על שפת התוהו: "אהבות", אוסף שיריה של אגי משעול, היה יוצא נשכר מעריכה הדוקה יותר
השירה של אגי משעול מציבה כמעט תמיד שורה של צירופים ועולמות בהירים ונגישים. הטון הקליל, הכמעט אגבי, מקפל בתוכו לא פעם גם מבע אירוני משוכלל, שהופך ללא ספק את הרושם הראשוני ושוזר בו עוד שכבות. הבעיה מתחילה כאשר משעול משתמשת בצירופים יותר "כבדים" ובעלי משקל