30 שנים אחרי אלבום הבכורה ברור שאואזיס צדקו: הם באמת חיים לנצח
היסטריית האיחוד מוכיחה שידה של אואזיס היתה על העליונה בקרב הלהקות על בריטניה. אחרי כל הבולשיט, הטינופת והפרידות, האחים גלאגר השאירו מאחוריהם אלבום על זמני
זקופים, אימתניים, עוצרי נשימה: כבר שנים שגידי גוב ויהודה פוליקר לא הגיעו לשיאים האלה
שני גלדיאטורים מסוקסים עולים על הבמה במטרה לבדר את הקהל וכל האמצעים כשרים. גידי, עם שיער שגולש עד הכתפיים, ופוליקר עם גופייה צמודה של "הקלאש" שחושפת שהוא עדיין מרים משקולות. אל תתבלבלו ממה שהעיניים שלכם רואות, ותנו ללב להתרפק על שעתיים של קלאסיקות נצחיות
בראש התורן: ספר הזכרונות של דן תורן מלא בהתרגשות ממוזיקה
"חוזר לשם עכשיו", הממואר הקולח של שחקן הנשמה של הרוק הישראלי, מלא בהרהורים קצרים על הקריירה המרשימה שלו. מדובר בספר מהנה, אך אפשר רק להצטער שתורן בחר שלא לגולל את סיפורו באופן שיטתי יותר והסתפק במשפטים ספורים על מה שהייתם רוצים לקרוא עליו 200 דפים. ביקורת
האלבום של להקת טריפולי רחוק מהשיאים של ערן צור, שלומי ברכה ודני מקוב
ערן צור, שלומי ברכה ודני מקוב היו יכולים פשוט להמשיך לנוח על זרי הדפנה, אבל הם החליטו לאחד כוחות לטובת להקת-על חדשה, ובהתאם הציפיות ממנה היו בשמיים. מצער על כן לגלות עד כמה האלבום המשותף שלהם חלש. וגם: להקת למהלא היא כמו שמיכה ושוקו ביום גשום
ראיתי הרבה הופעות בפסטיבל הפסנתר לאורך השנים. כאלה מחיאות כפיים אני לא זוכר
ההופעה של ג'ירפות הצליחה להפתיע גם את הוותיקים בקהל. קרולינה ומאור כהן הגיעו הכי קרוב שאפשר לשיאים של גידי גוב. לאה שבת לא זכתה לכבוד הגדול שהיא בהחלט ראויה לו. ואייל גולן? הוא הוזכר בבדיחה שהייתה שווה לבדה את מחיר הכרטיס. סיכום פסטיבל הפסנתר 2021
דני סנדרסון ויתר על להיטי הענק, והתוצאה הייתה הופעה מושלמת
דני סנדרסון אחראי על עשרות שירים גדולים, אך דווקא בגיל 70 הוא החליט לאפסן אותם בבוידעם ולערוך הופעה עם שירים "נסתרים" למיטיבי לכת בלבד. התוצאה הייתה מרגשת ומדוייקת, כשהלהקה סביבו הוכיחה ורסטיליות מדהימה. לקינוח, הגיע שיר מוכר בגרסה המקורית ו"הנכונה" שלו
קלאסיקה מהאזנה ראשונה: החדש של אדל הוא אחד משיריה הטובים ביותר
אחרי שש שנות הפסקה ומסע טיזרים בינלאומי, אדל - הזמרת הכי גדולה בעולם - חזרה עם בלדת פסנתר קלאסית, שמרנית במקצת אך כזאת שגם חושפת ביטחון עצמי חדש וסקסי. ואולי הכי חשוב - הקול שלה מעולם לא נשמע טוב כל כך
אצל כל אמן אחר מהלך כזה היה נתפס כחוצפה. לא אצל רביד פלוטניק
הראפר המצליח שוב הפציץ עם שורות חדות ותוך ניכוס שירים עם מעמד כמעט מקודש באלבום מהנה ומגוון, אבל עם המעמד מגיעה האחריות - ומאמן שנמצא בליגה משל עצמו ציפינו ליצירה מטלטלת בהרבה. וגם: אל תפספסו את הראפ המרהיב של טדי נגוסה
זאת הייתה הופעה מושלמת, ואז הגיע ההדרן הבלתי ייאמן
להקת תיסלם חגגה 40 שנה לאלבום הבכורה שלה במופע מיוחד באמפי פארק בראשון לציון, והזכירה שבמוזיקה אין משמעות לגיל עם ביצועים מבריקים לכל הקלאסיקות. אלא שהכל התגמד לעומת הרגע בו עלו אל הבמה שלום חנוך ודני סנדרסון (ביחד!) והקימו סופרגרופ קטלנית
בית משוגעים אחד גדול: המצעד השנתי הזה היה מלא בהפתעות
רן דנקר רכב על גלי הנוסטלגיה, רביב כנר כמעט לקח את כל הקופה ויובל דיין הפגיזה. אך מאחורי הדרמה במקומות הראשונים אפשר לזהות חילופי דורות, עלייה משמחת במינון הזמרות וגם נוכחות דלילה של קאברים למרות השנה העמוסה. סיכום המצעד השנתי תשפ"א של וואלה! וגלגלצ
עוד בביקורות וטורים
המוזיקה החדשה של אבבא נשמעת כמו פעם, וזה מה שמרגש
מי שציפה שאבבא יחזרו עם שיר עדכני לימינו בסטייל שלו, התאכזב. ביורן ובני הלכו אל מחוזות הבטוח והוציאו שני שירים שעל פניו נשמעים כאילו הם הוקלטו בזמן הפעילות של הלהקה ולא ב-2021. אבל זה מה שכל כך מקסים
כשהעיניים שקועות עמוק בתוך חלום כהה, אסף אמדורסקי מתעקש על השמיים הכחולים
היו לאסף אמדורסקי כבר אלבומים מטלטלים יותר ויומרניים יותר בעבר, אבל דווקא במימדיו הצנועים יוצא ב-"432" משהו מאוד ישיר ועדין, נקי ממניירות, דווקא בתקופה שהולכת ונעשית יותר ויותר רועשת. לכן מדובר בכל זאת אלבום מחאה
צריך לשטוף הכל: מופע המחווה למאיר בנאי היה מרגש, אבל הסתיר אמת מטרידה
אמיר דדון נתן את אחד הביצועים הכי יפים שנראו על הבמות בשנים האחרונות, ארקדי דוכין ריגש, היהודים הפציצו ונועם בנאי, הבן של מאיר, הזכיר איזה דבר מדהים זה גנטיקה. ובכל זאת, בין כל המחוות המקסימות, יש דבר אחד שבלט בחסרונו - ואסור להתעלם ממנו
אף אחד כבר לא ישכח אותו: המופע החדש של רן דנקר לא מושלם, אבל אין גבול לפוטנציאל שלו
בשלב הזה בקריירה של רן דנקר הוא כבר לא מתחבא מאחורי מילים של אחרים, והוא רוקד את האמת שלו כל הדרך אל לבבות המעריצים, גם אם המנעד שלו עדיין עוצר בעדו. אם על הדרך הוא צריך לצרוח את האמת שלו, הוא יעשה את זה - עם חיוך כמובן
במסיבת הסיום של ארץ ישראל הישנה והטובה, יהורם גאון והקהל הכריזו: הננו כאן
גאון חגג בהיכל התרבות עם הקהל במין פולחן משותף של העבר, כששריר הנוסטלגיה עובד שעות נוספות. אסתר עופרים הותירה את האולם המום מרוב יופי, הגבעטרון שר לשיבולים והצופים התמוגגו, במה שנדמה לעתים כמו מסיבת פרידה מעולם הולך ונעלם
הלב אף פעם לא טועה: זהבה בן כבשה את קיסריה, אבל היא לא באמת צריכה את זה
זהבה בן שרה אמש בקיסריה בשלוש שפות שונות, ובכל אחת מהן הצליחה לחדור ללבבות הצופים בדרך אחרת. הייתה שם אהבה למוזיקה, אהבה לקהל והרבה אהבה של אמא. ובכל זאת צריך להדגיש: זה לא "מופע מרגש" אלא הופעה מתוקתקת של אמנית סופר מקצוענית
ה"חדש" של פרינס מוכיח: גם ביום בינוני הוא ידע להשפריץ מוזיקה על זמנית
בניגוד ליצירות גנוזות קודמות של פרינס שראו אור, האלבום "Welcome 2 America" משוחרר כנראה בדיוק כמו שהוא, וחלקים ממנו גם מעולם לא זכה להדלפות. במקשה האחת הזו ניכר עד כמה העבודה הזו של פרינס חדה ועל זמנית
לא רק "ג'וני כמוני": לא בכל יום שומעים אלבום בכורה כמו של בר צברי
"רוקנ'רול בצהריים" הוא תצוגת תכלית משובחת של כישרון גדול ובטוח בעצמו, ומדהים לחשוב שזאת רק ההתחלה. וגם: האלבום של סטלה גוט הוא אחד הממתקים של הקיץ, שמלא בעולם צלילים נוגה, אפלולי ומטריד, ובעיקר נפלא. שני אלבומים ישראלים חדשים שאסור לפספס
אם זה מה שיש לנועה קירל להציע לעולם, למה שלוס אנג'לס תחכה לה?
האלבום החדש של סטטיק ובן אל, "שבעה ירחים", מתאמץ לשדר חגיגה אבל עייף ונטול השראה, ואילו הסינגל הבינלאומי הראשון של קירל כה חסר זהות, שאינו מעורר דבר מלבד אדישות. כך הולכים עכשיו הכוכבים הגדולים של הפופ הישראלי לאיבוד
הראפר המלהיב והיוצרת שנועדה לגדולות: אלבומים חדשים שכדאי לשמוע
החדש של ג'ימבו ג'יי מציג אותו בעמדה אחרת לגמרי, כאחד הראפרים האהובים והמוערכים בישראל, בצדק מוחלט. ב"עובדי נמל" הוא מבסס את המעמד שלו, עם ביטחון עצמי גבוה ושירים עם יותר מנגיעה של וירטואוזיות והתכתבות עם שלל ז'אנרים. בנוסף: אתם צריכים להכיר את תמרדה
האלבום החדש של אביתר בנאי הוא המעניין ביותר שלו מזה שנים
האלבום החדש של אביתר בנאי, "כשהחיים מתחילים לנגן", מתחיל בצורה המוכרת והאהובה. אבל אז פתאום חל שינוי מעניין: לפתע בנאי מתחיל להתמקד בגיבורים אחרים - בני המשפחה הקרובה שלו. זאת פנייה יוצאת דופן שמעידה על ביטחון עצמי
ההופעה של נגה ארז היא נס גלוי. עוד נתגעגע אליה כשהיא תופיע בלונדון וניו יורק
אפשר למלא את הביקורת הזאת בקלישאות על פצצת האנרגיה המדוייקת שהיא נגה ארז, על הכימיה עם רוסו או על קהל המעריצים שהפך לחומר ביד היוצרת. אפשר גם להניח את כובע המבקר בצד, ופשוט ליהנות מהתופעה הנדירה הזאת, רגע לפני שמגפת הקורונה תיעלם וארז תצא לכבוש את העולם
האיחוד של פורטיסחרוף היה רחוק משלמות, אבל מה שהם עשו על הבמה פיצה על הכול
אחרי שתי דחיות, האווירה באיחוד ההרכב המיתולוגי הייתה סוריאליסטית, וההופעה עצמה הייתה בלתי מדויקת בעליל. אלא שההתלהבות הכמו-ילדותית של השניים הלחימה את כל מה שהיה צריך לכדי רעש נפלא. את מה שהשניים נתנו על הבמה - אי אפשר ללמוד
ממש מותר לחדש את ההמנון הלאומי, אבל הגרסה הזאת קצת נלעגת
"התקווה" שייך לעומר אדם ונועה קירל כמו לכל אחד אחר, וזכותם לעשות בו כרצונם. אלא שהגרסה שלהם היא כה דלה ושטחית, ולא מכבדת לא אותם ולא אותו. מול אייקון כזה נדרש יותר מאלתור סתמי במשקל נוצה, וכך זה גם נשמע: ציונות כקיטש, מסרים בעומק של סטורי והמנון כאקססורי
החדש של חוה אלברשטיין מלא בשיאי יופי ועצוב, עצוב נורא
"ערב אחר" מתמקד בחיים לצד האובדן, וביתר שאת בהזדקנות, וכולל רגעים מהממים ביופיים, ובעיקר צובטים. אך הטקסטים אינם חזות הכל. "ערב אחר" הוא אלבום מגוון, שמצליח להיות בו בזמן טיפוסי לאלברשטיין, ובו בזמן גם אחר ומחדש
אי אפשר היה לדמיין את "מועבט" של עדן בן זקן עד לא מזמן. עכשיו הוא בדרך להיות שיר השנה
חלק מההצלחה של "מועבט" של בן זקן ודי-ג'יי איתי גאלו קשור בזיהוי של הרגע - כשהמועדונים חוזרים, כשריחוק חברתי הוא כבר לא עניין, וגם לא סגרים. השיר הזה יכול להיות ה"שני משוגעים" של עדן בן זקן, להיט קרוס-אובר שגדול יותר מגבולות צרים של ז'אנרים, ומצליח בהתאם
פסטיבל שירי שיגעון: המחווה התזמורתית לגשש החיוור הייתה נוסטלגית ומרגשת
המופע "קונצ'רט לגשש ותזמורת" של תזמורת המהפכה הציג כמה פרספקטיבות מוזיקליות חדשות לעבודת ההומור הגאונית של שלישיית הגששים. מי שציפה לראות שירים ישנים של הגשש בעיבוד מודרני זכה להפתעה גדולה ומלאה בלב. ובכל זאת, הקטע המרגש ביותר בכלל לא היה על הבמה
שוב, בתוך עצמו: האלבום האינטימי של שלום חנוך הוא הטוב ביותר שלו מזה שנים
נפרד ממאיר אריאל, סופד לרבין, נאחז בזיכרונות ולא מוותר על אמירה חברתית: "הרצל לילנבלום" הג'אזי והאיטי שיצר חנוך ביחד משה לוי ואלי מגן מחזיר את מלך הרוק הישראלי בדימוס לאלמנט שלו. להיטי המחאה שחרכו את הרדיו נשארו בחוץ בצדק, בפנים נותרו שירים טובים יותר
זה אלבום הפופ הטוב של השנה. לא בארץ, בעולם
אין דרך לקשור כתרים לאמן ישראלי בלי להישמע פרובינציאלי להחריד, אבל האוזניים לא משקרות. האלבום "KIDS" של נגה ארז לא ממציא ז'אנר חדש, אלא לוקח את מערכת היחסים המורכבת בין פופ, היפ הופ ורוק אלקטרוני צעד קדימה, בליווי פילוסופיה פוליטית. זה יפה כמו שזה חתרני
להיות משועמם: האלבום החדש של אייל גולן מלא בפילרים לא מלהיבים
"להיות מאושר", החדש של גולן, מותיר רושם חצוי: גולן הוא ווקאליסט מצוין, אבל הפעם הטכניקה לא מיתרגמת רוב הזמן לרגש או שיאים, למעט שני שירים שזורחים מעל היתר. וגם: האלבום החדש של איה כורם הוא הטוב ביותר שלה, ותומר ישעיהו מחדד את הסאונד המוכר שלו