כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
רן דנקר רכב על גלי הנוסטלגיה, רביב כנר כמעט לקח את כל הקופה ויובל דיין הפגיזה. אך מאחורי הדרמה במקומות הראשונים אפשר לזהות חילופי דורות, עלייה משמחת במינון הזמרות וגם נוכחות דלילה של קאברים למרות השנה העמוסה. סיכום המצעד השנתי תשפ"א של וואלה! וגלגלצ
לוחמי טנקים נועזים, סוחרי סמים ואפילו רוצחים בגיל ההתבגרות, חברות כנסת מפתיעות וטוראיות בטירונות, אנשי תיאטרון על הבמה וזמרות מיוחסות שמנסות לפרוץ - את כל אלה יכולנו למצוא השנה על המסך בשטף של יצירה מקורית
כל מה שמצחיק ב"בואו לאכול איתי", תכנית בישול שעוקצת את מתחריה, הוא הפער בין הסיפור היומרני שלנו על עצמנו לבין מי שאנחנו באמת. בעונה שהייתה מהנה דווקא מפני שהתעלו בה מעל הבוז ההדדי, ארוחה מופרכת אחת הצליחה לעקוץ בחזרה וללעוג לכל שאנחנו מכירים על ריאליטי
יחסית לגמר המיליון, זה היה ערב בלי כיסוי, שקצת שמט את השטיח מתחת לרגלי החשיבות העצמית והמחמאות המופרכות, וחשף הרבה מאוד זיעה מהניסיון למכור את האירוע כערב טלוויזיוני יוצא דופן. לא בדיוק קלאס באפס מאמץ
היו לאסף אמדורסקי כבר אלבומים מטלטלים יותר ויומרניים יותר בעבר, אבל דווקא במימדיו הצנועים יוצא ב-"432" משהו מאוד ישיר ועדין, נקי ממניירות, דווקא בתקופה שהולכת ונעשית יותר ויותר רועשת. לכן מדובר בכל זאת אלבום מחאה
כשאדם שמיוחסות לו עבירות כה חמורות עומד מול המצלמה, עליו לספק תשובות לשאלות קשות. לעומת זאת, מה שנותר כאן הוא מסמך כמעט חנפני, צהבהב ומסתחבק, שמאשרר לחלוטין את הצגתו של זדורוב כקורבן, כמעט גיבור תרבות, אולי הילד של כולנו, שחוזר הביתה אחרי שנים בשבי חמאס
הסרט התיעודי על האדריכל והאמן דני קרוון הוא לא ממש סרט ביוגרפי, כי אם גיאוגרפי: הוא קופץ עם האמן - המבוגר מאוד אך גם נלהב ונזעם כילד - מעבודה לעבודה שיצר, וממחיש את הזמן החולף על המונומנטים. מתוך אלה מתגלה גם משל נוגע ללב על הזדקנות
ארבע הבטחות שהופיעו בזו אחר זו בתכנית "לפני החדשות" המחישו היטב מנגנון שרק לעתים רחוקות הוא כה שקוף: מול הצופים המותשים, תכניות האקטואליה מקהות את התסכול מהמציאות ומטשטשות את החרדה שמעוררים נושאים בוערים עם "סיפורים" על חלומות מנחמים ורגעיים על עושר
אין בעיה לפרסם את דבר הטיסה של שרת התחבורה, אבל ללא ההקשר זה סיפור חלש למדי. באמצעות מסגור שגוי ונימה נזפנית, באולפן שישי הפכו אייטם יבש לסנסציה ריקה מתוכן, שהובילה למחול צקצקנות בן יממה. זאת עדות מדהימה לטירוף של מעגלי החדשות, ולאופן החלול שבו הם מתנהלים
החייל איציק מור נדקר למוות מחוץ למועדון בירושלים ב-2009, אך אביו - שסיפורו האישי מסעיר ויוצא דופן בעצמו - חושד בהתנהלות המשטרה והפרקליטות ויוצא לאודיסיאה משלו לחקר האמת. חרף הזהירות המתבקשת ממסקנות של סרטי "פשע אמיתי", "חורים" מחייב את הרשויות בחשבון נפש
ההצגה החדשה של הבימה מצטרפת לגל של יצירות שעוסקות בהלם קרב ובפוסט-טראומה צבאית. היא יוצאת מנקודת מבט מסקרנת ומטורפת בו בזמן ומשדרת מסר מערער - אך לא הולכת רחוק מספיק, ומתקשה להפוך לאירוע תיאטרלי מטלטל באמת
יש זמרים יותר כשרוניים אולי, או יותר מקוריים, או כאלה ששוחים יותר בפופ של 2021 - אבל שי המבר הרבה יותר מבושלת מכל היתר. היא מוכנה הרבה יותר מכל כישרון אחר ב"הכוכב הבא" - אולי לא ככוכבת הפופ הבאה של ישראל, אבל בהחלט כיוצרת מיינסטרים לגיטימית
ההפקה המקומית של "הדוויג והשארית העצבנית" עלתה על במת אמפי וואהל, בגרסה עברית וגם קצת בדיחות מקומיות, וסחף את הקהל האוהד והצמא לשירים האלה. למרות בוסריות מסוימת ופוטנציאל לא ממומש, זאת מתנה של ממש לכל מי שאוהב אופרות רוק, ועוד עם טקסט כל כך מבריק
אוהד מילשטיין תיעד בסרטו שיחות נפש שערך עם בנו בן השש בקיץ שלפני העלייה לכיתה א', ועולות בהן שאלות כבדות משקל על זמן, מוות ואהבה - שהילד הנבון מתחיל לפצח בתמימות, יצירתיות וטוב לב. הסרט דורש מהצופים להבחין כל העת ביופי של הרגע החולף, והתוצאה מרגשת ומפעימה
דוח האקלים שפורסם אתמול צריך להדיר שינה מעיני כולנו, אבל במהדורות המסחריות הדבר החשוב ביותר שעומד על הפרק נדחק עמוק לתחתית סדר היום מתוך הדחקה במקרה הטוב או אדישות צינית במקרה הרע. העיקר שיש אייטם מושקע על אכילת מתוקים בחופש הגדול
לכבוד זכייתו בפרס סוקולוב, התלוותה מגישת חדשות סוף השבוע לכתב הפלסטינים לכתבת מגזין בינונית וארוכה מאוד - לא בדיוק מסמך מרתק, יותר טפיחה על השכם בפרהסיה. אבל הבעיה עמוקה יותר: שוב העיתונאים הופכים לכותרת על חשבון סדר היום, והעיתונות נכנסת למצב של ורטיגו
גאון חגג בהיכל התרבות עם הקהל במין פולחן משותף של העבר, כששריר הנוסטלגיה עובד שעות נוספות. אסתר עופרים הותירה את האולם המום מרוב יופי, הגבעטרון שר לשיבולים והצופים התמוגגו, במה שנדמה לעתים כמו מסיבת פרידה מעולם הולך ונעלם
סדרת הדרמה החדשה של יס מגוללת את סיפור המעילה הענק של אתי אלון בבנק למסחר, אבל מתקשה להתעורר. נכון, יש אקשן ומתח, אבל "מעילה" שוחה באותם מים שוב ושוב. היא אולי נאמנה לסיפור, אבל לא מפיקה ממנו דרמה טלוויזיונית מספיק מעניינת, בפרט כשרובנו כבר מכירים אותו
"קופה ראשית" מתהדרת באנסמבל נהדר שכולל כמה מהשחקנים הקומיים הכי גדולים ואהובים בישראל, אגדות עבר והווה, שנכנסות לדמויות באופן טוטאלי, והכימיה ביניהם באמת נהדרת ומעוררת חיוך - אך המכלול בקושי משעשע, מאוד צפוי, לא ממש מגיע לשיאים, לא מאוד עמוק ולא מאוד אמיץ
עוד לפני שהאולימפיאדה נטולת הצופים יצאה לדרכה, הלהקה פתחה את ההופעה בבארבי במונולוג מבריק על הצורך בקהל עבור התעלות, לספורטאי כמו למוזיקאים. הקטע הזה, מלא ברעש נפלא, תפס את גודל השעה, ונגע בשלמות. כל שאר הדברים שקרו שם הרבה פחות חשובים
נכון, "שיטת אשכנזי" בקשת 12 לא בדיוק פורצת דרך, ועדי אשכנזי לא ממציאה את הגלגל או מגלפת איזו ביקורת חברתית עמוקה. אבל אפילו שבאתי קצת ספקן, אחרי כמה דקות כל חומות הציניות שלי קרסו. גם את הנושא הכי שחוק וידוע, היא הופכת במיומנות של מקצוענית לשעה משעשעת
הסרטונים של שרת הכלכלה משליכה לפח גלידה של בן אנד ג'ריס ושל חבר הכנסת רוקד בעקבות ביטול הפיליבסטרים מגיעים בהקשר שונה, אבל המהות דומה: בשביל לייקים והסיכוי לתשומת לב, פוליטיקאים מוכנים להשתטות בלי גבול ומתייחסים לציבור כאילו היה מטומטם. מגיע לנו יותר
"רוקנ'רול בצהריים" הוא תצוגת תכלית משובחת של כישרון גדול ובטוח בעצמו, ומדהים לחשוב שזאת רק ההתחלה. וגם: האלבום של סטלה גוט הוא אחד הממתקים של הקיץ, שמלא בעולם צלילים נוגה, אפלולי ומטריד, ובעיקר נפלא. שני אלבומים ישראלים חדשים שאסור לפספס
האלבום החדש של סטטיק ובן אל, "שבעה ירחים", מתאמץ לשדר חגיגה אבל עייף ונטול השראה, ואילו הסינגל הבינלאומי הראשון של קירל כה חסר זהות, שאינו מעורר דבר מלבד אדישות. כך הולכים עכשיו הכוכבים הגדולים של הפופ הישראלי לאיבוד
ההצגה "בכל שעה עגולה", שכתב וביים יחזקאל לזרוב ומוצגת בתיאטרון גשר, מביטה באירוניה גובלת בייאוש על הזמנים שמשתנים בלי להשתנות, ועל ההתפכחות לנוכח העובדה הזאת. טוב שמי שמובילה את ההצגה היא הקומיקאית החריפה והמנוסה אורנה בנאי
אהוד מנור היה שם נרדף לישראליות, אלא שבמקביל הוא גם היה איש העולם הגדול: חקר ספרות אנגלית, תרגם שירים צרפתיים - וכתב שירים שכבשו את אירופה. לרגל 80 שנה להולדתו, הנה שמונה רגעים - מבחר ממש קטנטן - שבהם מנור הצליח לפתוח לנו דלת לעולם
בשנים האחרונות נעשו כמה וכמה פרויקטים תיעודיים על אייקונים מוזיקליים בישראל, ו"המלכה שושנה" המצוין הוא אחד השלמים שבהם. זה דיוקן עשיר, שמצליח לגעת בקשת של נושאים, ובסיומו, הדבר שהכי התחשק לנו לעשות זה להקשיב לשיריה האלמותיים
בעידן שבו טרנסים מותקפים ללא הרף וסובלים מלה"טובפוביה יותר מכולם, אם הריאיון עם שופטת הכדורגל ספיר ברמן עזר לפחות לכמה צופים ללמוד קצת יותר טוב על מיהם טרנסים וטרנסיות - הרי שהוא אחד הדברים הכי חשובים שיכולים להיות משודרים במהדורות
תמיד מעניין לראות את בית החרושת הפוליטי מבפנים, ו"המקור" היטיבה לשרטט את ההליכה בין הטיפות של יו"ר רע"ם שהפך לסופרסטאר פוליטי. עם זאת, הפרשן שלרוב לא חושש מעימותים - דווקא לא התעקש במיוחד לקבל תשובות על אף סוגייה כבדת משקל, ו"חידת עבאס" נותרה רחוקה מפענוח
בעונה הנוכחית של "הכוכב הבא", יותר מאי פעם, נדמה שהמתמודדים הם לא באמת הסיפור. בתוכנית אתמול ניגשה ויקטורי הוגו בת ה-19 לאודישן. בעוד היא עולה לבמה, נרגשת, הכל נעצר. למה? לטובת מתיחה מטופשת של אסי עזר ורותם סלע
