כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
סיפור הילדים שמני בן דרור מקריא דרך הקשר לבנו יוני ולחבריו הנצורים בבונקר הולם את התחושה של האב המרחף מעל, וחושש ממה שיקרה ליקירו ברגע שלא ישמור עליו. וגם: הכישלון הגדול של אבינועם והעימות התמוה בין מרקו לאלוש. נדב מנוחין מסכם את פרק 7 ב"שעת נעילה"
הסדרה החדשה בקשת של יוצרי "היהודים באים" היא מוצר טלוויזיוני כה עצל, סתמי ומיותר, עד שהרגש היחיד שהוא מעורר הוא אדישות מוחלטת. זו לא מנה איומה אלא כזו שאין לה בכלל טעם או ריח: ההומור לעוס, התסריט צפוי, הדמויות לא מעניינות, וגם השחקנים לא מושיעים אותה
המיני-סדרה של נטפליקס משתמשת באנימציה כדי לתאר את גבורת מלחמת העולם השנייה, אריה סטארק ממשיכה להפגין את מיומנויות הלחימה שלה, ויו לורי שוב יוצק את קסמו האישי הרב בדמות נאלחת. זה מה שחשבנו על "המשחרר: מבצע אוולאנש", "Two Weeks to Live" ו-"Roadkill"
תמר איש שלום הפתיעה כשנשאה את "נאום הבושה". הפאתוס שלה היה כמובן מוצדק, אבל את הדבר הכי חשוב במונולוג אמרה איש שלום כמה דקות אחר כך, אחרי הכתבה, בקול שקט. אבל אל דאגה: הזעזוע יעבור, דבר לא ישתנה, האיבה הכללית לא הולכת לשום מקום
בדומה לנועה קירל ועדי ביטי, גם אלה לי סוחבת איתה כמובן השפעות, אבל גם אישיות מקורית, שנונה, כיפית. הטקסט אמנם עילג במתכוון אבל בשני הסינגלים שהוציאה עד כה, התוצאה מצחיקה, לא צפויה וכזו שלא פוחדת להיות מוזרה. וגם: מה חשבנו על הדואט של עדן בן זקן ונתן גושן?
סיפור יואב ואבינועם עובד במישור הסמלי, אבל בפועל הדינמיקה בין השניים גרועה מאוד, ומראה רגלו של יואב היה וולגרי שלא לצורך. במקביל כספי מתפרק אבל אין לו פורקן, והתפתחות דמותה של דפנה עדיין נשארת מעורפלת. בלוג "שעת נעילה", הפרק השישי
שתי כתבות עם ערך עיתונאי בינוני וערך ציבורי אפסי קיבלו אתמול נפח משמעותי במהדורת השבת. בראשונה יכולנו לפנטז על כל המדינות שהקורונה לא הגיע אליהן ובשנייה - סיור באי יווני עם ישראלים שהיגרו לשם. הרי ברור שיותר נחמד לדבר על איים קסומים מאשר על המשבר הכלכלי
אחרי תהליך מרתק של שנים, רונה קינן מוציאה לראשונה אלבום שכולו באנגלית - התוצאה קלילה יותר מן הנהוג אצלה, אבל לפעמים קצת מעניינת פחות. וגם: זריקת העירנות של נרקיס וההפתעה המשמחת של הזמן האחרון
ההיפתחות של צמד החיילים השונים זה מזה, סטריאוטיפית ככל שתהיה, נוגעת ללב כי היא רומזת לנו על כל התכניות של כל החיילים הצעירים שלא זכו להגשים אותן. במקביל, החיילים מבינים שעליהם לסמוך רק על עצמם
הגברת הראשונה של הרוק הישראלי חזרה להתפוצץ, אייל גולן ועידן רייכל הפתיעו לטובה ובכל זאת שעממו, ענבר זיגדון מצטיינת פעם אחר פעם בשדה רווי באמנים אחרים, ואילו צליל אברהם באה ביציאה דוקרת ויפה. נדב מנוחין סוקר סינגלים חדשים
בלילה שבו טרם הסתמן ניצחון ברור, הגלים הפתוחים באולפנים עשו מה שגלים פתוחים עושים: לטחון מים ולחזור על המילים "ערב היסטורי" ו"היחס לישראל". לרגע אחד ב"חי בלילה" היה גם מי שטעה לחשוב שמרכז העולם הוא נווה אילן ושיונית לוי היא מנהיגת העולם החופשי
הכאוס המטורף במפקדה בנפח שמראה כיצד הכול קורס, ההתפרקות של כוח השריון בהנהגת כספי ההולך ומשתגע, והמפגש האנושי בין אבינועם לחייל הסורי שבסך הכול רוצה לחזור הביתה להורים. "שעת נעילה", פרק 4
מאביב גפן עד מירי אלוני, מיפה ירקוני עד עפרה חזה, מישי לוי עד מיטל טרבלסי, מ"שיר הרעות" ועד "דו"ח רצח": על חייו ומותו של ראש הממשלה ושר הביטחון שנרצח על ידי מתנקש נכתבו עשרות שירים, בעוד שירים אחרים הפכו מזוהים עמו ועם זכרו. את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק
האח הצעיר של אוסף הקאברים קצר יותר ומסעיר פחות, אך נהנה מכמה ליהוקים מפתיעים. בין היציאה של דנה אינטרנשיונל לשיעמומון של עדן חסון, מסתבר שכל מה שצריך זה לחבר להקת רוק עם זמרת ותיקה. עכשיו נשאלת רק שאלה אחת: למה בעצם אנחנו לא שומעים אותן יותר?
העימות הגובר בין מרקו לכספי, משימת ההתאבדות שממתינה לשריונרים, ההתנצלות שלא תגיע בפני איש המודיעין אבינועם ומראות החורבן המזעזעים מזירת הקרב בגולן שהובילו לקריסתו של מני בן דרור. נדב מנוחין מסכם את פרק 3 ב"שעת נעילה"
מה שרה"מ מכר לישראלים במסיבת העיתונאים זה לא ממש את החברות החדשות שלנו או שלל הסיבות לרקום איתן קשרים - אלא את המסר שבזכות השלום איתן יהיה זול יותר לטוס מעליהן בדרך ליעדים אחרים. ערבות? כבוד הדדי? השלום על פי נתניהו הוא חלום על טיסות מהירות לברזיל
הדרמה החדשה של כאן 11, המשחזרת את ראשיתה של מלחמת יום הכיפורים, נהנית מסצינות קרב נהדרות ועיצוב מרשים, ומתארת את המלחמה כגיהנום של ממש. אולם משחק מוגזם ועיסוק פשטני בקווי השבר של החברה הישראלית מאפיל על כך. חווית הצפייה בה, אם כן, תלויה בפער הציפיות
סדרת הטלוויזיה "שעת נעילה" תעלה הערב (שני) בערוץ כאן 11, כשבמרכזה התרחשויות מלחמת יום הכיפורים. זו הפקה גדולת ממדים, בהשתתפות שורה של שחקנים מוכרים המשחזרים יחד קרבות ואירועים מאותה מלחמה. הנה כל מה שצריך לדעת על הסדרה לקראת עלייתה
אחרי כמעט 20 שבועות מחאה רצופים, מהדורות הסופ"ש החלו להפנים שהן משדרות מאזור מלחמה שבו אזרחים שלווים מותקפים מדי שבוע, הגם שניסוחים אומללים מאלחשים את האמת המרה הזאת. רצף האלימות הולך ומסלים, והשאלה היחידה היא האם נתעורר לפני שזה יהיה מאוחר מדי
סרט הדוקו הנפלא "רצח בקולנוע צפון" (כאן 11), שביים אבידע לבני ויצר ירון לונדון, הוא סרט מסעיר, עשיר במרואיינים וחומרי ארכיון, בלוקיישנים משלוש יבשות, ובעיקר סיפור מצוין שנבנה בהדרגה עד לסוף הבלתי נמנע. הוא מתחיל אמנם כדוקו פשע ומהר מאוד משתדרג מעלה מעלה
ברשת 13 הציגו בהילוך איטי ובמוזיקת יום הזיכרון את בעל העסק המיואש שהשליך את סחורתו בפני הקהל שבמדרכה. בקשת 12 הובא הסרטון בלי קישוטים מיותרים, מסתיר יותר משהוא מראה, מה שרק המחיש את הכאוס. אבל החשוב מכול היה הדברים שאמר בעל החנות
אוחנה הולך בעקבות הנגבי ומזלזל בעיתונאי של הערוץ שבו הוא מתארח, נציג המשטרה מפיץ בשידור טענה נבזית כלפי המפגינים שהתגלתה כבדיה מוחלטת, ומהדורת השבת שוכחת שהכתבים שלה אינם הנושא שלשמו התכנסנו. סיכומו של עוד ערב מתסכל מול המסך
הוא הפעיל "טרור" עצמי, מרוצה רק מחמישה שירים שהקליט, לא דרך בגל"צ כ-30 שנה, חושב שהתכנית המיתולוגית שערך הייתה שערורייתית ובטוח שהפופ סיים את דרכו ושההייטק יציל את ישראל. בספר שנע במעגלים, מחטט סולן גן חיות ועיתונאי הרוק המשפיע בפצעיו. לפחות הסוף חם ומתוק
לבנו עם אתגר על כך שהותקף, וברכות על האומץ להתעמת מול בריונים, אבל החשיבות העצמית המוגזמת של השריף הבלתי נלאה משיגה את האפקט ההפוך. כשאתה הופך להיות הסיפור, כנראה שהשליחות חשובה פחות. בנוסף: כל גורמי העוול בסדרה "מחוז ירושלים" לא נענשו
המגישה ליאור קינן ועורכיה בחדשות 13 היו צריכים לעמוד יחד נגד ההצגה המגוחכת של צחי הנגבי שהתבריין על ברוך קרא בשידור - ולסיים אותה. מעל הכול, זה היה מחזה של התרפסות. מי שלא מכבד את האנשים שיושבים לצידו לא צריך להיות מוזמן לדיונים באולפני טלוויזיה
המארז המושקע מציג - עם עזרה מסיוון רהב מאיר, שלמה ארצי ועומר אדם - אמן שכמעט ולא מותח את גבולותיו, ששיריו תמיד יפים אך כלל לא מפתיעים, ושנמנע מעיסוק בכל מה שאינו חוויה דתית. בכל זאת, סוד הקסם שלו טמון בשירת הרבים שהוא מתעד, כשהופעות חיות נראות כחלום רחוק
במהדורות המרכזיות נושא נאום רה"מ נדחק כצפוי לאחר ענייני הקורונה, ובזמן אמת בחדשות 12 אף קטעו את השידור החי של הנאום לטובת ריאיון בתכנית חיסכון עם שר התקשורת יועז הנדל על פריסת רשת ה-5G החדשה. הרגע הזה אמר הכול: עד כדי כך מדובר ברגע חסר משמעות לחיינו כרגע
על העיסוק השטחי בסוגיות מהותיות, על ההתמכרות לפרובוקציות של יורם לס, על ניתוק מהציבור, על מהדורות ארוכות מדי: ערב יום הכיפורים, יש לערוצים המרכזיים בהחלט על מה לבקש מהציבור סליחה ומחילה בכל מה שנוגע לעיסוק בקורונה. אלו הסליחות המרכזיות
בין שירים על טינדר לשירים על התקפי חרדה ושברונות לב, יש באלבום החדש של איה זהבי-פייגלין החרוצה גם תקווה והתעלות, ואת סוג השירים שאנחנו זקוקים להם במיוחד כעת. וגם: עוד שלושה ממתקים מוזיקליים חדשים שינעימו את התקופה
הכל מתקתק ב"הזמר במסכה": התחפושות וואו. השופטים קורעים, המנחה מעולה. אבל איכשהו כל הקרנבל הזה מייגע ומנותק, לא שייך למצב הרוח הכללי, כאילו לא מתרחש בישראל 2020 אלא מתישהו בעתיד, ובעיקר נמרח לאיטו. גם המשחק עצמו ממצה את עצמו די במהירות
