמת במבטא בריטי הוכיח סופית שמשהו עובר על אמנון לוי, וזה משהו ביזארי יותר שהופך את "פנים אמיתיות" מתוכנית תחקירים רצינית לפריק-שואו תמוה
אחרי פיגוע ההתאבדות של שלגלן, שהוביל בין השאר גם לפציעתו של המפקד ווטרפורד, נאלצת סרינה למנות את עצמה למחליפתו של בעלה ואת שלפרד לעוזרתה. במקביל נוצר גם רגע מרגש שבו השפחות כמו מתוודעות אחת לשנייה מחדש, הפעם כבנות אדם עם שם ושורשים. בלוג "סיפורה של שפחה"