כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
בתירוץ של קידום תכנית קומית חדשה הוצגה אמש בשלהי המהדורה של חדשות 12 כתבה שבה לא נאמר בעצם שום דבר משמעותי לאורך כעשר דקות. הפאנץ' דווקא לא כל כך מצחיק: פשוט אין הצדקה למהדורות שמתנפחות ומתנפחות בכתבות ללא תכלית, והגיע הזמן שזה ייפסק
סדרת הדוקו החדש של התאגיד מתיימרת לעסוק במנהיגים המוסלמים שעיצבו את האזור, אבל תאכזב את מי שציפה לביוגרפיה מקיפה. תחת זאת, היא מעדיפה להמשיך להביט בהם דרך כוונת הרובה ובאמצעות סיפורי גבורה של שירותי הביון, שחלקם כלל לא רלוונטיים. אחרי "לבנון" ציפינו ליותר
תחת הכותרת "רונית הביביסטית - מבית האח לסערת הבחירות", התנהל ב-"לפני החדשות" דיון שמהותו האמיתית אינה חדשותית, אלא קידום הריאליטי של רשת. אלה פני האקטואליה ב-2021: טשטוש מוחלט בין רכילות וחדשות לתוך שיחת ברזיה צינית שכולה מילות מפתח ותוכן דל וחסר ערך
שי נחייסי פורץ קדימה, אביב בכר חוזר והפעם כסולן, קמה ורדי ורוני בר הדס עם אלבומים מושלמים לחורף שמסרב להגיע, זוכת האירוויזיון מחפשת את עצמה, מיקי גבריאלוב נינוח מתמיד ואיכשהו טובה גרטנר היא זו שלוקחת את כולם בהליכה. המדור מנקה מגירות בפתחו של שבוע חדש
בכנות מטלטלת, מי שניצלה מרצח על ידי בעלה אביעד משה התייצבה רהוטה וחכמה מול המצלמה של בן שני ב"עובדה". בפנים גלויות היא מכריחה אותנו להביט בפניה ולא להסב את פנינו שלנו, להתעקש לראות את מה שאנחנו עושים מאמץ שלא לראות ולא לשמוע
הדוקו של HOT8 מציג תזה קצבית, מגובשת ונלהבת באשר לתולדותיו של הגוף המשפיע וערכיו, אך עוטף בצמר גפן את הביקורת כלפיו, בפרט בכל הנוגע ליחסי אשכנזים-מזרחים, עיירות הפיתוח, וגזענות עדתית. הסרט אינו נמנע מכל אלה, אך מציג גרסה מקלה מאוד
ליאור ייני היה שותף לרגעי מפתח של הבידור הישראלי, אך זכה בקושי להספדים לקוניים, חסרי טעם וריח, אפילו במהדורות ששכחו מתי הן מתחילות ונגמרות. בשנה שבה התרבות נדחקה אל מחוץ לסדר היום, זה מלמד על הערך הדל שמייחסת התקשורת לאמנים שלא מופיעים ב"הזמר במסכה"
תכנית "המקור" על ילדי הכת של דניאל אמבש הביאה את עדויותיהם של הילדים שעברו התעללות בפירוט מצמית. היא הפנתה אצבע מאשימה לא רק כלפי האב המתעלל אלא גם כלפי הרשויות שלא הבחינו, העיתונות שלא הקשתה, ואפילו כלפינו הצופים, שמעדיפים לעצום עיניים
הכוכבים החדשים זרחו בתוכנית פתיחת העונה ה-18 של "ארץ נהדרת", בעיקר כי הם חדשים. במערכת בחירות בלתי נגמרת עם כוכבים שכמעט אינם מתחלפים, מה כבר אפשר לחדש על אותן דמויות חבוטות? בנוסף: חבל שהתכנית לא ניצלה את הקול הערבי לטובת משהו רענן יותר
הכריזמה המרשימה של ריימונד אבקסיס על הבמה וגם באחד על אחד ממחישה מדוע הפכה לאהובה ונערצת כל כך, ותיעוד התגובות שהיא זוכה להן במופעים או במפגשים אקראיים עם מעריצים - כמו מספר את כל הסיפור. יחד עם זאת, חסר לסרט משהו אחד חשוב
הסרט התיעודי על אהובה עוזרי מבהיר את חשיבותה במוזיקה המזרחית ובכלל כזמרת יוצרת ישראלית, אבל מעל הכל, הרבה יותר מסרט ביוגרפי, "צלצולי פעמונים" מצליח לתאר את האופן שבו מוזיקה נוגעת באנשים - אולי הדבר הכי חשוב שאפשר לומר על כתיבה ותיעוד של מוזיקה פופולרית
נדמה שלא פחות משני הכוכבים, אחד הקסמים של הסדרה הוא דווקא בתפקידי המשנה והופעות האורח. באקלים הזה, לא פלא שדמויותיהם של אגם רודברג ואיתי תורג'מן הפכו בהדרגה מאתנחתא קומית כמעט שטוחה לדמויות שובות לב
הדבר העיקרי שמציעה "בלקספייס" לעומת אחיותיה לז'אנר הוא אלימות יותר מסוגננת ומצועצעת, על גבול האימה, מסוג שחריג לראות על המסך הישראלי. יהיה מעניין לגלות אם בהמשך תצליח הסדרה לארגן את האלימות הזאת במסגרת של סיפור עמוק יותר על הפצעים של החברה הישראלית
באמצעות צילום מרהיב ובעיקר ציורים מרהיבים, כמו גם קריינות מדויקת של מספר סיפורים מיומן, "שיר ערש לעמק" של הבמאי בן שני הוא אחד הסרטים התיעודיים הכי יפים ויזואלית שאפשר להיתקל בהם. בעיקר, ומעל הכול, הוא עושה חשק לרוץ למוזיאונים ולבהות גם שלא דרך המסך
יש משהו מיוחד בשיתוף הפעולה הבין דורי הזה. המיזוג של סחרוף בין מזרח למערב הפך לצליל האולטימטיבי של הרוק הישראלי. טסה הוא תלמידו השקדן ביותר, איש העיראקנרול והכווייתים. הם כבר נפגשו בעבר למספר שיתופי פעולה, אך האלבום השלם הוא שידוך כמעט אולטימטיבי. כמעט
על אף שהסדרה התיעודית של כאן 11 מגיעה אחרי שלל פרויקטים שציינו 20 שנים ליציאה מלבנון ועסקו בנושא, "לבנון - גבולות הדם" עולה על קודמותיה כמעט בכל פרמטר של עשייה. גם בלי לחדש יותר מדי מבחינת מידע, גדולתה הוא במסגור, בעומק ובהיקף
הצהרת תעמולה שאיש לא קוטע, מסר צפוי מפוליטיקאי יריב, ספקולציות על שמות שאולי כן ואולי לא ודיווח על דבריו של איש שעדיין אין לו בכלל מה להגיד. אה, כן, ותגובה רשמית בנאלית של הליכוד: הסיקור התקשורתי של הצהרת סער הוא חלק ממרוץ סוסים שאין לו סוף ואין בו תוכן
"שעת נעילה" יכולה לרשום לעצמה הישגים כבירים בתחום השיח הציבורי. היא הצליחה לעורר דיון ועניין באירוע היסטורי בן כמעט יובל, לגרום לצעירים לחקור אותו ולמבוגרים לפתוח את הפצעים. מצד שני, התגלו אצלה חולשות איומות: מלכודות קיטש, משחק מוגזם ותסריט בעייתי
החייל שרק תכנן להתחיל את החיים מצא לבסוף את מותו, הפנתרים השחורים יוצאים זה נגד זה, האב והבן משלימים, הטאקט המדהים של אבינועם בשיחה עם דפנה, והסיבה שבגללה מדובר בסדרה שמרנית מאוד. בלוג "שעת נעילה", פרק 8, ספוילרים
אחד מהמוזיקאים הכי חשובים שפועלים בישראל חוגג היום 70 ולפתע גילינו שכשהמצב האקטואלי כל כך אבסורדי, דווקא השירים המשעשעים של סנדרסון בעצם רלוונטיים מתמיד. אז אספנו כמה הוכחות
כולם אמרו על האלבום הזה כל מיני דברים, אבל בנקודת ההזנקה של המוזיקאי המשוכלל ביותר שפעל בישראל בשני העשורים האחרונים יש יותר ממה שנראה לעין. גם אם חלק מהשירים האלה נשמעים אחרת ב-2020, זה עדיין אחד מאלבומי הבכורה הטובים שיצאו פה. פרויקט מיוחד - חלק ג'
הטלוויזיה תספר לכם גם בימים הכי נוראים שהרוק זה גשם והדם הוא קטשופ - ופיג'מה וטרנינג, אם לא ידעתם, הם בכלל שיא השיק, טרנד היסטרי, הדבר החם ביותר בחורף הקר שלפנינו. תהיו מאושרים, רק תרכשו טרנינג חדש ותנצחו את התקופה
סיפור הילדים שמני בן דרור מקריא דרך הקשר לבנו יוני ולחבריו הנצורים בבונקר הולם את התחושה של האב המרחף מעל, וחושש ממה שיקרה ליקירו ברגע שלא ישמור עליו. וגם: הכישלון הגדול של אבינועם והעימות התמוה בין מרקו לאלוש. נדב מנוחין מסכם את פרק 7 ב"שעת נעילה"
הסדרה החדשה בקשת של יוצרי "היהודים באים" היא מוצר טלוויזיוני כה עצל, סתמי ומיותר, עד שהרגש היחיד שהוא מעורר הוא אדישות מוחלטת. זו לא מנה איומה אלא כזו שאין לה בכלל טעם או ריח: ההומור לעוס, התסריט צפוי, הדמויות לא מעניינות, וגם השחקנים לא מושיעים אותה
המיני-סדרה של נטפליקס משתמשת באנימציה כדי לתאר את גבורת מלחמת העולם השנייה, אריה סטארק ממשיכה להפגין את מיומנויות הלחימה שלה, ויו לורי שוב יוצק את קסמו האישי הרב בדמות נאלחת. זה מה שחשבנו על "המשחרר: מבצע אוולאנש", "Two Weeks to Live" ו-"Roadkill"
תמר איש שלום הפתיעה כשנשאה את "נאום הבושה". הפאתוס שלה היה כמובן מוצדק, אבל את הדבר הכי חשוב במונולוג אמרה איש שלום כמה דקות אחר כך, אחרי הכתבה, בקול שקט. אבל אל דאגה: הזעזוע יעבור, דבר לא ישתנה, האיבה הכללית לא הולכת לשום מקום
בדומה לנועה קירל ועדי ביטי, גם אלה לי סוחבת איתה כמובן השפעות, אבל גם אישיות מקורית, שנונה, כיפית. הטקסט אמנם עילג במתכוון אבל בשני הסינגלים שהוציאה עד כה, התוצאה מצחיקה, לא צפויה וכזו שלא פוחדת להיות מוזרה. וגם: מה חשבנו על הדואט של עדן בן זקן ונתן גושן?
סיפור יואב ואבינועם עובד במישור הסמלי, אבל בפועל הדינמיקה בין השניים גרועה מאוד, ומראה רגלו של יואב היה וולגרי שלא לצורך. במקביל כספי מתפרק אבל אין לו פורקן, והתפתחות דמותה של דפנה עדיין נשארת מעורפלת. בלוג "שעת נעילה", הפרק השישי
שתי כתבות עם ערך עיתונאי בינוני וערך ציבורי אפסי קיבלו אתמול נפח משמעותי במהדורת השבת. בראשונה יכולנו לפנטז על כל המדינות שהקורונה לא הגיע אליהן ובשנייה - סיור באי יווני עם ישראלים שהיגרו לשם. הרי ברור שיותר נחמד לדבר על איים קסומים מאשר על המשבר הכלכלי
אחרי תהליך מרתק של שנים, רונה קינן מוציאה לראשונה אלבום שכולו באנגלית - התוצאה קלילה יותר מן הנהוג אצלה, אבל לפעמים קצת מעניינת פחות. וגם: זריקת העירנות של נרקיס וההפתעה המשמחת של הזמן האחרון
