כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
מעט מאוד מאבקים חשובים כמו המאבק למשפט צדק, ולא במקרה הקולנוע התיעודי פונה אליו בשנים האחרונות. סיפור המסגרת של אדם חלש הנאבק במערכת אימתנית שתעשה הכול כדי להגיע להרשעה, הוא מסוג החומרים שמהם נבנה קולנוע טוב. אבל נדמה שהתחקיר של כאן 11 פוסע בנתיבים אחרים
יש משהו ציני בקמפייניזציה של התקשורת, מסוכן יותר משיח ברנז'אי שמפספס את עיקר הסיפור. כשמתעסקים כל כך הרבה בשאלה איך מעבירים את המסר, ולא באג'נדה עצמה, נולד שיח ניהיליסטי שבו התוכן נדחק מפני הצורה, והיעד (מספר מנדטים, הבאת אנשים להתחסן) גובר על הסיבה
"דבק", השיר החדש של שלמה ארצי, הוא שיר נוגע ללב שמציע נחמה למאזיניו למרות הייאוש והכאב; שלום חנוך מפגיז עם שיר קודר, פסימי ומלא בוז; ודווקא עידן רייכל ועדן בן זקן מפתיעים לרעה עם שיר סתמי ומשמים
הדרמה המלחמתית של רון לשם ועמית כהן עבור הולו לא לגמרי בטוחה מה היא: מותחן-אקשן מזרח-תיכוני נוסח "פאודה", מטאפורה צבאית על חוסר הטעם שבאלימות, סיפור על גבריות רעילה מול אלטרנטיבה נשית אמיצה או משל פוליטי על החצר האחורית של אירופה
גם אם לא בטוח שפנטזיית ה"תיכנסו בהם" של הדרמה החדשה היא הנכונה מבחינה מוסרית לחורף 2021, ולמרות הרוויה מהז'אנר, "השוטרים" שייכת לצמרת הטבלה בגל האחרון של סדרות הפלילים: בקצב איטי ובנימה מלנכולית, היא מציגה גיבורים מחוספסים ומספקת אקשן יעיל - ומשחק נהדר
אודי כגן נכנס בהצלחה לנעליו של ג'יימס קורדן בגלגול הישראלי המחודש של התכנית, ומספק מצרך נדיר באמת על המסך בימים אלה: כיף טהור. הבונוס: בין התחפשות לבננה עם נטע ברזילי, שיעור נגרות עם חנן בן ארי והמון שירים עם הרמקולים ברכב, יש גם כמה ביצועים פשוט מצוינים
כאשר "פגוש את העיתונות" מביאה לאולפן את איתמר בן גביר ואחמד טיבי, היא יודעת בדיוק מה היא תקבל. התכנית יכולה לשמש משל לכל אלה מסוגה, שמעדיפות רעש ועוינות הדדית, לא מבחינות בין עיקר ותפל, קופצות בין נושא לנושא, ובעיקר לא מסוגלות להציג עמדה מורכבת
ההיאחזות של עיתונאים ב"חיבוק לישראל" מחמיצה בגדול את המורשת הבעייתית של הממשל היוצא. וגם: הכותרת התמוהה במהדורה המוקדמת, והאווירה המשועממת של המשדר המרכזי, שאולי היא בכלל סימן טוב. שלוש הערות על סיקור חילופי השלטון בארצות הברית בחדשות
בכל הנוגע לסיקור ההפרות במגזר החרדי, נדמה שהפעם התקשורת הסירה את הכפפות, והתמסרה לתסכול מהתיעודים המבישים מבני ברק וירושלים. אבל אחרי כל הלהג האינסופי והנזיפות הקולקטיביות, דווקא רגע קצר במהדורה המרכזית קלע בול
בתירוץ של קידום תכנית קומית חדשה הוצגה אמש בשלהי המהדורה של חדשות 12 כתבה שבה לא נאמר בעצם שום דבר משמעותי לאורך כעשר דקות. הפאנץ' דווקא לא כל כך מצחיק: פשוט אין הצדקה למהדורות שמתנפחות ומתנפחות בכתבות ללא תכלית, והגיע הזמן שזה ייפסק
סדרת הדוקו החדש של התאגיד מתיימרת לעסוק במנהיגים המוסלמים שעיצבו את האזור, אבל תאכזב את מי שציפה לביוגרפיה מקיפה. תחת זאת, היא מעדיפה להמשיך להביט בהם דרך כוונת הרובה ובאמצעות סיפורי גבורה של שירותי הביון, שחלקם כלל לא רלוונטיים. אחרי "לבנון" ציפינו ליותר
תחת הכותרת "רונית הביביסטית - מבית האח לסערת הבחירות", התנהל ב-"לפני החדשות" דיון שמהותו האמיתית אינה חדשותית, אלא קידום הריאליטי של רשת. אלה פני האקטואליה ב-2021: טשטוש מוחלט בין רכילות וחדשות לתוך שיחת ברזיה צינית שכולה מילות מפתח ותוכן דל וחסר ערך
שי נחייסי פורץ קדימה, אביב בכר חוזר והפעם כסולן, קמה ורדי ורוני בר הדס עם אלבומים מושלמים לחורף שמסרב להגיע, זוכת האירוויזיון מחפשת את עצמה, מיקי גבריאלוב נינוח מתמיד ואיכשהו טובה גרטנר היא זו שלוקחת את כולם בהליכה. המדור מנקה מגירות בפתחו של שבוע חדש
בכנות מטלטלת, מי שניצלה מרצח על ידי בעלה אביעד משה התייצבה רהוטה וחכמה מול המצלמה של בן שני ב"עובדה". בפנים גלויות היא מכריחה אותנו להביט בפניה ולא להסב את פנינו שלנו, להתעקש לראות את מה שאנחנו עושים מאמץ שלא לראות ולא לשמוע
הדוקו של HOT8 מציג תזה קצבית, מגובשת ונלהבת באשר לתולדותיו של הגוף המשפיע וערכיו, אך עוטף בצמר גפן את הביקורת כלפיו, בפרט בכל הנוגע ליחסי אשכנזים-מזרחים, עיירות הפיתוח, וגזענות עדתית. הסרט אינו נמנע מכל אלה, אך מציג גרסה מקלה מאוד
ליאור ייני היה שותף לרגעי מפתח של הבידור הישראלי, אך זכה בקושי להספדים לקוניים, חסרי טעם וריח, אפילו במהדורות ששכחו מתי הן מתחילות ונגמרות. בשנה שבה התרבות נדחקה אל מחוץ לסדר היום, זה מלמד על הערך הדל שמייחסת התקשורת לאמנים שלא מופיעים ב"הזמר במסכה"
תכנית "המקור" על ילדי הכת של דניאל אמבש הביאה את עדויותיהם של הילדים שעברו התעללות בפירוט מצמית. היא הפנתה אצבע מאשימה לא רק כלפי האב המתעלל אלא גם כלפי הרשויות שלא הבחינו, העיתונות שלא הקשתה, ואפילו כלפינו הצופים, שמעדיפים לעצום עיניים
הכוכבים החדשים זרחו בתוכנית פתיחת העונה ה-18 של "ארץ נהדרת", בעיקר כי הם חדשים. במערכת בחירות בלתי נגמרת עם כוכבים שכמעט אינם מתחלפים, מה כבר אפשר לחדש על אותן דמויות חבוטות? בנוסף: חבל שהתכנית לא ניצלה את הקול הערבי לטובת משהו רענן יותר
הכריזמה המרשימה של ריימונד אבקסיס על הבמה וגם באחד על אחד ממחישה מדוע הפכה לאהובה ונערצת כל כך, ותיעוד התגובות שהיא זוכה להן במופעים או במפגשים אקראיים עם מעריצים - כמו מספר את כל הסיפור. יחד עם זאת, חסר לסרט משהו אחד חשוב
הסרט התיעודי על אהובה עוזרי מבהיר את חשיבותה במוזיקה המזרחית ובכלל כזמרת יוצרת ישראלית, אבל מעל הכל, הרבה יותר מסרט ביוגרפי, "צלצולי פעמונים" מצליח לתאר את האופן שבו מוזיקה נוגעת באנשים - אולי הדבר הכי חשוב שאפשר לומר על כתיבה ותיעוד של מוזיקה פופולרית
נדמה שלא פחות משני הכוכבים, אחד הקסמים של הסדרה הוא דווקא בתפקידי המשנה והופעות האורח. באקלים הזה, לא פלא שדמויותיהם של אגם רודברג ואיתי תורג'מן הפכו בהדרגה מאתנחתא קומית כמעט שטוחה לדמויות שובות לב
הדבר העיקרי שמציעה "בלקספייס" לעומת אחיותיה לז'אנר הוא אלימות יותר מסוגננת ומצועצעת, על גבול האימה, מסוג שחריג לראות על המסך הישראלי. יהיה מעניין לגלות אם בהמשך תצליח הסדרה לארגן את האלימות הזאת במסגרת של סיפור עמוק יותר על הפצעים של החברה הישראלית
באמצעות צילום מרהיב ובעיקר ציורים מרהיבים, כמו גם קריינות מדויקת של מספר סיפורים מיומן, "שיר ערש לעמק" של הבמאי בן שני הוא אחד הסרטים התיעודיים הכי יפים ויזואלית שאפשר להיתקל בהם. בעיקר, ומעל הכול, הוא עושה חשק לרוץ למוזיאונים ולבהות גם שלא דרך המסך
יש משהו מיוחד בשיתוף הפעולה הבין דורי הזה. המיזוג של סחרוף בין מזרח למערב הפך לצליל האולטימטיבי של הרוק הישראלי. טסה הוא תלמידו השקדן ביותר, איש העיראקנרול והכווייתים. הם כבר נפגשו בעבר למספר שיתופי פעולה, אך האלבום השלם הוא שידוך כמעט אולטימטיבי. כמעט
על אף שהסדרה התיעודית של כאן 11 מגיעה אחרי שלל פרויקטים שציינו 20 שנים ליציאה מלבנון ועסקו בנושא, "לבנון - גבולות הדם" עולה על קודמותיה כמעט בכל פרמטר של עשייה. גם בלי לחדש יותר מדי מבחינת מידע, גדולתה הוא במסגור, בעומק ובהיקף
הצהרת תעמולה שאיש לא קוטע, מסר צפוי מפוליטיקאי יריב, ספקולציות על שמות שאולי כן ואולי לא ודיווח על דבריו של איש שעדיין אין לו בכלל מה להגיד. אה, כן, ותגובה רשמית בנאלית של הליכוד: הסיקור התקשורתי של הצהרת סער הוא חלק ממרוץ סוסים שאין לו סוף ואין בו תוכן
"שעת נעילה" יכולה לרשום לעצמה הישגים כבירים בתחום השיח הציבורי. היא הצליחה לעורר דיון ועניין באירוע היסטורי בן כמעט יובל, לגרום לצעירים לחקור אותו ולמבוגרים לפתוח את הפצעים. מצד שני, התגלו אצלה חולשות איומות: מלכודות קיטש, משחק מוגזם ותסריט בעייתי
החייל שרק תכנן להתחיל את החיים מצא לבסוף את מותו, הפנתרים השחורים יוצאים זה נגד זה, האב והבן משלימים, הטאקט המדהים של אבינועם בשיחה עם דפנה, והסיבה שבגללה מדובר בסדרה שמרנית מאוד. בלוג "שעת נעילה", פרק 8, ספוילרים
אחד מהמוזיקאים הכי חשובים שפועלים בישראל חוגג היום 70 ולפתע גילינו שכשהמצב האקטואלי כל כך אבסורדי, דווקא השירים המשעשעים של סנדרסון בעצם רלוונטיים מתמיד. אז אספנו כמה הוכחות
כולם אמרו על האלבום הזה כל מיני דברים, אבל בנקודת ההזנקה של המוזיקאי המשוכלל ביותר שפעל בישראל בשני העשורים האחרונים יש יותר ממה שנראה לעין. גם אם חלק מהשירים האלה נשמעים אחרת ב-2020, זה עדיין אחד מאלבומי הבכורה הטובים שיצאו פה. פרויקט מיוחד - חלק ג'
